ליל[י] חתונה?! (פיקצר)

תודה רבה ללידיה, שביטאה לי את הפיקצר.

הוא מוקדש לאורפז ונעם באהבה רבה.

ליל[י] חתונה?!

סיריוס בלק בחיים לא חשב שימצא את עצמו באותה מיטה עם חברו הטוב ג'יימס פוטר.

זה לא שהוא תכנן את זה, הוא אפילו שנא את עצמו על זה שלא סיפר לחבר הכי טוב שלו את הטעות שקרתה לו, אבל מבטה המתחנן של לילי, והמחשבה על ההרג של סיריוס על ידי ג'יימס מנע ממנו להסגיר את הטעות האיומה שקרתה, בגללו.

סיריוס הביט בגועל בידו של ג'יימס המונחת על חזהו, לא חזהו המקורי, סיריוס אף חשב שהוא הרבה יותר יפה מחזהו המקורי, אלא על החזה של לילי, שבגופה היה כלוא.

תוך כדי נשימה עמוקה תפס סיריוס בשתי אצבעותיו את ידו של ג'יימס והפיל אותה על המיטה.

המעשה ה"חכם" הזה גרם לג'יימס להתעורר, ולחייך חיוך מתוק לעבר סיריוס, שאם לא היה צריך לשחק את עצמו כמו לילי, היה פשוט מקיא.

"ישנת טוב?" שאל ג'יימס מותח את זרועותיו.

"מצוין," אמר סיריוס בקולה של לילי, וחייך חיוך מזויף.

ג'יימס שם לב  לחיוך המזייף שהופיע על פניה של לילי ומיהר להרגיע, "את תרגישי הרבה יותר טוב אם תירגעי, תנשמי עמוק ועד אחרי החתונה זה יעבור." סיריוס כמעט והקיא מחוש ההומר הצולע של ג'יימס, הוא ידע שהוא מסוגל ליותר מזה.

"אני הולך להתקלח." אמר ג'יימס והלך לכיוון החדר השני, משאיר את סיריוס הלחוץ לבד.

תוך שניות פיצוץ קטן נשמע באוזנו הימנית של סיריוס והוא מיהר להזיז את ראשו ולראות את עצמו מולו.

לילי הכניסה את ידה לתיק השחור של סיריוס שהיה תלוי על כתפה והוציאה משם שקית זבל, "אלה גרביים שלא מצאתי להם זוג," לילי זרקה את השקית על הרצפה והביטה בסיריוס שהתחפר מתחת לשמיכה.

"ג'יימס סיפר לי שיש לך שיגעון לסדר, אבל לא היית צריכה להגזים." סיריוס אמר, עיניו כמעט ונעצמו.

"לא הצלחתי להירדם בלילה," אמרה לילי, "ובהתחשב בעובדה שזה לא הגוף שלי אני מקווה מאוד שאתה ישנת טוב, בשביל שאהיה ערנית בחתונה שלי."

היא הסתובבה בחדר באי- נחת, "אני חייבת לומר שהדירה שלך מסריחה, ומתאימה באופן מוזר לאופי המסריח שלך." פלטה לילי, והביטה בסיריוס שעיניו היו עצומות והוא נראה מעט אומלל.

"כי לשכב באותה מיטה עם החבר הכי טוב שלי זה יותר טוב?!" סיריוס עדיין לא פקח את עיניו.

"אני מקווה שלא עשיתם משהו אחר בלילה." חייכה לילי חיוך זדוני, שהיה מתאים לגופה החדש, וגרמה לסיריוס להתרומם בבהלה.

"הייתי שיכור," חייך, "לא דפוק."

לילי התיישבה מול סיריוס על המיטה כשג'יימס נכנס לחדר עטוף במגבת מסביב למותנו.

"סיריוס, אני מקווה שלא התוודית מול לילי על אהבתך אליה, הלילה היא שלי." על פניו של סיריוס הופיע חיוך אומלל, לעומת זאת על פניה של לילי הופיע חיוך שובבי.

"אני משאיר אותה לעצמך," לילי יצאה מהעניין באלגנטיות, "בכל מקרה אני ולילי יוצאים לסיבוב קצר בחוץ."

