כוסות

ככל שהארי חשב על זה יותר,הוא הרגיש יותר שבור.וכשהוא לא חשב על זה הוא הרגיש שהוא טועה.

הארי סידר את הכוסות בארון שוב ושוב,כאילו שהכל מסתדר אבל בערך.כמו החיים שלו.

הוא הביט בכוסות באדישות,ואז הבחין בכוס ההיא.

כוס סדוקה,ישנה כזאת,מסוג הכוסות שמעולם לא תשתה בהם.

כוס אפרורית מלאה כתמים,זקנה,יושבת על המדף ונבדלת משאר הכוסות,כאילו מפחדת להרתיע,אבל משדרת עוצמה.עוצמה רבה.

הארי מעולם לא שתה בכוס הזו,אבל ידע שהיא שם.מצפינה סוד למענו.

ויש בה קסם,קסם כזה,מסתורי ומלהיב.כזה שמושך אחרים להביט בו,להקשיב לו.

הארי דימה את הכוס לדמבלדור.

גבוה,ישן,זקן,מסתורי,מצפין סוד,מלהיב,משדר עוצמה.

הארי מעולם לא דיבר עם דמבלדור על ליבו,רק הביט בו.מעולם לא שתה מהלב שלו ומהכוח.

הארי הבחין בכוס אחת אחרת,קטנה,כאילו נרתעת.הוא עלה על השיש ותפס בה.

בום.

הארי הסתובב ומצא את הכוס הסדוקה מנופצת לרסיסים ומכסה את הריצפה במשיכת זכוכית.

הוא ניסה להגיע להציל משהו אחד והרס משהו אחר.

בדיוק כמו דמבלדור.ניסה להציל אותו והרס את חייו בשנייה אחת של חוסר מצפון,שרביטו של דראקו מאלפוי פגע בו בקרן אור ירוקה,שניפצה את חייו.

הוא התיישב לשולחן וכבש את פניו בידיו.אבל לא בכה.הארי נשבע שלא יבכה,אסור לו.הוא בסה"כ בן 17,מותו הטרי של דמבלדור חרוט על ידו כמו צלקת שמזכירה לו שהוא נכשל.

אבל הוא חייב לעזור.חייב לעזור לדמבלדור להגיעה לטוב,להרוס את הרע.בדיוק כמו שמנסה הכוס הסדוקה.