שנה שישית

"אלבוס, בוא."

הארי הביט אל בנו הצעיר, המוקף חברים ומעריצים. הוא כבר שנה שישית! איך הוא גדל... הארי עדיין זכר איך בשנתו הראשונה כל כך פחד להיות בסלית'רין... ועכשיו, הוא סלית'ריני גאה (ההפך מהארי), וכל חדרו מלא בפוסטרים של נחשים, ירוק וכסף. 

אלבוס נטש את חבריו, וגלגל אל עגלתו לעבר אביו. 

"אתה לא רוצה שהרכבת תצא בלעדיך," אמר הארי. 

אלבוס צחק. 

"אבא, בחייך. אני בחור גדול. אתה חושב שהרכבת תצא בלעדיי?" 

הוא צחק שוב, והלך שוב לחבריו. 

הארי הביט אחריו ונאנח. 

"איך הוא גדל," אמרה ג'יני. 

"כן, יותר מדי," אמר הארי, ונשמע קצן רוטן, "והוא בסלית'רין!"

"די, הארי. לא אכפת לנו באיזה בית הוא," נזפה ג'יני. 

"צודקת," הודה הארי. 

הרכבת שרקה. 

אלבוס ניגש אל הארי, נתן לו חיבוק קצר, נתן לאימו חיבוק קצר, ורק לרכבת, לא טורח לנוף נפנוף אחרון. 

אלבוס פילס את דרכו במסדרון הרכבת, מחפש תא ריק, בעוד כל חבריו מאחוריו. 

"בואו," הוא אמר, פותח דלת תא. 

כל חבריו נהרו פנימה, כולם רוצים לשבת עם אלבוס פוטר, וכולם רוצים לשבת לידו. 

תוך שניות, המושבים היו מפוצצים בילדים, והמקום בוא ישב אלבוס, היה מרווח והיה בו מקום לעוד איש. חברו הכי טוב, פיטר, ישב מימינו. 

אלבוס היה נחשב "הקול" של הוגוורטס, מוקף בחבורת ה"קולים." 

הוא אפילו גידל בלורית, והיה לובש גלימות ג'ינס, שהיו הגלימות העדכניות ביותר. 

"אלבוס, אתה נראה פצצה," אמר מוריס. 

אלבוס פתח את פיו להגיב אבל דלת התא נפתחה ובפתח עמדה שרלוט. 

"היי," אמר אלבוס והחליק את שערו. 

"היי," אמרה שרלוט, "אפשר לשבת?"

"בטח."

שרלוט התיישבה ליד אלבוס, והוא חש דגדוג בבטנו. 

הוא היה מאוהב בה. 

		הפרק הבא