מלחמת הגילוי

הרמיוני עמדה חסרת סבלנות ליד פינת ההתעתקות.
פשוט נמאס לה מהעוזר החדש שלה פיטר. היא התגעגעה לשריל העוזרת הקודמת שלה שהתפטרה לפני כחודש, בלי הודעה מוקדמת.
׳נו באמת׳ חשבה לעצמה ׳איך אני אמורה לנהל את המחלקה לאכיפת חוקי הקסם אם העוזר שלי לא עומד בזמנים?!׳
מבטה הרחיק כמה קוסמים ומכשפות שהלכו לכיוון פינת ההתעתקות וגרם להם לעשות עיקוף רציני.

בכל זאת אף אחד לא רוצה להתעסק עם הרמיוני כשהיא כועסת.

"למה העצבנות הרמיוני?"
הרמיוני הסתובבה בהפתעה למשמע קולו של הארי, וחיוך עלה על פניה.
"שום דבר רציני. רק עוזר אידיוט." היא השיבה, והעבירה נושא כי ממש לא רצתה לדבר על פיטר.

"איך הולך בלשכת ההילאים? מהדוח האחרון הבנתי ששוב היו צרות עם ׳המרחפים׳."
בתור ראש המחלקה לאכיפת חוקי הקסם,

הרמיוני הייתה מקבלת דיווחים על כל הדברים החשובים ממטה ההילאים- שהיה חלק מהמשרד שלה.
"כן.. אני לא יודע מה האידיוטים האלה חושבים לעצמם.. הם ממש שודדים חנויות של קוסמים בלי בושה!

הצלחנו ללכוד כמה מהם אתמול.. עכשיו נקווה שהם יסגירו מישהו רציני יותר בסולם הדרגות."
"אני שמחה לשמוע. תעדכן אותי כשיהיה משהו חדש. 
מה שלום ג׳יני? איך היא מסתדרת עכשיו כשגם לילי הקטנה עזבה להווגוורטס?"
הארי חייך למשמע אזכור אשתו וביתו האהובות.
"היא הייתה עצובה למדי בימים הראשונים אבל זה עבר.. היא מצאה עם מה למלא את זמנה."
"באמת?" הרמיוני התפלאה "עם מ-"
דבריה נקטעו ע"י מטוס נייר קטן וסגול שעף היישר אל הארי.
הארי פתח את המטוס וקרא את ההודעה בפנים. הרמיוני שמה לב שעיניו מאפילות ככל שהמשיך לקרוא.
"הכל בסדר?" שאלה הרמיוני בחשש.
"כמובן, שום דבר רציני רק כמה בעיות קטנות עם ׳המרחפים׳..
אם תסלחי לי אני צריך לטפל בזה מייד"
"ברור נדבר יותר מאוחר" אמרה הרמיוני אבל הארי כבר היה בחצי הדרך למעליות.
׳זה נראה טיפה יותר רציני מבעיות קטנות.. נו טוב אני כבר אשמע על זה מרון.. ׳
הרמיוני חשבה לעצמה, אך באותה שניה העוזר האידיוט שלה פיטר נכנס בחשש לזווית העיין שלה, וזעמה התלקח מחדש מייד.
"פיטר תזיז כבר את התחת שלך לפה!"
----------------------------
הארי מיהר לכיוון המעליות בלב כבד.
הפתק שנשלח אליו עדיין היה בידו מעוך בצורה חסרת תקנה. 
בשניה שהמעלית נפתחה הוא נכנס לתוכה וחיכה.

קוסם אחר נראה כשוקל להיכנס אחריו אך מבט נוסף בעיניו של הארי מנע זאת.
המעלית נסגרה כשרק הארי בתוכה.

׳לעזאזל! אני לא מאמין שהחשדות נכונות!
זה מסוכן. ממש מסוכן. אני צריך לטפל בזה בזהירות. אם זה ידלוף החוצה.. לעזאזל!׳
מבטו של הארי היה נזעם אך בו זמנית מודאג בעודו מחכה שהמעלית תגיע לקומה הנכונה.
-----------------------------
דרייק התעתק למרחק של שני קילומטר מהיעד שלו.
זה היה אמצעי בטיחות הכרחי.
הוא החל לצעוד לכיוון הבית בעודו מריץ בראשו את הדיווח שהוא מתכוון למסור.
והיה לו זמן מוגבל ביותר. אם מישהו יבחין בהעדרו.. זה עלול להעלות שאלות שדרייק העדיף להימנע מהם.
הוא הבחין במשקיף באותה השניה שזה הבחין בו.
הוא לא הכיר את הבחור בדיוק כפי שהוא לא הכיר אותו. הכי בטוח ככה.
דרייק משך בגלימתו וחשף את עורו.
הסמל שהיה טבוע בו נחשף.
המשקיף הנהן וחזר לסקור את השטח. הוא לא הראה סימן נוסף לכך שהוא מכיר בקיומו של דרייק.
דרייק המשיך חצי קילומטר נוסף לפני שהגיע לפתח הבית.
הדלת הייתה פתוחה וקוסם בגלימה עמד בפתח. איש מהם לא אמר מילה הקוסם הסתובב והתחיל ללכת, דרייק בעקבותיו.
הקוסם הוביל אותו במבוך המסדרונות ולבסוף עצר ליד אחת הדלתות.
הוא הצביע על הדלת ואז הלך עדיין בלי להגיד מילה.
דרייק נכנס לחדר בחשש.
הוא עמד בשקט וחיכה שעיניו יתרגלו לתאורה העמומה בחדר.
הוא זיהה שלוש דמויות שישבו ליד השולחן.
את הדמות האמצעית הוא זיהה בקלות. היה קשה מאוד לטעות בגובהו של המנהיג, אפילו כשישב.
דרייק קד ידו הימנית על ליבו, או יותר נכון לומר על הסמל הטבוע בבשרו.
"כמעט כולם כבר בפנים ד׳אשר." דא׳שר היתה המילה למפקד באיזו שפה קדומה שנמחקה מהעולם. "אני מעריך שבעוד כחודש נהיה מוכנים."
הד׳אשר חייך. "הגיע הזמן."

----------

אוקיי אז היי חברה. 

החלטתי להתחיל לכתוב את הפאנפיק הזה כדי להשתפר בכתיבה. 

אז אם כבר הגעתם לפה אני אשמח אם תשאירו תגובה(: 

תודה

		הפרק הבא