לחשים ספרותיים

 אני מאוד שמחה שאהבתם את הפרק הקודם! אז הנה החלק הבא:

פרק 2- לרדוף אחרי הצ'ומבקקה.

 כעבור יום, עשרים ושלוש שעות ושלושים דקות, סיריוס ישב ובהה באח של חדר המועדון של גריפינדור ברחמים עצמיים, תוך כדי שהוא סופר את השניות שנותרו 'לחייו'.

"מה קורה איתו?" ג'יימס שאל את רמוס בלחש והצביע על סיריוס בחשש.

"אולי החיים שלי עומדים להיגמר כפי שהכרתי אותם, אבל אני עדיין שומע..." סיריוס מלמל בתגובה.

" 'עומדים להיגמר כפי שהכרתי אותם?' מה קורה לך?" ג'יימס שאל, ואז הוסיף, "במקרה שלא שמת לב אנחנו חברים שלך ויכולים לעזור לך."

"אתם... אתם... נכון!" סיריוס אמר. "אני צריך שתקשרו אותי למיטה ולא משנה מה תעשו, אל תשחררו אותי במשך חצי יום!" הוא הוסיף.

"אם לא היה מחר יום שבת רוב הסיכויים שהייתי מסרב," רמוס מלמל. "אבל אתה מוכן רק לומר לי למה?"

"כי אני... אני..." סיריוס התחיל. "אני... אני לא יכול לספר לכם כאן. בואו למעלה!"

וכך, כשכל ארבעת הנערים עלו לחדרם סיריוס פצח ביללות: "אני עומד להתאהב בבחורה!"

"לא!" ג'יימס אמר. "יהיה בסדר ו.. איך אתה יודע את זה?"

"אני ואנג'ל הקראנו ביחד לחש אהבה עתיק בשביל העבודה בשיעור לחשים ספרותיים!" הוא המשיך ליילל.

"איזה אידיו-רגע, אז אתה באמת בשיעור לחשים ספרותיים?" ג'יימס שאל.

"לא נראה לי שהוא צחק." פיטר אמר והצביע על סיריוס.

"תודה על האבחנה הדקה שלך, זנב-תולע" רמוס מלמל. "והייתם צריכים להיזהר. רק בגלל שאני מודע לכמה שהכישופים האלה חזקים אני מוכן לקשור אותך." הוא הוסיף. "אז תתקלח. אני וקרניים נביא לך ארוחת ערב..." רמוס הוסיף גלגול עיניים כועס, וסיריוס חשב שהוא כועס טיפה יותר מדיי.

"תודה!" סיריוס אמר, וחיוך של אושר עילאי נמרח על פניו. "אין לכם מושג כמה זה חשוב לי!"

סיריוס תפס את הפיג'מה שלו ונכנס להתקלח. לאחר שהוא סיים הוא שאל את חבריו: "מה השעה?"

"שש ודקה." רמוס מלמל. "למה?"

"יש לי עוד דקה ל-" אך אז סיריוס קטע את עצמו ופתח את הדלת . "אנג'ל..." הוא מלמל. רמוס וג'יימס תקעו אחד בשני מבטים שאמרו "אוי לא!" וכיוונו את שרביטם כלפי סיריוס.

~♦~

"סיריוס..." אנג'ל נאנחה, ודפקה לעצמה מכה בראש. השעה הייתה כבר חמש לפנות בוקר. היא נעלה את עצמה בחדרה, ואת השרביט שלה היא הכניסה למגירה שמיועדת להיפתח רק תוך חצי יום.

היא דפקה לעצמה עוד מכה בראש ומלמלה: "איך יכולתי להיות כל כך סתומה?" אז היא נעצרה, וחיוך נפרש על פניה. "אבל סיריוס הוא.. לא! אל תחשבי עליו ככה! הוא כזה פוץ, מעצבן, קרצייתי, ו...כל כך חמוד!" היא הוסיפה לעצמה מול המראה.

"אני חייבת ללכת לראות אותו.." אנג'ל מלמלה. היא הוציאה סיכה משערותיה והחלה לפשפש איתה במנעול של המגירה עד שזו נפתחה.

"הייתי צריכה לשים בפנים גם את הסיכות..." אנג'ל מלמלה לעצמה ונאנחה בקולניות לאחר שהיא לקחה את שרביטה, פתחה את הדלת ורצה מהמשרד לעבר היציאה של חדר המועדון.

