לאור הירח-פיקצר

היא ישבה על שפת האגם.
היא חיבקה את רגליה בניסיון נואש לחמם אותן.
היא בדקה את עצמה במראה לפחות 200 פעם.
אך דמותה לא השתנתה. נערה ג'ינג'ית עם עיניים ירוקות גדולות.
אך עדיין- ג'יימס לא הגיע.

לילי אוואנס הסתכלה בשעונה ביאוש. זאת הייתה שעת לילה מאוחרת.
הוא לעולם לא יגיע.
הוא מנסה לעשות ממני צחוק.
למה הסכמתי לו? הרי ידעתי מההתחלה שהוא כזה...!
ואני כמו טיפשה, נותנת לו סיכוי. מנסה למצוא בו גם את הטוב!

שטויות.

לילי קמה בהפגנתיות. למרות שידעה שאף אחד לא רואה אותה, השתדלה שלא לבכות מההשפלה.
לפתע זוג ידיים חמות כיסו את עינייה.
היא חייכה בסיפוק.
"הגעת..." אמרה לילי בשקט.
"לעולם לא אוותר על הזדמנות שכזו- לצאת עם לילי אוואנס!" אמר ג'יימס בהתלהבות.
לילי הסמיקה וחייכה. לפתע הבעת פנייה השתנתה מן הקצה אל הקצה. היא נזכרה בכל הרע שעוללה לו בכל השנים.
"ג'יימס, אני מצטערת... אני מצטערת על כל השנים שבזבזתי בניסיונות נואשים לשכנע את עצמי שאני לא אוהבת אותך" שפכה לילי את רגשותייה בתחנונים שיסלח לה.
"הו, זה בסדר. העיקר זה מה קורה עכשיו" אמר ג'יימס.
הייתה שתיקה. אך בניגוד לכל שתיקה שלילי חוותה בחייה- זו לא הייתה שתיקה של מבוכה.
זו הייתה שתיקה של רוגע, סיפוק ואהבה.
הם חייכו חיוכים קטנים אחד לשני, וג'יימס התקרב אליה.
הוא נישק אותה.

ולילי מעולם לא שכחה את הנשיקה ההיא. הנשיקה הראשונה שלה עם ג'יימס פוטר.

הוא השתנה. היא השתנתה.
היא ראתה אותו באור שונה.
לאור הירח...