אהבתה השלישית של צ'ו

שון לא יכול היה להסיר ממנה את מבטו.

היא עמדה שם, לצד דלת הקולנוע, צוחקת ומנערת את שערה החלק באלגנטיות.

הנערה היפנית היפהפייה שבתה את ליבו והוא מהרהר בה חודשים. אך אפילו את שמה לא ידע.

הנערה היפנית הפנתה לרגע את ראשה והביטה בו.

הוא לא זע ממקומו, בעוד עיניה השחורות מביטות לתוך עיניו הכחולות, המדהימות.

'מוגל,' חשבה צ'ו 'אבל חתיך, הורס.'

'יפהפייה!' חשב שון בלהט, בעודו מעביר יד בשיערו הבלונדי 'היא כל כך יפה.'

היא עזבה את חברותיה וניגשה אליו.

צ'ו מעולם לא היססה לקשור קשרים עם מוגלגים. צ'ו הייתה חצוית דם- אמה הייתה טהורת דם אך אביה היה בן מוגלגים, והוא סיפר לה לא מעט על חיי המוגלגים, והם קסמו לה מאוד.

היא לא היססה לרכוש ידידים מוגלגים (כמובן שלא גילתה להם את כוח הקסם שלה) ואפילו הייתה הולכת לקולנוע.

"איך קוראים לך?" שאלה צ'ו את שון.

"קוראים לי שון. ולך?"

"צ'ו. צ'ו צ'אנג."

הם המשיכו לפטפט בניהם, מביטים אחד בשני ונדהמים איזה יופי יכול להיות בבן- אדם.

שון היה נער גבוה, רחב וחסון, בעל שיער בלונדיני חלק ועיניים כחולות מאוד, מדהימות.

וצ'ו לא הייתה פחות יפה ממנו.

צ'ו הביטה בו ללא הפסקה ובקושי הסתכלה לאן היא הולכת.

"תיזהרי!" קרא שון, ותפס בידה. צ'ו כמעט נתקעה בעמוד מפני שלא שמה לב לאן היא הולכת.

הם עמדו כך, שון מחזיק בידה של צ'ו, וצ'ו מרגישה את הזרם שעובר בזרועותיה כל עוד שון ממשיך להחזיק את ידה.

שון הרפה.

"מה המספר שלך?" שאל אותה, לחייו סמוקות.

"מספר?" נבוכה צ'ו. ואז היא נזכרה שלמוגלגים יש מין דרך מוזרה לתקשר אחד עם השני. הם מחזיקים חתיכות פלסטיק מוזרות ולוחצים על מספרים.

"אתה מתכוון, מספר לאפטון?" שאלה צ'ו בחשש.

"לאפטון?" התבלבל לרגע שון "מה זה... אה, כן... פלאפון, התכוונת!"

"כן, פלאפון!" אמרה צ'ו.

'עולה חדשה...' חשב שון.

"מה המספר?" שאל שון.

"אממ... אין לי פלאפון." אמרה צ'ו.

"אין לך... זה לא כל כך יקר, את יודעת. שנת 2007 עכשיו! לכל ילד יש פלאפון בימינו! ואנחנו כבר בני עשרים ושבע..."

"פלאפון, זה הדבר הזה שמתקשרים איתו?" ווידאה צ'ו.

"כן, איפה את חיה?" צחק שון "ולא רק מדברים איתו. גולשים איץו באינטרנט, מצלמים איתו, ואפילו אפשר לראות את מי שמדברים איתו... מדהים איך הטכנולוגיה מתקדמת, הא?"

"כן, מדהים..." מלמלה צ'ו. היא לא רצתה לשטוח את בורותה בפניו, בגלל זה לא שאלה אותו מה זה אינטרנט.

"בכל מקרה, מה המספר טלפון שלך בבית?" שאל שון "טלפון בבית חייב להיות לך!"

'אוי לא...' חשבה צ'ו בפחד.

"יש לנו שיפוצים בבית, אי אפשר להתשקר. וגם יחליפו לנו את מספר הטלפון... עכשיו לא תוכל להשתקר אלינו הביתה."

"להתשקר?" אמר שון בתמיהה "אומרים להתקשר, באנגלית נכונה."

"אה." אמרה צ'ו "בכל אופן, היכן אתה גר, שאני אוכל לבוא אליך?"

הוא נתן לה את כתובתו.

ואז הוא יזם את הדבר לו ציפתה מהרגע שהוא פגש אותה. הוא תפס אותה והתחיל להתנשק איתה.

לאחר כמה רגעים נפלאים, בהם צ'ו הרגישה כאילו שתתה חבית שלימה של בירצפת- הם ניתקו זה מזה.

"לילה טוב." אמר שון.

"לילה טוב." אמרה צ'ו.