~♦~

"ירח-וני!" סיריוס קרא בערך בחמש בבוקר. רמוס התעורר.

"מה?" רמוס מלמל. "אוהו. זה אתה. לילה טוב!"

"לא, חכה!" סיריוס קרא. "עליתי עלייך!"

"מה?" רמוס מלמל. "עלית עליי במה?" עכשיו היה ברור שהוא מסתיר משהו.

"אתה מכיר את פרופסור ירחוני לפנינו!" סיריוס מלמל, העיקר להשאיר את רמוס ער. "ובגללו ביקשת שנקרא לך ירחוני. הוא גם אדם זאב!"

"אי... איך אתה יודע?" רמוס מלמל בחשש. סיריוס תקע בו לרגע מבט המום, ואז מלמל: "אתה מתכוון שזה נכון?"

"אתה סתם עבדת עליי!" רמוס כעס. "עכשיו, לילה טוב!" הוא הוסיף בעצבים, וכיסה את ראשו בשמיכה.

"אתה גם מקנא שאני יותר טוב ממך בלחשים ספרותיים. נכון?"

רמוס קם מהמיטה והתקדם לעבר סיריוס, "לא." הוא אמר.

"אז למה קמת מהמיטה שלך רק בשביל לומר לי את זה?" סיריוס אמר בחיוך זדוני.

"אני.. תפסיק כבר רך-כף! הלחש הופך אותך למעצבן!" רמוס כעס. "בעצם? אתה תמיד היית קרצייה."

"תשחרר אותי, ואני לא אעצבן אותך יותר!" סיריוס אמר, ורמוס תקע בו מבט עצבני. "אז על זה כל המהומה? לילה טוב, רך כף."

"אני לא צריך את העזרה שלך, אני אשתחרר לבד!" סיריוס מלמל.

"אתה מנסה כבר מהרגע שקשרנו אותך. נראה מה ישתנה עכשיו." רמוס מלמל. אך להפתעתו הוא ראה את סיריוס קם מהמיטה ולוקח את שרביטו מהשידה, ועוד איזה שהוא חפץ ארוך, חלק ושחור.

"איך... איך עשית את זה?" רמוס שאל בפליאה.

"שנים של אימונים קשים של בריחה ממרתף העינויים של ההורים שלי!" סיריוס צחקק צחקוק מבוהל, ורץ למטה לפני שרמוס קלט שהוא נותן לחברו ללכת. 

"אתה בטוח שהוא הצליח להשתחרר?" ג'יימס שאל את חברו בפיהוק. פיטר הלך מאחוריים כשהוא ישן בהליכה.

"אתה רומז שאני שחררתי אותו?" רמוס שאל בעצבנות, והמשיך להסתכל במפה, בוחן את כל הכיוונים, הצדדים והזוויות. ג'יימס נד בראשו לשלילה.

"יופי. כי אני לא אשחרר אותו כדי להיות עם ה..." אל קולו דעך לכמה שניות, והוא הוסיף: "בחורה שהוא לא אוהב!"

"אני רק טוען שאתה היית היחיד שהיה ער, ואחרי כמעט שתיים עשרה שעות שלמות סיריוס פתאום משתחרר." ג'יימס אמר, ורמוס הרים גבה במבט שאומר:  "אז אתה טוען ששחררתי אותו..."

"תפסיק עם המבטים שלך!" ג'יימס ילל, ורמוס חשב שזה מוזר שפיטר לא מתעורר.

אז הוא נזכר שזה בכל זאת, פיטר.

ג'יימס המשיך: "תתחשב בי! קודם כל אני מגלה שהחבר הג'יגולו והמחורפן שלי לומד לחשים ספרותיים, מה יקרה הלאה? אני אגלה שהבטן של זנב-תולע מזויפת ושהוא שחקן קווידיץ'?"

רמוס גיחך בנוסטלגיות, ולפתע הם שמעו מאחוריהם: "ההא? מה?" ופיטר פקח את עיניו והבין שהוא הולך.

"לא נראה לי שזה הגיוני..." הוא מלמל לעצמו, והסתכל לאחור כדי לבדוק מאיפה הוא בא.

