מחשבות בקרב-פרסי ג׳קסון

זהו זה, הקרב. 

אין עוד אימונים, אין עוד חזרות, אין עוד חלומות.

הכל תלוי ברגע הזה, הוא יקבע איך יראו המשך החיים שלנו.

אני נשמע כמו אנבת׳.

אנבת׳…

מה אם היא תהרג?

מה אם יקרה לה משהו?

אין לה את קללת אכילס…

קללת אכילס, מילה מצחיקה.

אני לא מאמין שאני חושב על כל זה.

כאן, בקרב, בקרב על החיים.

כל מי שמת, כל החצויים שהקריבו את חייהם למען עולם טוב יותר…

אם אצא מהקרב בחיים, אדאג שכולם יקבלו את הכבוד שמגיע להם.

הנה הוא קרונוס, או לוק, האויב שאצטרך להביסו.

נשכנית הזאת ממש כואבת, אייייייייייי.

אולי יש דרך לנצח, דרך להחזיר את לוק…

אבל זה לא משנה כרגע, העיקר הוא לנצח.

הנה אית׳ן נקמורה, החצוי שבגד.

הוא יודע את עקב אכילס שלי, אניי בטוח.

הנה הוא מהסס…ו…

אויי…

הוא נפל בחור שפתח קרונוס באדמה.

״אם רק היה להם כס…״ המילים האחרונים שלו…

הוא התכוון לאלים הזוטרים.

הנה קרונוס מגיע, זה הרגע.

קרונוס חוזר להיות לוק.

לוק…

שפעם חשבתי שהוא חברי…

האם לאנבת׳ יש משהו איתו?

האם היה בניהם משהו?

״את נפש הגיבור יקטוף להב מקולל״ 

מה הטעם בלדעת נבואה בלי לדעת מה המשמעות שלה?

אני הגיבור, אך מה הוא הלהב המקולל?

לי יש חרב, לא להב.

אז מהי הלהב?

לוק חוזר לעצמו,זה לא יאמן…

הנה הוא מוצא בעזרת הפגיון של אנבת׳ את עקב האכילס שלו…

והוא…

אני לא מאמין שהוא עשה את זה…

קרונוס מת…

וכך גם לוק…

הגיבור בנבואה לא היה אני, אלה היה לוק.

הלהב המקולל זה הפגיון של אנבת׳, כי לוק הבטיח לה שיהיו משפחה ובגד בה.

אני חושב שהגיע הזמן שאקיים את בקשתו האחרונה של אית׳ן נקמורה…