סדר פסח

שם הפאנפיק: סדר פסח (או למה לא מקשיבים למקונגל)
שם הכותב: Farseer
דירוג: pg על טיפה אלכוהול
שיפ: הקנונים פחות או יותר, רובם רק מרומזים
ז'אנר: friendship, humor
מספר מילים: 2000~
ויתור זכויות: לג'יי. קיי. רולינג כמובן (או שבאמת חשבתם שהדמויות המדהימות האלו שלי?) ורייק ריירדן
ודבר אחרון וחשוב לא פחות תודה לבטא שלי Alycia Debnam Carey

"פרסי!" הצעקה הפתאומית הבהילה שלוש ציפורי סטימפליה ממקומן בראש האורן והן התעופפו בגשם של נוצות ארד חדות וקריאות זעם מקרקרות. הסיבה לרעש הייתה פשוטה למדי, פרסי ג'קסון, או ליתר דיוק, יכולת השליטה של בן פוסידון במי מלח. לרוב יכולת זו היוותה כוח חזק ומועיל בשדה קרב, אבל ככל הנראה לא הייתה מומלצת לשימוש על קערות מי המלח בסדר פסח, בעיקר לא אם המשתמש שתה במקרה כוס אחת עודפת של יין אדום ובת הזוג שלו שיישבה לצידו הייתה פחות רגועה גם בימים טובים.
ג'יני צחקקה מאחורי ידה, המחזה לפניה פשוט היה מצחיק מידי. איכשהו, אנבת' בחולצתה הרטובה הצליחה להראות מאיימת יותר מוולדמורט (באמת, הרוע בעולם צריך לקחת כמה שיעורי נעיצת מבטים מהחצויה הזו).
ופרסי? הבחור האומלל ישב ובהה בידיו, מחכה שהסערה, מטאפורית במקרה זה, תעבור. הציידות היו עסוקות מידי במשימות מועילות מכדי להצטרף לסדר המאולתר, כך שנחסכו מהם הברקים ה mellow.gif ים לנוכחותה של בת זאוס (ג'ייסון לא נחשב, הבחור שלו מדי מכדי ליצור סופה כהלכה). תירגע והוא יוכל להתחנן לסליחה מבת אתנה הזועפת (הוא מעדיף לישון במיטה, תודה רבה).
"עזבי אותו, הוא לא יחזור על זה." הרמיוני נחלצה לעזרת החצוי שחור השיער.
פרסי הרים את ראשו לחייך אליה בהכרת תודה כשנתקל בחיוך המרושע מעט. 'אלים אדירים זה לא הולך להיות טוב,' הספיק להרהר לפני שהיא המשיכה, "בכל מקרה הגיע תורו לקרוא."
חבטה חזקה נשמעה כשמצחו של בן פוסידון נפגש עם השולחן, ההגדה נכתבה במיוחד כדי לענות לכל דיסלקט שדרך על פני האדמה מאז יציאת מצרים.

** ** **

ג'יני וויזלי והייזל לבסק ישבו זו לצד זו וחלקו סיפורים על הבעיה הגדולה ביותר בחייה של כל אחות - האח הגדול שלה, או במקרה של ג'יני, אוסף גדול למדי של אחים כאלו (החיים קשים שאת הבת הצעירה במשפחה מרובת ילדים). 
"הוא מאוהב בו והוא לא מוכן לפעול." התלוננה הייזל ושלחה מבט חד לכיוון שאליו נעלם ניקו בשלב כלשהו בערב.
"כן, זאת הבעיה עם בנים. הם חושבים שהם מאצ'ו ויכולים לעשות הכל, אבל כשזה מגיע לאומץ אמיתי כולם קרפדות." בת פלוטו הנהנה בהסכמה, בנים לא השתנו ולכן תמיד היו נושא בטוח. באמת, היא ציפתה ששבעים שנה ישנו משהו אבל לא, בנים נשארו בנים.
"וזאת הבעיה, כי שניהם בנים." המכשפה הניחה את ידה על ידה של הייזל בהבעת תמיכה. 
"אני מבינה אותך. לפחות אצל רון, הרמיוני הפעילה אותו אז דאגתי פחות." שתי הבנות הפנו את ראשם בדיסקרטיות כדי להביט בזוג המדובר שכרגע ישבו חבוקים ודיברו עם אחד מהאחים שוד ואנבת'.
"אנחנו חייבות לעשות משהו." החליטה הייזל. ג'יני חייכה חיוך זומם (הארי שצעד לכיוונן הסתובב ונמלט מהמקום כשראה את הבעת הפנים של חברתו, הוא באמת אהב אותה אבל היא הפחידה אותו כשזממה משהו. הוא קיווה שהיא תשכח מקיומו לערב הזה). "אני חושבת שוויל קצת שיכור. לא היית אומרת ככה?"