ג'יימס הרים מעט את שרביטו, ואז רמוס מלמל: "מצאתי.. מצאתי אותו! הוא אמור להיות ממש... כאן!"

רמוס הצביע עם שרביטו אל המסדרון שמוביל למטבחים, אבל הוא היה ריק לחלוטין.

"לא נראה לי שיש פה מישהו..." פיטר מלמל, עדיין לא יודע אחרי מי הם מחפשים.

"קרניים, איפה הגלימה שלך?" רמוס שאל בחשש. הדמות שנשאה את השם סיריוס בלק במפה רצה עכשיו בדילוגים קלילים למקום אחר.

"אהה.. לא בדקתי אם היא בחדר..." ג'יימס מלמל. רמוס הבין שזה החפץ הארוך, החלק והשחור שסיריוס הרים.

"אז הדרך היחידה שאנחנו יכולים למצוא אותו היא להסתכל במפה?" פיטר אמר את המשפט הארוך ביותר שהוא אמר מתחילת השנה.

"או, שאנחנו פשוט נסתכל לשם..." ג'יימס מלמל, והצביע עם שרביטו על סיריוס, שעמד ובחן כד ברונזה גדול.

"היי, חברה!" סיריוס חייך. "אתם יודעים אולי איך נכנסים לחדר המועדון של האפלפאף?"

"לא!" השלושה קראו יחד. "אתה בא איתנו!"

"לא!!" סיריוס קרא בכעס. "אני יכול לנצח את שלושתכם!"

"באמת?" ג'יימס לגלג. "ואם אני אומר... אקספליארמוּס!" ג'יימס אמר לפתע, ושרביטו של סיריוס הועף מתוך ידו אל ידיו של ג'יימס.

"יפה, קרניים!" רמוס חייך, וניגש לגרור את סיריוס משם. לפתע הם שמעו מאחוריהם: "סיריוס!"

זאת הייתה אנג'ל.

ג'יימס פתח את ידיו לצדדים כדי למנוע מאנג'ל להתקרב אל סיריוס, אבל זה לא ממש עזר-

אנגל רצה לעברו, הניחה את ידיה על כתפיו של ג'יימס, והתרוממה בקשתיות חיננית, (ה"מ: אני אוהבת דברים קשתיים וחינניים.. J) מעליו, כמו לעמידת ידיים, ונחתה בצד השני. ג'יימס הוטח ברצפה ואמר: "מה לעזאזל...?"

"תתפלא מה אהבה אובססיבית יכולה לעשות!" היא חייכה חיוך, ושכחה לרגע מסיריוס. ג'יימס ניסה לעקב אותה: "לפי מה שאמרו לי, גם אני מאוהב באובססיביות, אבל מעולם לא עשיתי פליקלקים מסובכים ומשונים כדי 'להציל' אותה!" הוא ילל.

"לא נראה לי שניסית..." פיטר מלמל. כן, הוא חזר להיות רגיל. רמוס וג'יימס תקעו בו מבטים נוקבים.

"מה?" הוא שאל. "זה לא אני זה שרודף אחרי הצ'ומבקקה!"

"המה?" רמוס, ג'יימס, סיריוס ואנג'ל שאלו יחדיו.

"אתם לא יודעים?" פיטר שאל. וכשכל השאר נדו בראשם לשלילה הוא התחיל להסביר: "מקור השם הוא בשבט קדום שהתקיים בתקופה הפרהיסטורית.." ואז הוא המשיך בעוד כמה מילים שהוא ללא ספק לא אמר אף פעם קודם.

"נשארו עוד שלושים שניות! האם ברבוריו של פיטר יצליחו?" ג'יימס שאל את רמוס בלחישה. רמוס הרים את כתפיו בסימן של "לא יודע," אך לצערו של ג'יימס סיריוס ואנג'ל שמעו אותו. ג'יימס קפץ ותפס את סיריוס, ורמוס התקרב והחזיק את אנג'ל בחשש. אבל כנראה שלה היתה יותר שליטה עצמית מלסיריוס, כי היא עצמה את עיניה בחוזקה ולא התנגדה.

"עשר, תשע, שמונה, שבע, חמש, ארבע," פיטר ספר, ורמוס גלגל את עיניו במבט מרחם. "שלוש, שתיים, אחת..." חלפה עוד שנייה אחת מהרגע שפיטר סיים לספור, ואז אנגל וסיריוס צעקו יחד: "תודה לאל שזה נגמר!"