"מה פתאום?!" שאל ג'יימס מביט בסיריוס במבט מבולבל, "היא צריכה ללכת למכון יופי ההוא, לקחת מהתופרת את השמלה, להביא את ההורים שלה ולהגיע בזמן לאולם החתונה." סיריוס בדמותה של לילי חייך מעצם המחשבה שג'יימס דומה באופן כמעט מושלם ללילי, ואף נשמע כמוה.

"אני אהיה בסדר, אני וסיריוס תכננו משהו שאנחנו חייבים לעשות לפני החתונה היום." אמר סיריוס וחיוך הופיעה על פניה של לילי.

"אני מקווה מאוד שהמשהו הזה לא כולל חדר במלון, המון ויסקי אש וגניחות." אמר ג'יימס בצחוק, וגרם ללילי וסיריוס לרצות ולהקיא רק מעצם המחשבה.

"בכל מקרה," צחק ג'יימס מהפרצופים המבועתים של אישתו לעתיד וחברו הטוב, "אני צריך לעבור אצל אבא ואמא ואז אני אאסוף את ירחוני וזנב- תולע, תצטרפו כשתסיימו?"

"בטח." אמרו, וג'יימס יצא מהחדר.

לילי הביטה בגופה, בו סיריוס, מתחפר בחזרה מתחת לשמיכה ומיהרה לעברו, בהפגנתיות היא משכה את השמיכה מעליו וזכתה ליללת פינוק ממנו.

"קום," היא אמרה, "אנחנו צריכים ללכת לפרופסור דמבלדור."

"למה?" שאל סיריוס בהתפנקות.

"אתה רוצה להתחתן עם ג'יימס היום?"

סיריוס קפץ במהירות מהמיטה, חלחלה בו ההבנה והוא מיהר להתעורר ולהיות ערני ככל שיכל.

למספר שניות השניים עמדו שותקים מביטים אחד בשני כשסיריוס פלט, "אני חייב לשירותים!"

"תתאפק, אתה לא הולך עם הגוף שלי לשירותים." אמרה לילי ושילבה את זרועותיו של סיריוס.

"אני גם מסריח." סיריוס הרים את שני ידיו והריח אותם, פיו של לילי זז בצורה של גועל.

"אתה גם לא הולך עם הגוף שלי להתקלח." הבהירה לו.

"את זאת שתהיה מסריחה בחתונה שלך." אמר סיריוס ולילי הבינה את גודל הבעיה.

"מה אתה מציע?" שאלה.

תוך מספר שניות לילי מצאה את עצמה במקלחת יחד עם סיריוס, כשהיא לבושה והוא לא, עיניו מחוסות באחת מהגרביים הארוכות והמלוכלכות שלו, היא מצאה את עצמה מסבנת את הגב שלו בגוף שלה.

"את יודעת," אמר סיריוס, "בכל מצב אחר הייתי מפשיט אותך."

"איזה מזל שזה לא כל מצב אחר." מלמלה לילי.

אחרי ריב ענק בו לילי לא הסכימה להחליף תפקידים, ולא סמכה על כך שכשעיניה יהיו קשורות סיריוס לא יציץ בגוף שלה, השניים התקלחו ויצאו.

הם התעתקו להוגסמיד ועלו בגבעה לכיוון טירת הוגוורטס, המדשאות היו ירוקות מתמיד וכבר ממורד הגבעה יכלו לילי וסיריוס להבחין במספר תלמידים המעבירים את שעות הבוקר ליד הבקתה של האגריד וליד האגם.

השניים הגיעו לפנים הטירה ופנו לכיוון חדר המנהל כשאישה בעלת פנים רציניות ופקעת ענקית על ראשה חסמה את דרכם.

"מה שניכם עושים פה?" שאלה פרופסור מקגונגל.

"אנחנו צריכים את פרופסור דמבלדור, פרופסור." אמרה לילי.

מצחה של מקגונגל התקמט מעט כששמעה את הדברים הללו מפיו של סיריוס, "מעולם לא קראת לי פרופסור, בלק, מה השתנה?" לילי נלחצה, היא הייתה חייבת למצוא תשובה מספקת ומתאימה לסיריוס באותה עת וראשה היה חלול, היא חששה שהשהות בגופו של סיריוס משפיעה גם על מוחה.