** ** **

הגבות של ליאו עלו באש. המצב היה רגיל למדי אך הפעם בהחלט היה לו מאפיין ייחודי, לא ליאו הצית אותן. "אני כל כך מצטער... ממש... אני לא יודע מה קרה..." נוויל גמגם לצידו ופרך את ידיו השמנמנות בעצבנות. רגע אחד ישבו שלושתם - ליאו, ג'ייסון ונוויל - וסיפרו בדיחות (זאת אומרת, ליאו סיפר בדיחות ושני הבנים האחרים ניסו בכל כוחם לא לחבוט בראשו בבקבוק יין), ושנייה לאחר מכן גבותיו של ליאו התלקחו בלהבות סגולות-כחולות.
ליאו הצמיד את ידו לחזו בהבעה פגועה, גרועה למדי בעיקר כי גבותיו עדיין בערו.
"אתה ניסית להתנקש בחיי." הגריפינדורי הסמיק בגוון בורדו כהה והרכין את ראשו, ממלמל סליחה פעם נוספת.
"ליאו, אש לא תפגע בך, תפסיק להציק לנוויל." ג'ייסון טפח בידידותיות על כתפו של הקוסם המבויש.
"זאת הייתה תאונה ואף אחד לא נפגע, מלבד הכבוד של ליאו, אולי." נוויל הסמיק בגוון עמוק של סגול אבל הרים את סנטרו, לבן יופיטר הייתה יכולת יוצאת דופן לעודד את רוחם של האנשים סביבו.
ליאו שילב את ידיו על חזהו במרמור (האש בינתיים הגיעה גם לשערו ועכשיו הוא נראה יותר כמו סוג ייחודי של לפיד סגול מאשר חצוי). "ככה אתה שומר על הגב שלי?" ג'ייסון התעלם בשוויון נפש מהאשמות המגוחכות של בן היפסטוס וחזר לניסיונו להרגיע את רגשות האשם של הקוסם.
"איך זה בכלל הצליח לקרות?" תהה, השרביט של נוויל לא נראה לעין באף מקום והוא היה משוכנע שלא שמע את הגריפינדורי ממלמל לחשים בלטינית (זה היה מוזר למדי לגלות שכחלק מכישרונותיו כרומאי הוא הבין מצוין לחשים).
נוויל שפשף את זרועו במבוכה "זה כנראה קרה בגלל ששמתי את השרביט בכיס האחורי, זה הופך אותו ללא צפוי." ליאו הפסיק להניע את ראשו כדי לנסות לראות את הלהבות שריקדו בשערו ולבהות בשני חבריו. "אתה רוצה לומר לי שהישבן שלך ניסה להרוג אותי?"

