הנבחר.

<!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Cambria Math"; panose-1:2 4 5 3 5 4 6 3 2 4; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:roman; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:-1610611985 1107304683 0 0 159 0;} @font-face {font-family:Calibri; panose-1:2 15 5 2 2 2 4 3 2 4; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:swiss; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:-1610611985 1073750139 0 0 159 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-unhide:no; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; margin-top:0in; margin-right:0in; margin-bottom:10.0pt; margin-left:0in; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:Calibri; mso-fareast-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin; mso-bidi-font-family:Arial; mso-bidi-theme-font:minor-bidi;} p {mso-style-priority:99; mso-margin-top-alt:auto; margin-right:0in; mso-margin-bottom-alt:auto; margin-left:0in; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} .MsoChpDefault {mso-style-type:export-only; mso-default-props:yes; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:Calibri; mso-fareast-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin; mso-bidi-font-family:Arial; mso-bidi-theme-font:minor-bidi;} .MsoPapDefault {mso-style-type:export-only; margin-bottom:10.0pt; text-align:right;} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.0in 1.0in 1.0in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} -->

כותב: kidi

טוב לפני שאתחיל רק רציתי להגיד שאינני מצפה לתגובות טובות. אני כותב גרוע אך אני כותב את הפאנקיק הזה לבידורי האישי, לכן אינני מתחייב לבידור שלכם (אך עדיין הייתי שמח לכמה צופים שייהנו מהכתיבה שלי, אז בקיצור - תגיבו :D).

על עצמי טיפה..

אני לא בחרתי בדרך החיים הזו.
זה פשוט נועד להיות ככה... יש את אלו שקוראים לזה גורל. והגורל בחר בשבילי בניגוד לרצוני - לחיות, אך לא לטובתי, בקיצור חיים מבאסים.

יש את האנשים שאומרים שטוב לעזור לזולת? זה פשוט מגוחך. לחיות לטובת משהוא אחר זו קללה.
לדעת שאין לך יעוד אחר חוץ מאשר לשרת אדם ולהקריב את עצמך בשבילו. ובמקרה שלי? חח אתם כבר בטח תבינו בהמשך הסיפור..
בכל מקרה, חשבתי שחיי בעצמם הם הקללה. חיים ריקים בלי מטרה חשובה לעצמי ואין דבר שיעשה אותי בנאדם מאושר, טוב, כך חשבתי רק עד אותו הרגע שהכרתי כמה אנשים ששינו את חיי ואפילו את מי שהייתי ואני חש שאני חייב להם את חיי באמת. בזכותם מצאתי הזדהות, חברות ואפילו הרגשתי שייכות.
הבנתי שבשבילם הייתי נותן הכול. לכן עלי לנצל את כמה הדברים הטובים שבי על מנת שלחבריי יהיה טוב. איזה דברים טובים יש בי? זאת שאלה טובה אבל אתם כבר תגלו בהמשך.
אנשים אומרים יום יום שהיו רוצים להיות מפורסמים, גיבורים, נערצים. זה רק אומר עד כמה הם לא מבינים איך זה, במה זה תלוי. איך הייתם מרגישים אילו הייתם מאבדים את משפחתם או כשהייתם יודעים שרוצח פסיכופת רודף אחריכם על מנת להרוג.
הארי פוטר מצא אצלי את ההזדהות הזאת לכן נהיה חברי הקרוב ביותר, בזכותו מצאתי סיבה להשתנות, דבר שאף אדם אחר לא הצליח לעשות. הארי ואני בעצם כשאני חושב על זה בערך אותו דבר, רק שאני סוחב על הכתפיים משימה יחסית...- גדולה וקשה יותר.
אפילו אהבה מצאתי בהוגוורטס, דבר שלא הבנתי כיצד זכיתי בו. אני מאמין שאולי זה הדבר שלימד אותי הכי הרבה על נתינה וכיצד לחיות את חיי שלי...