"לא קראתי לך פרופסור מכיוון שלימדת אותי," חייכה לילי, "הרי את יודעת, פרופסור, שאני חייב לעשות תמיד את מה שאסור." סיריוס העריץ את לילי על האלתור שלה, אך משימתם הייתה חשובה יותר.

"אני מצטערת להפריע לשניכם במעמד זה, אבל אנחנו ממש צריכים את פרופסור מקגונגל." סיריוס אמר, ומקגונגל פנתה להביט בו.

"מה את עושה פה העלמה אוונס? את לא מתחתנת היום?" שאלה מקגונגל.

"כן, אבל העניין שבגללו באנו חשוב יותר." אמר סיריוס ורגלו נעה בעצבנות.

"צר לי לאכזב את שניכם, אבל פרופסור דמבלדור לא בבית הספר. הוא יצא לקנות גרביים לחתונה הערב," אמרה פרופסור מקגונגל, "הוא תמיד אומר שאין לא מספיק."

זאת הייתה הפעם הראשונה שסיריוס ראה אותה מחייכת, והוא קיווה בלבו שזה לא יקרה עוד פעם.

***

"אז לאן עכשיו?" שאל סיריוס את לילי.

"אתה תמיד כזה תלותי?" שאל לילי בעצבנות והביטה סביבה כדי לבדוק שאף אחד לא מסתכל על השניים.

"לא," אמר סיריוס, "אני פשוט לא רוצה להתחתן היום עם ג'יימס."

"טוב," הסיטה לילי קצוות שיער שחורה מעיניה, "אין לנו מה לעשות עד שדמבלדור יחזור, ויש לי תור במכון יופי לי ולחברה, ואני צריכה לשמור עלייך. מה שאומר שאתה מוזמן לבוא איתי לטיפול יופי."

"איזה כיף לי!" חייך סיריוס באומללות, אך החזיק בידה של לילי והשניים התעתקו מול בניין בצבע ירוק בהיר.

כשנכנסו סיריוס שם לב להרבה ויוליות עם חלוקים לבנים עוברות מחדר לחדר, עיניו נפקחו והוא נגרר על ידי לילי לדלפק הכניסה.

"אומרים שלויליות יש את המגע הרך ביותר בטיפולי הפנים הקוסמיים." סיפרה לילי לסיריוס שידו כאבה מאחיזתה., תאמר להם שיש לך תור לשתיים- עשרה, ותעשה את זה מהר שלא יחשדו."

סיריוס תפס קצוות שיער אדומה וגלגל אותה בידו, הוא הזיז את הישבן שלו ושאל, "את לא סומכת עליי?!" לילי התאפקה לא לצחוק, למרות שסיריוס נראה מאוד מצחיק.

"שלום, אני לילי אוונס ובאתי לטיפול יופי מלכותי, הזמנתי תור לשתיים- עשרה." הויליה אליה סיריוס דיבר הניחה את המראה שלה ובדקה בין הדפים שלה.

"כן, אני רואה שהזמנת תור." אמרה הויליה, לילי תקעה מרפק בסיריוס כיוון שראתה את הריר שנוזל מפיו, סיריוס מיהר להעביר יד על פיו והלך אחרי הויליה לחדר העיסוי הראשון.

החדר נראה גדול ולבן כולו, בפנים ישבו שתי ויליות וכשלילי וסיריוס נכנסו הן קמו מהספה ופינו להם את מיטות העיסוי.

"שמעתי שיש לך חתונה היום," אמרה הויליה שטיפלה בסיריוס.

"כן," אמר סיריוס, "אני לא בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות עכשיו."

שתי הויליות פנו לחדר צדדי כדי להביא מספר שמנים ולילי נצלה את הזמן להבהיר לסיריוס מספר דברים.

"אתה כלוא בגוף שלי, את מודע לעובדה הזאת, נכון?!" שאלה לילי ולא באמת ציפתה לתשובה, "אני מתחתנת היום עם החבר הכי טוב שלך, ואתה מתחיל עם ויליות מטופשות דרך הגוף שלי. רק חסר לי שיחשבו שאני לסבית וזהו, החיים שלי נהרסו."