** ** **

ניקו די אנג'לו ישב לבדו למרגלותיו של עץ אדר זקן, מוסתר למחצה בצללים העמוקים שהטילו ענפי העץ על הקרקע. הוא ישב כשגבו נשען על הגזע האיתן, ידיו מחבקות את ברכיו ועיניו השחורות נעוצות בחושך הסמיך שזחל על בינות העצים של יער המפלצות. בן האדס הזה לא היה חובב גדול של רעש ואור ומשני אלו היה די ויותר בסדר שנערך כמה עשרות מטרים ממנו. לכן בשנייה שהתאפשר לו לחמוק מעיני הנץ של הייזל, שזו סובבה את ראשה לדבר בהתלהבות חשודה עם ג'יני, ברח מהשולחן לשקט היחסי שבגבול היער.
באמת, השתיים האלו היו חדשות רעות לכל האחים בעולם.
"ניקו?" קולו של וויל סולאס קטע את הרהוריו הנוגים של ניקו על כל הקשור לאחיות שטניות וחברותיהן השטניות לא פחות. החצוי בהיר השיער התקדם לעברו בצעדים זהירים, עיניו הכחולות נעוצות בקרקע בנחישות. ניקו פתח את פיו בכעס, הוא שנא איך שכולם מתייחסים אליו כאילו הוא פצצה מתקתקת שיש להיזהר בקרבתה, הוא לא ישבר פתאום ויחליט להרוג את כולם (כן, הוא התעלם בעקשנות בכל מקרה והציע שזה יכול לקרות. באמת, זה שהוא מדבר עם רוחות לא אומר שהוא רוצה שכולם יהיו כאלה) והוא קיווה שבן אפולו יהיה שונה.
אז הגיע לאפו ריחו החריף של אלכוהול. "אתה שיכור?!"
וויל משך בכתפיו בחיוך אשם מעט. "יכול להיות?" ענה בהיסוס, הוא באמת לא זכר כמה שתה, והרים את עיניו לפגוש את מבטו של בן האדס רגוע בהרבה. כמובן שהרגע בו בחר להפסיק להביט להיכן שהוא הולך היה גם הרגע בו בחרה להופיע תחת רגליו כמו במטה קסמים (בואו ניתן לשניים האלו להאמין שזה היה מקרי) מהמורה קטנה. לא משהו שהיה מפריע לו במצב רגיל אבל יין ובעיקר בכמויות גדולות אינו דבר שעוזר לשיווי המשקל.
באנקת כאב מופתעת נחת בן אפולו בחבטה לצידו של החצוי שחור השיער. טוב, לצידו זאת הגדרה רחבה, למען האמת וויל פחות או יותר התיישב בחיקו של ניקו. מזל שבני האדס אוהבים צללים, החושך החלקי עזר להסתיר את הסומק הוורוד שצבע את לחייהם של שני הבנים.

** ** **

"איזה לילה יפה." נאנחה לונה בחולמנות, שעה שהתיישבה בנוחות בין כפותיה הקדמיות של גברת אורלירי.
"ממש אפשר לשמוע את הכודרנים במטרוניילים מצחקקים. הם אוהבים לילות כאלה שבהם השמיים נקיים והכוכבים מביטים מטה אל כדור הארץ, הם נמשכים אליהם. לכוכבים זאת אומרת." כלבת השאול הגדולה הנהנה לפני שהניחה בזהירות את ראשה הגדול על כתפה של הרייבנקלואית הרזה.
לונה ליטפה את ראשה הכבד שנשען על כתפה בהיסח דעת והמשיכה לצפות בכוכבים במבט כחול ולא ממוקד.
"הו, הנה אחד!" הצביעה בהתרגשות על הבזק אור בהיר שחצה את השמיים, קולה נשמע לראשונה לאחר דקות ארוכות של שתיקה ידידותית שהופרה רק ברחש נשימותיה של הכלבה הגדולה ובקולות הצחוק והחגיגה מסעודת הפסח שנמשכה במלוא אונה מאחוריהן.
"אחד, מה?" לונה הרימה את מבטה אל פניה של החצויה היפה שהופיעה לצידן.
"כודרן מטרונייל כמובן." הנידה בראשה בחוסר אמון, לדידה היה זה חור לא מתקבל על הדעת בידע לא להכיר את היצורים המקסימים. פייפר צחקקה חרישית והתיישבה לצידן. "את צריכה ללמד את שיעור המפלצות. את יודעת עליהן יותר מכל אדם אחר."
הרייבנקלואית טלטלה את ראשה והחניקה צחוק קטן. "כודרנים הם לא מפלצות. הם יצורים מאוד עדינים, דומים מעט לקיפודים אבל עם קוצים כסופים ורכים במקום חומים ודוקרנים."
פייפר הרימה גבה בהפתעה, התיאור של לונה נשמע דומה להפליא לתיאורם של קיפודי הכוכבים מסיפוריו של סבה. כשחושבים על זה, נראה שהשניים היו מסתדרים נהדר.

