אמא, אל תלכי

קייט

היום אמא כבר על ערש דווי ואני חוששת שהיא תילך, אני רוצה שהיא תהיה איתי אבל היא רק כותבת את היומן הזה שלה. אני יודעת שאני לא יכולה לכעוס על מישהו שהולך למות אבל אני מרגישה טינה, היא לא יכולה בימים האחרונים של חייה להיות אם הבנות שלה? חוץ מזה, אני תוהה למה היא כל הזמן היא רצתה עוד ילדים, למה היא לא הסתפקה בנו.

אנה (אמא של קייט, מורה וטס)

אני לא מסוגלת לעזוב אותן, אני פשוט לא יכולה. מורה אפילו לא בת עשר, וטס סבלה כבר הרבה יותר מידי. אני מקווה שהיא לא מכשפה, אם כן, לא לא לא, אסור לי לחשוב על זה. אני לא אתן לרצח להיתבצע. אביהן ישמור אליהן, ככה אני מקווה. הנה קייט דופקת על הדלת, כן? אני שואלת בקול חלש. אמא... קייט לוחשת בבהלה. ידעתי שהמצב הידרדר בשבועות האחרונים אבל לא ידעתי שעד כדי כך.

מורה

אני לא ייתן לזה ליקרות. אמא לא תלך לעולמה. אני יודעת שקייט תמיד הייתה בת טיפוחיה אבל זה אומר שלי אסור לאהוב אותה הכי הרבה? לקייט יש את אמא, לטס יש את אבא, אבל מי יש לי? אף אחד. אני יודעת שאני הכי יפה, אני הכי מוכשרת אבל קייט? אנשים פשוט מתקבצים סביבה, אנשים פשוט... לא. אסור לי לחשוב על זה, כמו שאסור לחשוב על המוות של אמא.

טס

אבא במצב נורא, מורה במצב נורא, קייט במצב נורא, ואני במצב נורא. היום כשסיימנו את התפילה פשוט היה בא לי להרביץ למטומטם הזה, האח אישידה, במקל. אם זה היה תלוי בנו לא היינו הולכים לכנסייה ביכלל, אבל האח אישידה אמר שהאל יוכל לנחם אותנו, בוא נגיד, שאנחנו כבר לא סומכים על האל.

שלום לכולם, אני ממש מקווה שמישהו יגיב ואם מישהו יגיב אז תגובת בונות זה מקובל, ואשמח מאוד לתשובות ביכלל.