סיריוס גלגל עניים, אך החליט לשתוק.

לאחר מכן הלכו השניים לטיפול פנים, בלילי שהייתה בגופו של סיריוס, לא טיפלו הרבה, לעומת זאת לסיריוס שהתחתן הערב היה את הטיפול השלם, והוא כמובן קיטר.

"אנשים חיים עד גיל אלף ומשהו, ועדיין לא המציאו מפוצץ חצ'קונים בלי כאב?!" שאל סיריוס באומללות, ולילי שמחה בפעם הראשונה שהיא לא בגופה.

"המציאו." חייכה הויליה.

"אז למה את עושה לי את זה?"

"הם חוזרים תוך שבוע בגודל של עגבנייה." הסבירה הויליה.

"תמשיכי." אמר סיריוס בהכנעה, לאחר שקיבל את אחד מהמבטים המפחידים ביותר שיש לו, מלילי.

שאר הטיפול עבר על השניים בשתיקה, סיריוס העדיף שלא להתעסק עם לילי, ולילי ניסתה שלא להילחץ במצב בו היא נמצאת, אך ברגע שצלצול הטלפון הגיע, ודימון, חברתה הטובה של לילי, סיפרה לה על מה שקרה היא כבר נלחצה סופית.

***

באותו הזמן במכתש גודריק ישבו בסלון ביתם של ג'יימס ולילי דימון, רמוס לופין וג'יימס פוטר.

"מה אנחנו עושים עכשיו?" שאל ג'יימס בעצבנות, "הזמנו את כולם לאולם הזה ודווקא עכשיו החליטו אוכלי- המוות לפגוע בו?!"

"ג'יימס, אני לא רוצה להלחיץ אותך או משהו," אמרה דימון, "אבל כנראה שאוכלי- המוות ידעו שאתה ולילי מתחתנים שם."

ג'יימס הביט בדימון בבלבול, "אז למה הם הרסו את האולם? מה הם רוצים מאיתנו." דימון ידע את התשובה, אך היא העדיפה להשפיל את ראשה ולתת לרמוס לדבר.

"ג'יימס, אתה זוכר שלילי היא בוצידמית."

"אל תקרא לה ככה." צעק ג'יימס על רמוס.

"אבל זה מה שהיא!" צעק רמוס בחזרה, דימון הופתעה לגלות את הצד החייתי שבו, וגם ג'יימס שקפא למספר רגעים.

"היא בוצידמית וכדאי שתודה בזה כי אתה מתחתן איתה בעוד כמה שעות." הטיח רמוס בג'יימס.

"כנראה שלא." נאנח ג'יימס וצנח לכורסא שלידו.

"בואו לא נוותר בכזאת קלות," ניסתה דימון לעודד, "אי- אפשר לבטל את כל האורחים. אני מציעה שנלך לאולם ונראה מה אפשר לתקן, אם לא ביד אז בקסם." רמוס הנהן, וג'יימס אחריו. הם מיהרו לקחת את הדברים שלהם ולהתעתק אל אולם האירועים, שם, כפי שקבעה איתם קודם לכן דימון, חיכו להם סיריוס ולילי.

***

"אני מציעה לכם ללכת לחדר של הכלה," דימון לחשה לסיריוס ולילי בזמן שהשניים, כמו כל מי שהיה בחדר, שלחו לחשים לכל עבר במטרה לסדר את האזור, "תחכו שם עד שפרופסור דמבלדור יבוא, אני אומר לו לאן ללכת." לילי הנהנה ותפסה בסיריוס לכיוון החדר.

"לאן אתה חושב שאתה לוקח את אשתי?" צעק ג'יימס בגיחוך לעבר לילי.

"אני צריך להזהיר אותה בפני מספר דברים, לפני שהיא תעשה את הטעות הגדולה ביותר בחיים שלה."

המציאה לילי, וג'יימס בחיוך הסתפק בתירוץ.

אחר כשעה אורחים התחילו להגיע, הוריה של לילי הופיעו באולם לאחר שלוו בשתי חברותיה של לילי, ג'יימס הבחין כי פטוניה, אחותה של לילי, לא הגיעה, אבל הדבר לא מנע ממנו להמשיך בחתונה, בנוסף הוא ידע שקשריה של לילי עם אחותה רעועים בכל מקרה.