ג'יימס הרפה מסיריוס ורמוס עזב את אנג'ל. "תודה," היא מלמלה לעברו. "אתה לא יודע מה הייתי עושה לעצמי עם הייתי מתנשקת עם.. הדבר הזה."

"אין בעד מה. והדבר הזה הוא במקרה החבר הכי טוב שלי!" רמוס הגן על סיריוס, אבל נראה מרוצה מזה שהיא לא רוצה להיות איתו.

"היי!" ג'יימס ופיטר קראו ביחד, נעלבים מדבריו של רמוס.

"לא נורא." אנג'ל חייכה. "הוא עדיין  דבר..."

"היי!" הפעם היה תורו של סיריוס לומר.

"ביי!" אנג'ל מלמלה וחיכתה שהם ילכו. החבורה לא זזה. "לא חשבתם שאני אתן לכם לראות איפה הכניסה של חדר המועדון של האפלפאף, נכון?"

"דווקא די רצינו רמז-" סיריוס התחיל, אך אז אנג'ל צעקה: "הו לא! זה פרופסור ירחוני! ולמה לעזאזל הוא מחזיק בידיים ארנב סגול?!"

"אהההה!" ג'יימס צרח באימה ובקול נשי במיוחד וקפץ על סיריוס, כשהוא מחזיק את פרצופו ולא נותן לו ללכת. "הוא יאכל אותי! הוא אמר שהוא ינקום! הוא אמר! הוא יאכל אותי!"

"אההה!" פיטר צעק גם הוא, וניסה לקפוץ על רמוס, אך ללא הועיל- שניהם התרסקו על הרצפה בגלל משקלו של פיטר.

"אתה לא מועיל!" פיטר כעס על רמוס. רמוס כל הזמן רק מלמל: "סליחה, פרופסור! לא התכוונתי לצאת בשעה כזאת, במיוחד לא ליד המעונות של האפלפאף! סליחה!"

אחרי שהמהומה שככה, ארבעת הנערים שמו לב שאנג'ל נעלמה.

"הוו, היא טובה!" סיריוס ציין עובדה. "היא אמרה את החולשות של שניים מאיתנו והצליחה להפיל את כולנו..."

"היא לא אמרה רק שתי חולשות. היא גרמה לזה שכל ארבעת החולשות שלנו יחשפו" רמוס תיקן אותו. "אומנם היא אמרה את זה כי היא איכשהו יודעת שאני מפחד שיתפסו אותנו, ושג'יימס מפחד מארנבים סגולים-"

"הם ישתלטו על העולם!" ג'יימס חרחר.

"שיהיה. היא גרמה לכך שפיטר-שידוע שפוחד מכל דבר שקשור לדברים חדים- כמו שיניים של ארנבים סגולים-"

"אני אומר לכם!!" ג'יימס המשיך.

"-ייבהל, ושג'יימס יקפוץ על הפנים שלך.."

"אתה טוען שהפנים שלי הם נקודת החולשה שלי?" סיריוס מלמל.

"כן."

"צודק."

למחרת בבוקר יום ראשון, סריוס חייך בזדוניות כשהוא קם מהמיטה, מתרומם בצורה מפחידה להחריד.

"הוא.. הוא... הוא מפחיד אותי!" ג'יימס מלמל בחשש, והצביע על סיריוס.

"לא נראה לי שהוא מתכוון..." פיטר מלמל, אבל הוא ממש שקשק.

"אני פשוט חלמתי את המתיחה הבאה שלנו על סבר-מאוס!" סיריוס חייך.

 ג'יימס התחיל לצחצח שניים באמצע החדר.

"אהה, פיטר?" ג'יימס שאל, מתעלם מסיריוס בגלל שהיה עוד רדום. "איך הצלחת לומר את כל המילים ש... ש..."

"שאני אומר בדרך כלל.." רמוס המשיך את ג'יימס.

"אהה... בסך הכל הקראתי מה-"

"עלון הזה!" סיריוס השלים אותו. "עלון על הצ'ומבקקה!"

"אז באמת יש דבר כזה?" ג'יימס היה היחידי שהופתע.

