להתראות, לא היה נעים להכיר

אסופת פיקצרצרים בפאנדום משחקי הרעב, כל אחד מבוסס על מילה אחת (או שלא). מוזמנים להגיב! :)

מוזיקה

מוזיקה הייתה חלק מהחיים של ת'רש מאז ומעולם. אחד הזיכרונות המוקדמים ביותר שלו, היה של אימו, עובדת כשהוא תלוי על גבה ומפזמת משהו. זה אחד הזיכרונות היחידים שלו ממנה. הוא תמיד שר- לילדים שעבד איתם, לסבתו כשמפרקיה הציקו יותר מתמיד, לאחותו כשזו לא הצליחה להירדם. הוא אהב מוזיקה, להרגיש את הקצב שלה, שוצף לו בדם, ממלא אותו באנרגיה.

עכשיו כשהחיים אוזלים ממנו, הוא ניסה להיאחז בזיכרון של רו שרה.

מתוק

פינץ' תמיד אהבה את הטעם מתוק. כמו מין מנת אושר קטנה בחיים האומללים שלה במחוז חמש. מנת אושר נדירה ויקרה, במציאות העצובה שלה. כל מטבע שלא הלך לפרנסת המשפחה שלה, היא חסכה, וצירפה פרוטה לפרוטה עד שפעם בשנה, ביום הולדתה, היא הצליחה להשיג משהו מתוק. פעם סוכריה מעובדת מאוד, אם היה לה מזל אולי אפילו פרי מיובש. כי יותר מהכל, היא השתוקקה למתוק של הפירות, לטרי המשפריץ בכל נגיסה.

"יום הולדת שמח פינץ'" היא מילמלה לעבר הגרגרים הרעילים שבידה, שניה לפני שהחליטה לסיים את זה כאן ועכשיו, ולבלוע אותם. היא הייתה חייבת להודות שהם מתוקים מידי, אפילו בשבילה.

פרח

פרים הרגישה מעין הזדהות תהומית כלפי הילדה הצעירה ממחוז אחת עשרה. משהו בה הזכיר לה את עצמה- לא רק מימדי הגוף הדומים, אלא גם משהו בהבעה, במבט. אולי העקשנות המטופשת להישאר ילדה. למי אכפת, עדיף לחשוב כמו ילדה אם את חיה בעולם של מפלצות. אולי כי היא הייתה עלולה להיות בדיוק באותו המצב בדיוק של ילדת הפרחים האחרת, אם קטניס הייתה פועלת קצת שונה, מהססת טיפה, מתנהגת כמו כל אדם נורמלי. היא החלה לתהות מה הייתה דעתה של רו בכל נושא ועניין בחייה. היא הייתה בטוחה שרו לא הייתה רוצה להרוג את נורי, אפילו אם הוא לא אוהב את קטניס.

כקטניס צירפה פרח לפרח על גופה הרצוץ של הילדה, פרים ייחלה להיות שם גם לרגע, להניח עליה פרחי רודה צהובים ורקפות.

נשק

קייטו ידע להשתמש בלהבים עוד מלפני שהוא זכר משהו. סכינים, חרבות, חניתות, מה לא. אחד הדברים שחונך על פיהם במחוז שתיים, היה שעם יש לך נשק ואתה יודע להתגונן מפני זה של אחרים, אתה בלתי מנוצח. והוא, הטיפש, המשוגע, חשב שהוא יודע לחסום כל נשק שקיים. לא הביסו אותו בחרבות, בחניתות, בסכינים. טוב, בסכינים אולי היא הביסה אותו לפעמים. אבל זה לא חשוב, כי הם צוות, והיא לא תהרוג אותו, לא עכשיו.

אבל רק ברגע שנשמעה הצרחה בקול שלה, והוא זינק על הרגליים, הוא הבין שהנשק האחד שיכול לפגוע בו הוא הזמן.

אושר

האושר הוא דבר נדיר, אומר פיניק בדרך כלל. הוא אחד שיודע. הוא ניצח במשחק, וזה לא הפך אותו למאושר. אם כבר, זה לקח את האושר המועט שהיה בחייו. אושר הוא לא דבר שמשיגים בעבודה קשה, הוא הוסיף. לעבוד קשה לא עושה אותך מאושר. האושר מגיע במקרה, ברגעים חטופים. שייט בספינה, מאגס מכינה קרס, עיניי האמרלד של אנני. אולי זה היה מבחר עלוב של פעמים שבהם היה מאושר באמת, אבל זה רק דבר שגרם לו להעריך את האושר עוד יותר.

ומשום מה, הוא הודה לטציות של סנואו על שהראו לו את האושר המועט שלו ברגעים לפני שמת.

תורן ספינה, מצנח כסוף, מאגס צוחקת, הקלשון של ביטי, אנני בשמלת חתונה.