"אני שמח מאוד לראותכם." לחץ ג'יימס את ידיהם של הוריה של לילי, "לילי מתארגנת, לכן אני משערת שייקח לה זמן מה עד שתצטרף אלינו." הוריה של לילי הנהנו וג'יימס ערך להם סיור באולם הקסום בו נערכה החתונה.

באותו הזמן בחדר ההלבשה של הכלה הבחין סיריוס בבקבוקים קטנים ומושכים לעין שהונחו על הדלפק שמול המראה שניצבה בחדר. הוא בחן בקבוק בקבוק ושנייה לפני שהשפריץ את החומר המעניין על עורפה של לילי, אשר היה בגופה, תפסה אותו לילי ובמבט זעוף אמרה: "אני לא אחראית למה שיש בבקבוקים האלה, ואם אני לא אתחתן עם ג'יימס תזכור שזו אשמתך." סיריוס הניח את הבקבוק בגסות והוא נפל אל הרצפה.

לילי כעסה, והביטה בעיניה הירוקות בשנאה. תוך שניות אותו מבט הפך להלם מוחלט כאשר הבחינה כי הנוזל הכסוף ממיס את השטיח עליו נשפך.

סיריוס התכווץ על הכיסא והחליט כי לא יזוז, אולי יגיע איזה נס ויציל אותו מהזוועה בה הוא נקלע.

האולם היה מסודר ונקי, אי- אפשר היה להבחין כי מספר שעות לפני כן קבוצה של אוכלי- מוות הרסה אותו. לאט- לאט החלו אורחים להגיע ודימון שהייתה בחוץ החלה להילחץ, היא חיפשה בעיניה אדם אחד שהיה יכול לעזור וכאשר לא מצאה אותו התייאשה ונפלה לכיסא שלידה, חופנת את פניה בידיה באכזבה.

"מה שלומך העלמה לי?" קול נמוך העיר האיר את עיניה של דימון שפנתה להביט באדם שמאחוריה, בשמחה רבה כמעט וחיבקה את אלבוס דמבלדור, אך היא ידעה כי אין לה זמן והאדם יהיה חייב לפגוש את השניים, לילי וסיריוס, במהירות.

היא תפסה בידו ומשכה אותו לעבר חדר ההלבשה של הכלה, אלבוס המגחך נגרר אחריה, על פרצופו מרוח חיוך טיפשי. דימון החלה להתמלא בספקות כי האדם אינו יוכל לעזור לטעות שקרתה בין השניים, אך לאחר שבע שנים של לימוד בבית הספר הוגוורטס ידעה כי אפשר לסמוך על אלבוס דמבלדור.

***

"מצאת אותו?" שאלה לילי בציפייה כאשר דימון נכנסה לחדר מתנשפת, לילי נשמה בהקלה כאשר ראתה כי אלבוס דמבלדור מאחוריה.

"העלמה אוונס, למה את לא מוכנה?" שאל דבמלדור את סיריוס שעיני היו מקובעות על נקודה אחת בקיר.

"יש לנו קצת בעיה, התקרבה אליו לילי בגופו של סיריוס, אני לילי, זה סיריוס."

חיוך מוזר הופיע על פניו של דמבלדור שבלע את צחוקו, התיישב על הספה והחל לשמוע את הסיפור של השניים.

"אתמול בלילה הייתה לי מסיבת רווקות, ג'יימס היה אמור להחזיר אותי הביתה, אבל הוא נתקע עם המטאטא, לכן סיריוס בא לקחת אותי על האופנוע ההרוס שלו." לילי התיישבה ונשמה לרווחה.

"הייתי צריכה לדעת שהאופנוע הזה לא בטיחותי ויתקלקל, אבל עצם העובדה שסיריוס היה שיכור הפריעה לי עוד יותר. כיוון שהייתה רוח חזקה החלטנו לנחות ליד כפר של קוסמים באמצע הדרך."

סיריוס נשאר מקובע בנקודה על הקיר, מהרהר, לילי חשבה שקרה לו משהו, אך העדיפה אותו שקט.