"כן. והמתיחה של סנייפ תהיה שנטיל עליו לחש אשליה, שכל מי שיגע בו יצמיח מסיכה משולשת וחצאית הולה עם פרחים וכל מה שהוא יאמר יהיה רק "צ'ומבקקה צ'ומבקקה!' גאוני, נכון?" סיריוס חייך. ג'יימס הנהן בהתלהבות.

"גאוני!" פיטר צייץ.

"אבל איזה לחש צריך להטיל בשביל רמה כזאת של אשליה?" רמוס שאל.

"די קיוויתי שאתה תדע, אבל עכשיו הברירה היחידה היא ללכת ל.." סיריוס נעצר, בולע את רוקו. "...אנג'ל"

"אחרי אתמול? אני בספק עם היא תסכים..." רמוס חייך. חיוך שדמה לחיוך הקלה.

מה הוא מסתיר?

"אל תיקחו את זה ברצינות, כי אני בעצמי עוד לא בטוח..." סיריוס מלמל. "אבל היא שונה. היא מיוחדת... היא הבחורה הכי מעניינת שאי פעם פגשתי."

"מה?!" רמוס וג'יימס אמרו יחדיו וג'יימס פלט את משחת השיניים שהייתה בפיו הישר על פניו של פיטר.

"זה שורף!" הוא צווח והתחיל לרוץ במעגלים, עד שהוא נתקע בקיר.

"אני צריך עזרה." סיריוס מלמל. "בחיים לא הייתי כל כך נבוך ליד בת..."

"בסדר, רך-כף. נעזור לך... בשביל מה יש חברים?"

"בשביל לצחצח לך את הנעליים."

ואז כולם פרצו בצחוק. הם הפסיקו רק כשהם שמו לב שפיטר עדיין לא קם מההתנגשות שלו בקיר.

~♦~

בבוקר יום ראשון, אנג'ל כבר ישבה בחדר העגול כשקלסי אוספת את הדוחות מכולם, והיא עצמה שותה תה חם עם לימונית.

"היי, בייבי.." היא שמעה כל מימינה. היא הסתובבה וראתה שמחדר המדריכים השני יצא איימוס דיגורי, המדריך השני של האפלפאף, והחתיך השכבתי השני אחרי סיריוס.

"זה שאתה משחק את החבר שלי מעכשיו לפי פקודות מלמעלה לא אומר שאתה יכול לקרוא לי כך מחוץ ל'שעות העבודה'," אנג'ל ציינה. "ואנחנו צריכים לתאם איך נפגשנו וכל זה."

"מה צריך לתאם?" הוא שאל בחיוך, והתיישב כשמולו הופיע גמדון בית שהגיש לו תה ואמר: "תודה שאתה מגן על הוגוורטס, אדונילי!" ואז נעלם.

"ובכן, תקשיב לזה: נפגשנו בישיבת המדריכים, מאז לא יכולנו להוריד את העיניים שלנו אחד מהשנייה. יום אחד עזרת אומץ והזמנת אותי לצאת, אני הסכמתי, כמובן, ומאז אנחנו יוצאים בסתר. רק עכשיו הסכמתי לגלות לכולם, כי אתה חשבת שאני מתביישת בך. למרות שלא הייתי." אנג'ל אמרה במהירות, אבל איימוס הבין.

"מקובל עליי. לאיפה לקחתי אותך לדייט פעם ראשונה?" הוא שאל, מסיט קצוות שיער חומה אל מאחורי ראשו.

"אל שלושת המטאטאים. שתינו בירצפת." אנג'ל חייכה.

"ומהם הדברים האהובים עלייך?" הוא שאל, וכשאנג'ל התחילה להסביר לו האזעקה הופעלה.

"מה קרה?" אנג'ל, איימוס, ושני המדריכים מהשנה החמישית שיצאו מחדרם גם הם שאלו יחדיו, כאילו תיאמו.

"איזה גריפינדורי מהקונדסאים הסתובב כאן במשך כמה שעות, אז החלטנו להניח לו להיכנס, כדי שיעזוב אותנו. אנחנו מטילים עכשיו לחשי אשליה ושינוי צורה. צריך לעקוב אחרי הכניסה שלו." קלסי נתנה לה דיווח מלא, אך קצר יחסית.

"מועילה כמו תמיד." אנג'ל חייכה. בתמונה של מצלמות האבטחה המכושפות היא יכלה לראות את סיריוס.

