הקרב הסופי

לא. אתה עדיין כאן. אני חולם. אתה עדיין צוחק. אתה עדיין צוחק רק שהאוזניים שלי הפסיקו לעבוד. תמשיך לצחוק! תצחק! אתה לא צוחק. אתה לא מדבר. אתה לא עושה שום קול בכלל. אתה לא זז.

לא. תדבר! תזוז! תצחק! תעשה משהו.

לא. תקום.

לא. אתה לא קם. אתה רק ישן. אתה רק ישן ואני רק חולם. אנחנו חולמים את אותו החלום. חלום נוראי. חלום רע. חלומות הם לא אמיתיים. זה לא אמיתי.

לא. לא. לא.

זה אמיתי. זה אמיתי. אמיתי. מציאות שאי אפשר לברוח ממנה. אתה לא קם. אתה לא תקום.

לא. אני אחזיר אותך בחזרה. אני אהרוג אותו ואחזיר אותך בחזרה. אם הוא הולך, אז אתה תחזור.

עין לעין. שן לשן. חיים לחיים.

החיים שלו לחיים שלך.

איפה הוא? אני לא יכול לראות אותו. אני לא מצליח למצוא אותו. אני לא מצליח למצוא אותו. תעזור לי, פרד.

תעזור לי למצוא אותו. תעזור לי להחזיר אותך. אני צריך אותך כאן בחזרה.

אני לא יכול לעשות את זה. אני צריך לשבת. לא איכפת לי אם אני אמות. אני רוצה למות. אתה עזבת אותי.

לבד. כל כך לבד. כולם לבד. כולם לבד.

אני לא יכול לנשום. אני לא רוצה לנשום. זה לא לנשום כשאתה לא פה. שום דבר הוא לא אותו הדבר כשאתה לא פה. לבינתיים זה ככה. למה הלילה עדיין שחור? למה הכוכבים עדיין מנצנצים?

הם צריכים להפסיק. הם לא שמו לב. הם צריכים לדעת שהעולם נגמר. שום דבר לא יכול להיות אותו הדבר. אני רוצה ליפול לתוך כלום. אני רוצה להרגיש כלום. כלום לא יכול להיות יותר טוב

מהכאב הזה. כאב בחזה שלי מרוב דפיקות הלב שלי. הלוואי שיכולתי להפסיק. כאב ברגליים שלי מהחזקת המשחק שלי בעצמי. הלוואי שהייתי חסר כבידה. כאב בעיניים שלי מלראות את זה שוב.

ושוב. ושוב. שוב ושוב:

זרקור, ואתה הלכת. זרקור, ואתה הלכת. זרקור, ואתה הלכת. אתה עדיין הלכת. אני עוצם את עיניי: זרקור, ואתה הלכת.

בבקשה. בבקשה תחזור. אני לא יכול לעשות את זה בלעדיך. אתה הדבק שמחזיק אותי ביחד כשהוא נשבר. אתה השוקו החם שאני לא יכול לישון בלעדיו.

אתה זוג הנעליים האהוב עליי שלמרות שהן קטנות, אני נועל אותן בכל יום, אף על פי כן. אתה העננים שמונעים מהשמיים ליפול. אתה האריחים בגג שמונעים

מגשם לזלוג פנימה. אתה העצמות שגורמות לי להיות חזק. בבקשה תחזור.

אמא בוכה. אבא בוכה. אני בוכה. כולם בוכים. אנחנו הולכים להרגיש אוקיינוס בשבילך, פרד. יכולתי לעשות את כל זה לבד. אני ארגיש אוקיינוס של דמעות ואז אטבע

לתוכו. ככה אני לא אתגעגע אליך כל כך. אני מתגעגע אליך כל כך. אני ממשיך לחשוב שאני יכול לשמוע אותך נושם אבל אתה לא.

העיניים שלך היו כל כך כחולות כמו שלי. כחולות כמו השמיים, היינו נוהגים לומר. יש לנו עיני שמיים! עיני אוקיינוס! הרבה יותר טוב מהעיניים של רון. לרון יש עיני נחל,

ונחלים הם משעממים. אף אחד אחר לא יודע על עיני האוקיינוס שלנו. למי אני הולך לספר את זה עכשיו? מי הולך לעזור לי להשיג את הבנות? מי הולך להמציא

בדיחות נוראות על האוזן שלי? מי הולך להיות אתה עכשיו?

אני מפחד להסתכל במראה, פרד. אני כל כך מפחד. הייתי יכול להציל אותך. הייתי יכול לקפוץ לפניך. הייתי יכול למות לפני שהוא הרג אותך.

הייתי יכול לדחוף אותך מהדרך.

אני לא הצלתי אותך. אני לא הצלתי אותך.

אני כל כך מצטער. אני כל כך מצטער. אני מתגעגע אליך. בבקשה, אולי תחזור?