"סיריוס נמשך לאחד היהלומים בפונדקים, ונאלצתי לגרור אותו משם בכוח, או יותר נכון בצעקות. איזה מכשפה זקנה שעברה ברחוב אמרה שזה מפריע לה, וסיריוס ברוב חוצפתו צעק גם עליה. גמדון- בית קטן שהיה ליד התלחשש לרגע עם המכשפה ולפתע השניים הטילו עלינו כישוף. אחרי שנייה מצאתי את עצמי בגוף שעיר וגדול פי שתיים ממני."

לילי הביטה בסיריוס, כמצפה שבכל רגע יחזיר לה על דבריה, אבל הוא נשאר דומם.

היא הביטה בדמבלדור שכבר לא התאמץ והחל לצחוק בקול רם את הצחוק המדביק שלו.

דימון הצטרפה גם היא ורק סיריוס ולילי הביטו בו בעצב.

"פרופסור זה ממש לא מצחיק." אמרה לילי והשפילה את מבטה במבוכה.

"זה כן, זה בהחלט מצחיק, ואת יכולה לקרוא לי אלבוס, אני כבר לא המורה שלכם. אני מצטער פשוט לא בכל יום מגיעים אלי שני תלמידים לשעבר ומספרים לי  שהם התחלפו בגופם בגלל מכשפה זקנה וגמדון בית מטורלל."

"כשאתה אומר את זה, אלבוס, זה באמת נשמע קצת מוזר." אמר סיריוס וגם הוא השפיל את ראשו במבוכה.

"העניין הוא שאני אמורה להתחתן עוד כמה דקות," אמרה לילי, "ואני לא ממש יכולה ללכת לחופה ככה."

דמבלדור הנהן בהבנה, לאחר מכן הוא פנה לדימון, "תביאי לי ציפורניים של ההורים של לילי, ציורניים ממישהו בן- משפחת בלק וכוס ויסקי אש."

דימון הנהנה ומיהרה החוצה, היא סקרה בעיניה את הסביבה ומצאה את הוריה של לילי יושבים בצד קרוב לחופה. היא זימנה מספריים, והחלה לזחול בין הכיסאות לכיוון הוריה של לילי. רגל גדולה חסמה לה את הדרך והיא הרימה ראשה מעלה לראות את פניו המודאגות של רמוס. "הכול בסדר דימון?" שאל. היא הנהנה ושמה אצבע על פייה במטרה שיהיה בשקט.

כל הדרך מלמלה עד כמה שהיא מסכנה וכשהגיעה בזהירות רבה קצצה מכף רגלה של אמה של לילי חלק מציפורן שמרוחה בלק אדום. דימון נשמה לרווחה והודתה למרלין שהחליטה אימה של לילי להגיע עם נעליים פתוחות. בזהירות חזרה אחורה ונעמדה מול רמוס שהביט בה בדאגה, אך גם בשעשוע.

"זה סיפור ארוך," החלה להסביר, "אבל אתה צריך לעזור לי." רמוס הנהן והתלחשש עם דימון מספר שניות, הוא לא ידע למה הסכים, אבל גם לא יכל לסגת מהחלטתו.

לאחר מכן פנה לנרקיסה מאלפוי שישבה ליד בעלה ושאל אם תוכל להתלוות אליו למספר שניות.

מאחורי פסנתר הכנף שיתק אותה, ודימון במומחיות רבה של סידור הציפורניים חתכה חתיכה מהציפורן שלה.

רמוס מיהר לשנות את הזיכרון שלה ולהחזיר אותה לבעלה.

בדרך חזרה לחדר ההלבשה תפסה דימון את אחד המלצרים ולקחה מהמגש שריחף לפניו כוס ויסקי אש.

היא נכנסה מתנשפת לחדר והביאה לדמבלדור את הציפורניים וכוס ויסקי אש.

"אני אלך להרגיע את הרוחות." אמרה דימון, ויצאה מהחדר.

***

בחוץ דימון ראתה את ג'יימס הלחוץ, והחליטה שכבר לא כדאי לשקר לו עוד.

"גיימס," ניסתה להשוות לקולה עידוד קל, "לילי לא תצא בקרוב."