** ** **

"הצלחת להבין מה זה קרפס?" פרנק מלמל בלחש באוזנו של הארי שישב לצידו. הארי דחף את משקפיו העגולות במעלה אפו והניד בראשו.

"חשבתי לשאול את הרמיוני אבל הנחתי שאסתדר מצוין גם בלי הרקע ההיסטוריה לקיומו של הקרפס." בן מרס הבין היטב את הבעיה הזו. גם הוא שקל לשאול את אנבת' על משמעותו של קרפס אבל אחרי התקרית עם האזיקים הסינים (היא הייתה נחמדה והכל, אבל השרטוטים התלת מימדיים היו קצת מוגזמים), הוא היסס בחשש שיידרש להקשיב להרצאה באורך מלא (שישים דקות בלי עצירה אחת לקחת אוויר, לבת אתנה הרזה היו ריאות יוצאות מן הכלל).
"אז מה אנחנו עושים?" הקוסם משך בכתפיו. "מביטים על אחרים?" הציע בחוסר ביטחון. הם בכל זאת ישבו ליד האחים שוד ולרוב לעשות מה שהקונדסאים האלו עשו היה מתכון בטוח להיכנס לצרות (הם היו גרועים כמו פרד וג'ורג' בימים שמתיחות היה השם השני שלהם). נראה שגם פרנק מודע לבעיה מפני שטלטל את ראשו בהבעה מבועתת מעט.
"לא על השניים האלו. הם גרמו לשיער שלי להפוך לוורוד וזה היה בסדר כי הוא קצר גם ככה אבל אז לא חשבתי על זה והחלפתי צורה לאריה." הארי ניסה לדמיין את הפריטור הגדול בצורת אריה פלאפי ורוד, הדבר הקרוב ביותר שהצליח לדמיין היה אחד מהצמרורים של האחים וויזלי וזה כנראה לא יקל על החצוי אם יספר לו את הפרט הזה.

** ** **

רון משך את הכיסא לצידה של הרמיוני, התיישב וקימט את מצחו בבלבול. "חשבתי שראיתי את אנבת'?" אמר בתמיהה. פרסי נתן לראשו לפגוע בשולחן בנקישה (בקצב הזה תהיה לו שם חבורה בגודל ביצת הידרה).
"ומה קורה איתו?" הג'ינג'י הניד בראשו לכיוונו של החצוי שחור השיער. הרמיוני נשפה אוויר דרך אפה ברעש, בבירור מוצאת את שני הבנים מגוחכים ולא ראויים לזמנה.
"הוא התיז על אנבת' את מי המלח מהקערה." ענתה בקיצור יוצא דופן על שתי השאלות והסתלקה בלי מילה נוספת לכיוון בו נעלמה בת אתנה דקה קודם.
"למה עשית את זה?" שאל הגריפינדורי בכבוד מסוים, הוא לא חשב שהיה מעז לעשות דבר כזה להרמיוני (כנראה בחכמה, הילדה הזו יודעת יותר מידי לחשים ולא כולם נחמדים ומהירים כמו אבדה קדברה).
"זה לא היה בכוונה." מלמל פרסי בייאוש אל תוך המפה הלבנה שפניו עדיין היו צמודים אליה, זה לא הגיע לו. הוא חצוי טוב, הוא אפילו אכל את הירקות הלא-כחולים והדי-מגעילים האלו, איך קוראים להם? גרפס, קרדס? אה כן, קרפס. ירק מגעיל.
הגריפינדורי הניד בראשו בהשתתפות. "אני יודע על מה אתה מדבר. הרמיוני שיסעה בי פעם להקה של קנריות ואז עוד הייתה לה החוצפה לומר לי שיש לי מנעד רגשי של כפית." המשפט האחרון גרם סופסוף לחצוי האומלל להרים את ראשו.
"להקה של קנריות? אלים, אני שמח שאנבת' לא מכשפה." לא שהחצויה המסוימת הזו הייתה צריכה קסם כדי להיות מפחידה. כאילו, באמת, ראיתם פעם מה היא יכולה לעשות עם קצת צמר ואלת עכביש מעצבנת?

