סיכום חיי

הוא הפסיד או שאפשר להגיד שאני הפסדתי באיזושהי דרך מעוותת, ומזורה.

אבל באיזה שהיא דרך אני חושבת שהחיים שלי היו דרך מעוותת ומוזרה, הבת הקטנה שיאכזבה את כולם.

תמיד חייתי בצל אחותי, נרקיסה והוא ראה אותי כמו שאני הוא זיהה את בלטריקס, זיהה את הפוטנציאל שבי.

אני חושבת שהחיים שלי הם אוסף של טעויות,תמיד עשיתי את מה שלא הייתי צריכה לעשות, תמיד הפוך.

וזה מוזר שאני לא יכולה לדמיין את עצמי אחרת, אני לא יכולה לדמיין מה היה קורה לי בלעדיו.

הקדשתי לו את חיי, ובלי לשים לב מתתי בדרך.

נתתי לו את הכול, הייתי ילדה טיפשה ותמימה שתמיד הייתה מספר שתיים, אף פעם לא הייתי בלטריקס בלק, תמיד אחותה של וזה לא באמת משנה של מי, עם זה נרקיסה ועם זה אנדרומדה והוא ראה אותי, לימד אותי את מה שהוא יידע, ואמר לי שאנחנו ננצח אני והוא ביחד, שאני חזקה ושאני לא רק אותה ילדה שהייתי קודם אני הרבה יותר מזה, ואני ינצח ויראה לכול מי שזכר אותי בתור האחות הקטנה והטיפשה שאני חזקה וממש לא טיפשה.

האמנתי לו ואפילו שהייתי באזקבן חיכיתי לו, ידעתי שהוא יבוא כי הוא הבטיח, הוא הבטיח שאני והוא ננצח והבטחות צריך לקיים לא?

היום אני יודעת שטעיתי, הייתי תמימה והאמנתי לו אך כשהגעתי לגיהינום והייתי מוכנה להפסיד בגלל כי כמו שמנצחים גם מפסידים הוא לא היה שם הוא זרק אותי, כמו כולם כי הייתי רק כלי שמשרת את המטרה כלום מעבר לזה סתם עוד חייל עלוב במשחק הקשה והחזק הזה שנקרה החיים .

פעם ראשונה הבנתי שאת כול מי שאהב אותי עם זה נרקיסה, אנדרומדה,רגלוס  או אפילו סיריוס הרחקתי, הוצאתי מהחיים שלי תמיד רציתי להיות יותר טובה מהם אף פעם לא נתתי לעצמי לאהוב אותם ושילמתי על זה בגדתי בהם, פגעתי בהם, הרסתי אותם ואת כול מה שהיה בנינו, רצחתי אותם ואת עצמי על הדרך.

ורק אז כשכבר מאוחר מדיי הבנתי שבחרתי באנשים הלא נכונים אלה שבגדו בי ברגע הראשון שהיה להם רק אז הבנתי, שבעצם במקום לעשות את עצמי יותר טובה מהם עשיתי את עצמי הרבה אבל הרבה יותר קטנה מהם.

הם היו הרבה יותר אמיצים ממני ידעו לאהוב, לכבד, לשמוח ואפילו לשנוא.

כול אחד בדרכו שלו אבל הם ידעו לעשות את זה.

והרסתי אותם הרגתי את בן הדוד שלי, הכרחתי את האחיין שלי לרצוח, הרגתי את האחיינית שלי.

והכי גרוע מכרתי אותם את רגלוס בכך שתמכתי בהחלטתו להצטרף לצבא, את נרקיסה בכך שתמכתי בהחלטה שלה להתחתן עם לוציוס בגלל שהוא טהור דם, או בכך שהכרחתי את בנה, דראקו להצטרף לצבאו.

היום שכבר מאוחר מדי אני יודעת, שזה לא באמת משנה עם אתה טהור דם או בוצדם או אפילו חצוי דם.

זה לא באמת משנה כי בסוף כולנו בני אדם.

בסוף כולנו אנשים חלקנו אהבו, שנאו חיבבו, כיבדו, תיעבו או בקיצור חיו.

ואני כבר לא רוצה להוכיח משהו, לא שאני יותר טובה ולא שום דבר אחר.

היום בלב שלי אני יודעת כמה אני פתטית, וטיפשה.

אך היום אני כבר לא פוחדת משום דבר לא מהמוות ולא מלהגיד את שמו אני יכולה היום לעמוד לצעוק את שמו אך כשאני אצעק, אני לא אצעק את שמו של וולדמורט אלה את שמו של טום רידל.    

ואתם יודעים משהו, אני חושבת שזה בסדר, כי כמה שחשבתי שאני חזקה וחכמה אני ממש לא, הייתי ונשארתי אותו בן אדם טיפש ותמים.

אני חושבת שאני בן אדם בסופו של דבר למרות שיש אנשים שיגידו שלא שאני מפלצת, אני בן אדם שעשה הרבה מאוד טעויות אבל שוב זה בסדר, זה רק מראה שאני אנושית.

כול כך הרבה חיים הרסתי, ובן היתר גם את שלי, שאני חושבת שעכשיו אין לי אפילו את הזכות להגיד שאני מצטערת, עכשיו אחרי שהכול נגמר הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה להודות בטעויות שלי, לסבול ולשתוק,

ופעם אחת בכול הטמטום המעוות הזה שניקרא החיים שלי לעשות את הדבר הנכון.