עיניו של ג'יימס התרחבו והוא הביט בה לחוץ, "ידעתי! ידעתי! היא תשתפנה והיא לא תרצה אותי יותר." אמר.

"- ג'יימס זה לא זה..."

"-היא וסיריוס התנהגו מוזר הבוקר, הוא לקח לי אותה!"

"-ג'יימס..."

"-ידעתי! אני פשוט לא מאמין..."

"-ג'יימס..."

"-אני אצטרך לשלם על כל האירוע, היא תשאיר אותי לבד..."

"-ג'יימס..."

"-אני אהיה עזוב כמו כלב, וזרוק באמצע הרחוב..."

"-ג'יימס..."

"-אחרי שעיקלו לי את הבית ולא נשאר לי כלום."

"ג'יימס לעזאזל איתך!" צעקה דימון, "היא כלואה בגוף של סיריוס!"

"מה?"

"אם אתה רוצה להתחתן עם סיריוס, ולא איתה, אתה מוזמן ללכת לכיוון החופה!"

ג'יימס התיישב על ריצפה, חופן את פניו בידי ונשם בכבדות.

"יהיה בסדר," הרגיעה אותו דימון, "יהיה בסדר."

***

"פרופסור בשביל מה אתה צריך את כל הדברים האלה?" שאל לילי בסקרנות.

"אני לא צריך אותם, העלמה אוונס, אתם צריכים אותם. כדי להחליף בגוף לאחר קללה שהוטלה על ידי שני קוסמים ויותר צריכים השניים לבלוע חתיכת ציפורן ממישהו שמהמשפחה שלהם."

סיריוס ולילי הביטו אחד בשני בגועל, אך לילי ידעה שהיא חייבת לעשות את זה.

"איפה שלי?" היא שאלה.

דמבלדור הגיש לה את הציפורן שדימון אמרה כי היא מאימה והיא בלעה אותה בעזרת הוויסקי אש שהגיש לה.

"ציפורן מרגלה של אימך." חייך דמבלדור, וקיבל בחזרה פרצוף נגעל.

סיריוס נשם בכבדות ולאחר מספר ניסיונות בלע את הציפורן וסיים את כוס הוויסקי אש, הוא קיווה שהשיכרון יעזור לו לשכוח את מה שקרה, ובמיוחד את המשפט שדמבלדור אמר, "זאת ציפורן של בת- דודתך, נרקיסה בלק- מאלפוי."

לפתע הורג באוויר קור עז, ורוח חזקה נשבה בחדר לאחר מספר שניות לילי חזרה לגופה, וסיריוס לשלו.

שניהם נשמו לרווחה, ולילי אמרה בקול עדין, "החתונה חייבת להימשך."

***

דימון החלה להילחץ, ג'יימס החזיק בחוזקה ברגלה, והיא שמעה בין לבין יפחות, היא כל- כך שמחה כאשר הדלת נפתח וסיריוס ולילי יצאו משם עם חיוך מרוח על שפתיהם.

לילי הביטה בדימון המסכנה וחייכה, היא מיהרה לג'יימס ותפסה אותו בידיים מעלה אותו למעלה, "בוא כבר, צריכים להתחתן." הוא מיהר להתרחק ממנה ופסע מספר צעדים אחורה.

"תעזוב אותי סיריוס, אין מצב שאני מתחתן איתך היום!" הוא צעק, ולילי רק חייכה.

"זאת אני, ג'יימס, פרופסור דמבלדור החזיר אותנו למצב הרגיל."

"איך אני יודע שאת זאת את?" שאל בתמימות.

"הוא היה עושה את זה?" שאלה לילי ונשקה אותו בעדינות על שפתיו.

"אם כן," ענה, "הייתי מאוד חושש לגבי נטיותיו." אמר, וסיריוס רק גלגל את עיניו.

שפתיו התקרבו לשלה והברישו אותם בעדינות, מתמסרים לנשיקה האחרונה שלפני חתונתם, עד שלפתע ההבנה חלחלה למוחו של ג'יימס והוא מיהר להתנתק ממנה.

"רגע," אישוניו של ג'יימס גדלו לפתע, "סיריוס היה זה שישן איתי הלילה?"