** ** **

בקול שכשוך וחבטה צנח רובאוס האגריד (קול השכשוך כמובן לא נבע משומר המפתחות עצמו אלא מכוס הבירה עצומת הממדים שאחז בידו) על ספסל העץ לצידו של ההוא עם היין. נו אתם יודעים, האל הזה עם האף האדום וחולצת הוואי בהדפס נמר מכוער.
"דניסוז, אתה בסדר?" שאל בידידותיות חצי הענק השיכור למדי. מר ד' קבר את פניו בידו.
"דינוסוס, זה באמת לא שם כל כך קשה. במשך מאות שנים הצליחו שיכורים יוונים להתפלל אליי בלי טעות אבל אף אחד במחנה הקיץ-" הוא סקר במהירות את סביבתו והמשיך לאחר שווידא שהקנטאור, שניהל את המחנה, נמצא מחוץ לטווח שמיעה "המטופש לא מצליח לבטא אותו נכון."
האגריד הרהר במחשבותיו, האם לתקן את דבריו? כי בכל זאת הוא לא היה חצוי מהסוג שצבא על מחנה הקיץ הזה אבל החליט לוותר על הטרחה. זה לא ששיחה שינתה את דעתו של האל הקטנוני לעתים קרובות.
"מ'תה שותה?" בחן בחשד את המשקה הכהה והמפעפע שלחשש לעצמו בעליזות בכוס הזכוכית הגבוהה שנחה לצד מרפקו של אל היין. דינוסוס זרק מבט מופתע לעבר כוס הקולה ומלמל תחת לאפו הבולבוסי. "הייתי בטוח שהיה פה יין, אבא והעונשים המגוחכים שלו."
"ארג, לא'הבתי יין בחיים. משקה יוקרתי מידי, בירה יותר טוב." שומר המפתחות שיהק מעט, אחרי הכל אלכוהול השפיע גם על חצי ענקים עם חיבה למפלצות. בריטים חסרי טעם, איך אדם (חצי ענק, למה אף אחד לא זוכר את זה?) כלשהו מסוגל לחשוב דבר שכזה.
"איך אתה משווה את נוזל הכלים הדלוח שאתה שותה ליין?" האגריד גירד את זקנו במחשבה, מעולם לא נקרתה למוחו ההשוואה הזו. "אפשר לשים את שניהם בכוסות ולראות מה פנג יאהב."

** ** **

מינרווה מקגונגל הביטה מסביב בחשש מסוים בחיפוש אחר מקור הרעש החזק של פיצוץ שהדהד בעמק. למראה הבעת פניה של האישה המבוגרת נאנח כירון. "אלו כנראה האחים שוד או חבריהם מביתן הרמס." ההסבר נראה שסיפק את הפרופסורית חדת המבט והיא ויתרה על החיפוש אחר מקור הפיצוץ. באמת שחלק מהחצויים האלה היו גרועים אף יותר מהקונדסאים בזמנם, וטעויותיהם של אלו עדיין העלו בגבה צמרמורת של זעם מורי (הסוג שמופיע עם קבלת תעודת ההוראה יחד עם העיניים בגב והמשפטים הממוחזרים על הצלצול).
שני המורים ישבו זה לצד זה בשולחן המרכזי של הסדר ושמו עין על בני חסותם הצעירים שהסתובבו בחדווה מעורבת בכמויות גדולות של יין אדום ושירי חג רעשניים (באוזניו של הקנטאור עדיין זמזם הביצוע הצווחני של חד גדיא, הוא מעולם לא ידע שגרובר מסוגל להגיע לצלילים כל כך גבוהים עם חליל פן).
"תזכיר לי שוב למה החלטנו לקיים סדר משותף?" כירון שפשף את עיניו בעייפות, הוא הבין את עמיתתו למקצוע. הילדים נראו מאוד נהנים אבל העצבים שלו היו מרוטים לחלוטין.
"הצעת שיהיה טוב לפתוח אותם לתרבויות חדשות." מינרווה הציצה בפניו של הקנטאור לשנייה לפני ששבה לסקור את התלמידים שלפניה.
"אנחנו לא מקשיבים לי יותר." קבעה בנחרצות.