"את אוהבת אותי, פראיטור?"

ריינה נאנחה ויצאה החוצה לגינה הקטנה עם הדשא הרטוב, מותשת. החברים שלה החליטו לקיים מסיבה מאחר והם ניצחו את גאיה... אבל ריינה מאז ומתמיד לא חיבבה כל כך מסיבות. תמיד אלו היו המסיבות אצל הפיראטים, בה היא והיילה ניקו אחרי הצוות הברברי - או לפחות עד שהיילה ניצחה בדו-קרב, למזלה של ריינה. מי היה יודע איפה היא הייתה היום ללא אחותה?

רחש הקפיץ אותה ממחשבותיה, והיא הסתובבה לאחור אל עבר הנערה הלובשת בגדי הסוואה אפורים - זאת שתמיד חשבה שנראית כמו ניגוד מוחלט לאחיה - הנערה שנראית כאילו היא שודדת נערים כל-אמריקאים בעזרת איומי סכין.

ריינה פלטה צחוק חנוק כשתאליה התקרבה אליה נעמדת לידה ומביטה אל האופק בנינוחות.

"משהו מצחיק אותך?" שערה השחור של תאליה נפל לימין, ועל האוזן השמאלית שלה נגלה לעיני ריינה עגיל עגול, כסוף.

ריינה פלטה שוב צחקוק, אבל אז מבטה הרצין מעט בניסיון להראות יותר מכובדת. היא נזכרה בפגישתה הראשונה עם הציידת - כשתאליה פרצה בצחוק וריינה שאלה אותה אם 'משהו מצחיק אותה'.

"נו באמת, פראיטור, תנסי להנות קצת." תאליה גיחכה והושיטה לריינה כוסית קטנה מלאה יין אדמדם.

ריינה דחתה את ההצעה בחיוך מתנצל. "לא... לא אוהבת יין. לא הולך לי."

ידה המושטת של הציידת חזרה לחיקה, ותאליה רוקנה את הכוס בלגימה.

"כמה כוסות כבר שתית?" שאלה ריינה בחיוך חשדני.

"אממ... אחת, שתיים, שלוש... ארבע?"

"את שיכורה."

"נו באמת, פראיטור, לכולם מותר להינות. חוץ מזה שאני לא שיכורה. עדיין לא."

"מה פירוש 'עדיין לא'?"

"תבדקי במילון." תאליה גיחכה בשנית והניחה את ידה על הגדר הלבנה שהפרידה בינה לבין הכביש השקט.

תאליה התקרבה אליה צעד אחד, שניים. ריינה הייתה אומרת לה להתרחק אלמלא רצתה גם היא בקרבה הזו, אבל הופתעה כשהיא עצמה עשתה צעד נוסף קדימה, כל כך קרובה אל תאליה עד שיכלה להרגיש את נשימותיה החמות על פניה.

מה שעוד יותר הפתיע את ריינה, זה שהיא עצמה רכנה קדימה והצמידה את שפתיה לשפתיה המחוספסות של תאליה.

תאליה נצמדה אליה והעמיקה את הנשיקה, וריינה הרגישה תחושה פתאומית של חמימות ו... השלמה. כאילו תמיד היה חסר לה משהו, ופתאום זה הושלם - החלק החסר בפאזל שנקרא 'ריינה'.

"את אוהבת אותי, פראיטור?" תאליה חייכה אליה בהתגרות.

"בחלומות שלך, גרייס."

---

נוראי ולא קאנוני אבל שיהיה