נתראה בצד השני

"מה עשית לילדה? הרגת אותה?"

היא מנסה לחמוק לאחור, להתרחק ממנו.

"לא! לא, זאת לא הייתי אני!"

"אמרת את השם שלה. שמעתי אותך. את הרגת אותה?" מחשבה חדשה מעוותת את פניו בזעם "חתכת אותה כמו שהתכוונת לחתוך את זאת?"

"לא! לא, אני..." היא רואה את האבן הכבדה בידו ומאבדת את העשתונות. "קייטו!" היא צורחת. "קייטו!"

"קלוב!" משיב מישהו בצעקה, אבל הוא לא יספיק לעזור לה.

ת'רש חובט ברקתה של קלוב עם האבן. היא לא מדממת, אבל יש לה שקע בגולגולת ואפשר כבר לראות שהיא גמורה. היא עדיין גוססת, חזה עולה ויורד במהירות ואנקה חלושה בוקעת מפיה.

הוא מסתובב בתנועה חדה לעבר הנערה השנייה ששרועה על הקרקע, מבוהלת. "למה היא התכוונה כשהיא אמרה שרו הייתה חברה שלך?"

"אני - אני - אנחנו כרתנו ברית. פוצצנו את האספקה. ניסיתי להציל אותה, באמת. אבל הוא הגיע לשם ראשון. מחוז אחת"

"ואת הרגת אותו?" הוא תובע לדעת.

"כן. הרגתי אותו. וקברתי אותה בפרחים. ושרתי לה שיר ערש עד שהיא נרדמה"

דמעות עולות בעיניו. "עד שהיא נרדמה?" הוא שואל בקול צרוד.

"עד שהיא מתה. שרתי לה עד שהיא מתה. המחוז שלך... הם שלחו לי לחם. תעשה את זה זריז, בסדר ת'רש?"

רגשות סותרים מציפים את פניו. הוא מצביע עליה, כמעט בהאשמה. "רק הפעם אני נותן לך ללכת. בשביל הילדה"

הצעדים של הנער ממחוז שתיים מתקרבים. "כדאי שתרוצי עכשיו, ילדת אש" הוא אומר ומסתובב לכיוון השדה, קול התותח של קלוב נבלע בצרחות שמהדהדות לו באוזניים.

הוא מתעורר מהגשם שניתז על פניו. כמה פעמים הוא כבר חלם על זה? כל פעם שהוא עצם את העיניים. כמו רוח הרפאים של הנערה הקרייריסטית רודפת אחריו. רוח רפאים של נערה שהרג על רצח שלא ביצעה. הוא נמלא זעם תהומי כלפי ילדת האש שישבה שם וידעה מי האשם האמיתי, אבל לא מנעה ממנו להפוך לחיית הפרא שנשבע לעצמו שלא יהיה. בכל זאת, הוא לא התחרט שנתן לה ללכת. כבוד אחרון בשביל רו. לילדה הזו מגיע יותר מכבוד. מגיע לה חיים.

הוא אמר את זה בלילה שהיא מתה. כשהוא ראה את הפנים שלה בשמיים, מחייכת אבל העיניים עצובות, הוא מרח עפר על הפנים, כמנהג האנשים במחוז אחת-עשרה, והכריז שלא הגיע לה למות. כן, כנראה האנשים בבית חשבו שיש לו נטיות אובדניות. אף אחד לא יוצא נגד הקפיטול.

הוא נהג לנהל איתה שיחות בתוך ראשו. הוא ידע שהיא הייתה נוזפת בו על זה שהרג רק מתוך זעם. היא הייתה שמחה שנתן לקטניס ללכת. אולי היא הייתה צוחקת. הוא לא שמע אותה צוחקת הרבה זמן. אולי הוא ישמע אותה צוחקת כשגם הוא יעבור לצד השני.

הוא ידע שהוא על הכוונת של קייטו, אפילו יותר מקטניס שהייתה עבורו הגרועה שבאוייבים. הוא היה על הכוונת של קייטו בגלל קלוב. נקמה הייתה משהו שת'רש הבין. אחרת, למה קלוב מתה? לא מתוך שנאה אישית. בגלל הזעם. הנקמה.

ברק הבזיק. הוא חושב שהחיים שלו הם כמו ברק. קצרים מידי, כבר נעלמים. טוב, אם החיים שלו מהירים, שלפחות יהיו גם בוהקים. הוא איבד את הרצון לנצח. גם אם הוא יחיה, הוא לעולם לא יצא מהזירה. הוא הרג יותר מידי, הציל פחות מידי.

הוא כמעט יכול לשמוע אותם - ואולי זו רק משאלת לב - צוחקים בצד השני.

והם קוראים לו, והוא עוקב אחרי החיוכים שבאוויר.