מכתבים לאהובי [פיקצר]

שם הפיקצר: מכתבים לאהובי.
שם הכותבת: שקד.
ז'אנר: רומאנס.
דירוג: pg13
פאנדום: הארי פוטר
אורך: 457 מילים.
ויתור זכויות: כל הזכויות על הדמות הראשית שייכות לרולינג ולה בלבד.
איני מתכוונת להרוויח כסף מפיקצר זה.

מכתבים לאהובי/שקד | פיקצר

שוב שלום, אהוב יקר שלי.

זו כבר הפעם השלישית שאני כותבת לך השבוע, ולמעשה מאז שעזבת אני מוצאת את עצמי מבלה יותר ויותר זמן בכתיבה אליך. איך שהוא הכתיבה אליך מספקת לי הרגשת שחרור נעימה, רק חבל שהיא לא נמשכת קצת יותר זמן. לפעמים אני פשוט רוצה להרגיש קצת טוב לפני שהבכי פורץ שוב את המחסומים שבלב, זורם החוצה מהעניים בדמות דמעות חמות ומלוחות.
זה לא שלא ניסיתי לכתוב גם דברים אחרים, אבל כשזה לא אליך זה פשוט לא יוצא לי. איך שהוא, כשאני מנסה לכתוב דברים אחרים, ראשי נסגר ונאטם, לא נותן ללב לשחרר את הרגשות על הנייר. רק כשאני כותבת אליך הדיו מתחבר לי למילים בעלות פשר ומשמעות, כי אחרת אני פשוט מוצאת את עצמי משרבטת שטויות על עוד דף נייר מבוזבז.
אתמול בלילה נזכרתי בטיול האחרון שיצאנו אליו לפני שעזבת. אמרת שהולכים לחוף הים, ואני לא הבנתי איך, כי הרי החוף נמצא במרחק קילומטרים רבים מביתנו.
ואז אמרת לי לעצום את עיני, אחזת בידי חזק, וכשפקחתי אותן כבר עמדנו על חוף יפהפה, לפנינו ים בצבע טורקיז עמוק ומתחתינו חול חם ולבן, בדיוק כמו שחוף ים צריך להיראות. אתה נשקת לי וחייכת, ואמרת שאם רוצים אז הכול אפשרי.
ישבנו לנו על החול במשך שעות, מביטים בגלים המתנפצים ברכות על החוף. ישבנו שם, ודיברנו על כל מה שרק אפשר.
כשהחלה השמש לשקוע, והשמיים נצבעו גוונים עדינים של אדום וכתום, אחזת בידי, קירבת אותי אליך ולחשת באוזני את כל הדברים הקטנים שאתה אוהב בי, ואני זוכרת שאמרתי לך שזה הלילה הטוב ביותר שהיה לי בחיי. ישבנו ככה, מחובקים, ונרדמנו זה בחיקו של זה, שם על החול הזהוב והרך.
כשניסיתי להיזכר על מה בדיוק דיברנו באותו ערב נהדר, גיליתי שאני פשוט לא זוכרת. אחרי כן הבנתי שפשוט לא היה לי אכפת על מה אנחנו מדברים, כל עוד אני זוכה לבלות זמן איתך.
אני זוכרת שהבטתי בעינייך, וחשבתי כמה ברת מזל אני שמכל הבחורות בעולם בחרת להיות דווקא איתי.
זו כבר הפעם השלישית שאני כותבת לך השבוע, ואני מבטיחה לך שזו לא האחרונה.
אני כבר מחכה בקוצר רוח לכשניפגש, כי יש לי כל כך הרבה מה לומר לך, יותר שניתן לתאר במילים. אני מבטיחה לחכות לך כמה זמן שצריך, אפילו נצח. כי במושגים של אהבה נצח זה לא הרבה.

אז נתראה, נכון?
אוהבת לעד, ג'יני.

ג'יני קראה שוב את המכתב שכתבה. לאחר שהחליטה כי תוכנו מניח את הדעת היא קיפלה אותו והכניסה אותו למעטפה צרה וארוכה בצבע ורוד עדין, וחתמה אותה.
ג'יני עצמה את עיניה, והחזיקה את המעטפה קרוב לליבה, מתמסרת לתחושה הנעימה אשר ידעה כי תגמר בקרוב.
לבסוף, היא הרחיקה מעליה את המעטפה והניחה אותה בעדינות על השיש הקר, ביחד עם הרבה מעטפות דומות שכבר היו שם. אותו השיש שקבר תחתיו את אהובה, אותו השיש שלידו ישבה שעות כה רבות בשבועות האחרונים.
היא התרוממה על רגליה, מביטה לרגע במצבה הלבנה. אחר היא הסתובבה ורצה משם, פורצת בבכי מר.

------------------

ת=ג=ו=ב=ו=ת=! ואל תתקמצנו - קראתם? תגיבו! ^^