מהעיניים של לוציוס

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג. אין לי כוונה להרוויח רווח אישי מהפיקצר הזה.

לוציוס ישב בבית. לבד. אישתו יצאה לזימון שנשלח על ידי צריבה בסמל שלה. רק שלה.

"מה הוא יעשה לה? יאיים עליה? מה הוא רוצה ממשפחתי עכשיו? די, שיעזוב אותנו בשקט! " חשב לעצמו. " אם לא תעשה מה שהוא אומר, הוא יהרוג אותך ואת משפחתך!" אמר קול אחר בראשו. " אבל זה בא לידי ביטוי בכך שאנחנו צריכים להרוג אנשים! אתה באמת רוצה להיות רוצח בשבילו? " אמר הקול הראשון. " ממש לא, אבל אם זה מה שיציל את משפחתי, אז כן!" אמר הראשון. " תהיו בשקט!!!! אני אחליט לבד!" צעק לוציוס. כנראה כל השכנים שמעו את זה. הוא צעק ממש חזק. הקול הידהד ברחבי האחוזה.

"אתה ממש אגואיסט! " אמר הקול הראשון.

"הכל בסדר, לוציוס?" שאל קול נוסף "שמעו אותך עד למחוץ לאחוזה שלנו ". נרקיסה מאלפוי נכנסה בדלת. ראשה עוד מכוסה ברדס.

"מה הוא רוצה הפעם?" שאל לוציוס.

"את הדבר הנורא מכל " ענתה אישתו.

לוציוס הזדקף. פניו נראו רציניים מאוד.  

"מה? " הוא שאל. היה בקולו שמץ של פחד.

"הוא רוצה שדראקו, בננו יחידנו, ילך להרוג את המנהל, לבד " אמרה נרקיסה. קולה היה מבוהל.

"מה?!" התחלחל לוציוס, "לא את דראקו!"

" אתה מוזמן להיתווכח איתו. הוא איים להרוג את דראקו אם לא יבצע זאת " אמרה נרקיסה.

" אבל הוא יהיה בהוגוורטס! איך הוא יצליח??!!? יש שם גם את כל התלמידים ואת המורים הנאמנים של דמבלדור!" אמר לוציוס " תנסי להשביע את סוורוס לעזור לו ".

" אני אנסה. אצא אליו מחר על הבוקר. תיזהר, משרד הקסמים במצוד אחר אוכלי מוות, הם עוד יתפסו אותך! תנסה לא לצאת לבד. טוב, יקירי?" שאלה נרקיסה.

" בסדר. מה השעה? בעשרה לשבע אני צריך לצאת לפגישה עם דולוחוב. אוי! כבר רבע לשבע! אני חייב להיתארגן!" הוא אמר. הוא עלה במהירות לחדר שלו ושל אישתו. נעליו היו זרוקות ליד המיטה. הוא נעל אותן בזריזות, לקח את הברדס וירד למטה במהירות.

" להתראות, ניפגש עוד מעט! " הוא צעק לה בדרכו החוצה.

לאחר כמה צעדים נמרצים מהדלת שלח האחוזה, הוא פתח את השער שלה. לאחר שסגר אותו, הוא נאנח.

" למה את דראקו? למה דווקא את הבן שלי? הוא אפילו עוד לא סיים ללמוד!" הוא חשב לעצמו.

לא היתה לו פגישה עם אף אחד. הוא סתם יצא קצת לאחת המסעדות להתרענן לבד.

לאחר כרבע שעה הליכה, הגיע למסעדה. זו מסעדה מאוד מפוקפקת. הרבה אוכלי מוות אוכלים שם. דולוחוב ומקנייר ישבו בצד.

הוא ניגש לבר והזמין קפה שחור. 

הוא שתה מעט, ואז קול חזק הגיע מכיוון הדלת. " לא לזוז! כאן משרד הקסמים! עימדו בשקט עד שנעצור את כל החשודים!" אמר הקול.

לוציוס, דולוחוב ומקנייר נדרכו. הם כיוונו את שרביטיהם אל דלת הכניסה. עוד לפני שהוציאו הגה, עשרה אנשי משרד הקסמים ושני הילאים נכנסו למסעדה, כל ארבע אנשים מכוונים על כל אוכל מוות. הם צעקו "שתק!" פה אחד ותריסר סילוני אור אדום התעופפו לעברם.

הדבר הבא שלוציוס זכר זה מקום קודר ביותר. אף מחשבה שמחה לא היתה בראשו. הוא הגיע לאזקאבן. " רגע! לא עשיתם לי משפט! אין פה צדק! " צעק לוציוס.  אף אחד לא ענה לו. " בסדר! אנחנו נמצא דרך לפרוץ את המקום הזה! אתם תראו! אנחנו נצא ונצטרף לאדון האופל והוא יהיה בלתי מובס! הוא יתנקם בכם על הכל, בוצדמים שכמוכם! " הוא המשיך לצעוק. אין קול אחר. רק הוא צועק. הוא התחיל להשתגע.