"צפוי..." היא חשבה.

"להשתמש בדרך הרגילה?" קלסי שאלה, ואנג'ל יכלה להישבע שהבליח על פניה חיוך זדוני למשך שנייה אחת.

"ברור" אנג'ל חייכה. "הוא לא ידע מאיפה זה בא לו! קדימה! תתכונני!"

~♦~

"סוף-סוף הצלחתי להיכנס. האפלפאפים הקטנים לא ידעו מאיפה זה בא להם! קדימה! שיתכוננו!" סיריוס חייך. "איך הצלחתי לעבוד על הברון השמן שייתן לי את הסיסמא!" הוא המשיך ללכת עד שהוא ראה חדר גדול עם קירות צהובים עם פסים ירוקים, ורצפה ירוקה. כל הרהיטים היו צהובים.

"ולפיכך..." הוא שמע את קולה של מדאם ספראוט. "אסור בתכלית האיסור ל- מר בלק? מה אתה עושה כאן?" היא שאלה, ואז הוסיפה: "אתה לא אמור להיות כאן. כינסתי את רוב בני בית האפלפאף לשיחה היומית. אני נאלצת לבקש ממך ללכת."

"אבלאבלאבל באתי לפגוש את אנג'ל!" סיריוס קרא. לפתע הוא ראה שפרופסור ספראוט האדימה מעט.

"אני נאלצת לבקש ממך ללכת." היא חזרה על דבריה, סובבה את סיריוס, ואמרה לו: "אנג'ל במדשאות, עם החבר החדש שלה. הם זוג כל כך מתוק!" ואז היא חייכה חיוך חלומי.

"היא מה?"

"אם אתה חבר שלה היית אמור לדעת. היא יוצאת עם איימוס דיגורי, אחד מהחובטים שלנו." היא המשיכה לחייך.

"היא מה??"

הבעת פניה הפכה למבולבלת, והיא אמרה: "אבל מה אני מרכלת איתך כאן? אתה חייב ללכת. אני לא מתפרצת לשיחות הבית היומיות שלכם. אתה מוכרח ללכת."

סיריוס בא להגיד לה שאין להם בבית שיחות, במיוחד לא יומיות, אבל היא כבר הוציאה אותו מהחדר וטרקה מאחוריו את התמונה. ברגע שהוא פתח את פיו כדי לומר לתמונה את הסיסמא, האישה הבלונדינית שבדיוקן התקריב שהיה שם אמרה: "מצטערת, בדיוק שתיים עשרה בצהריים. השעה שמחליפים בה סיסמא!"

"האפלפאפים!" סיריוס מלמל, ויצא לחפש את אנג'ל.

~♦~

"הוא הלך לחפש אותך במדשאות, ואת די צריכה להיות שם. תשתמשו ביציאת החירום.." קלסי אמרה לאנג'ל כעבור כמה דקות. מסתבר שאנג'ל הייתה שם כל הזמן הזה.

"את צודקת! איימוס, בוא!"

"אני בא, יקירתי!" הוא הוסיף בחיוך, ושניהם הלכו למשרד המדריכים, נעמדו על ריבוע אפור כהה שהיה ברצפה ואמרו ביחד: "למדשאות של הוגוורטס!" ונעלמו בסחרור אש ירוקה.

הם הופיעו במדשאות מתחת לעץ שליד האגם. לפתע היא ראתה שאיימוס שולף משום מקום מפת פיקניק עם משבצות אדומות לבנות, וסל קש.

"אוי, זה כל כך מתוק מצדך!" היא מלמלה ושניהם התיישבו על המפה. "איך ידעת שנצטרך את זה?" היא שאלה אותו בלחש.

"ביקשתי מהגמדונים להכין לנו להיום לשקיעה. את יודעת, היינו אמורים לצאת היום..."

"נכון." היא אמרה, ואז כשהיא ראתה שסיריוס הגיע למדשאות היא הניחה במהירות את ראשה על כתפו. עורו היה חם מאוד. אולי העור הכי נעים שהיא הרגישה.

"מה את עושה?" הוא שאל.

"בלק ממש מאחורינו." אנג'ל אמרה. היא יכלה להרגיש את המבט של סיריוס דוקר את גבה.

הפרק הקודם		הפרק הבא