מי אני? חח..
לא משהוא שהייתם רוצים להיות.
גדלתי ללא הוריי מכיוון שמשפחתי כולה נרצחה על ידי אדון האופל – לורד וולדמורט, טוב כמעט כולה.
הייתי נותן הכול בכדי שאוכל להיות ילד רגיל, עם הורים שדואגים ואוהבים. אך במקום זה נולדתי למציאות אכזרית שבה אאלץ לחיות.
ישנם כמה דברים מפחידים בי... תוכלו לקרוא לי "הבחור השקט" מאיך שאני מתנהג... אני לא מדבר הרבה אבל אני כן יודע להקשיב.
אני לא מתעצבן בקלות אך זה לא אומר שלא אצא לעזרתו של חבר כשהוא בצרות, להפך, אני תמיד יעשה את זה. לעומת זאת, כשאני מתעצבן לא כדי להיות בסביבתי, בדרך כלל אני מדבר בשקט ויש לי מבט שמעביר צמרמורת בזכות עיניי, אפילו המראה שלי דיכאוני.
אם הייתם רואים אותי הייתם לוודאי קוראים לי בכינוי "אימו". אני שונא כאשר אנשים קוראים לי בכינוי הזה אולם לא אוכל להאשים אף אחד, שרק בזכות המראה שלי מנסים לשפוט אותי.
איך אני ניראה? מפחיד נקודה.
אני גובה יחסית לגילי ובעל עור חיוור, השיער שלי חלק ושחור עם פוני אשר מכסה את עייני השמאלית ולכך יש גם סיבה, עיניי בצבע כחול חיוור ותמיד אני אלבש גלימות ובגדים שחורים. למה? טוב אני לא יודע מה איתכם אבל אני פשוט לא יכול לתאר את עצמי מסתובב עם איזה חולצה לבנה ומקושקשת של billabong (מותג מוגלגי) כי אני פשוט יראה כמו מטומטם. אני אוהב מראה פשוט ושלפחות יתאים לאיך שאני נראה.
עוד משהו שאני אוכל להגיד על עצמי זה שאני שקרן מעולה, למרות שאני שונא את היכולת הזאת שלי. כשאתה יודע לשקר זה כאילו פותח לפניך אופציה של לשקר במקום להיות כנה וישר, בקיצור - הדרך הקלה יותר, אבל עם זאת - המגעילה יותר.
אך לכל דבר יש גם צד שני, אני מבאר הכרה טוב כמעט כמו סוורוס סנייפ, למרות שבחיים לא אגיע לרמה שלו. דמבלדור לימד אותי דבר או שניים על ביאור הכרה, לכן גם תמיד אוכל לדעת מתי משקרים לי.
אני שונא את המראה שלי ואת איך שיצאתי והשאלה גואה בי עד היום - האם ירשתי את המראה שלי ואת האופי הזה מהוריי?
את הילדות שלי עברתי ללא ידיעה מה עבר עלי. כשהייתי בן חצי שנה שרדתי את ההתקפה של וולדמורט על בית משפחתי בכך שהוא חס על חיי, איני ידעתי את הסיבה עד שגדלתי וסיפרו לי את סיפור משפחתי, חיי ובמיוחד את הנבואה. גדלתי בבית יתומים בלי ידיעה מי אני או מי היו הוריי, עד שאומצתי וגודלתי ע"י מינרווה מקגונגל ללא ידיעתו של אף אחד. אלבוס דמבלדור גילה מי אני, טוב... יותר נכון מה אני. הוא דאג שמינרווה תגדל אותי עם ידיעה מי אני ואימן אותי ברגע שהייתי מוכן לכך.
ולאחר שנים.. נהייתי מה שנועדתי להיות וכך התחלתי את לימודיי בהוגוורטס כתלמיד שנה חמישית ביחד עם הארי וחבריו. שובצתי מיידית בבית גריפינדור בכדי שמינרווה מקגונגל תוכל להשגיח על מעשי.
וכך התחלתי את משימת חיי.
אה. שכחתי להציג את עצמי רשמית.
שמי, כשם אבי לפני - קספיאן לייט (light = אור).

ואני.. הנבחר.
וזה הוא סיפורי.

_________________________________________________________________

חשוב להגיד שבפאנפיק הזה ובהמשך הסיפור לא אתרכז בדמות הזו אלא בהארי ויראו את הדמות הזו כדמות צד.
קריאה נעימה!

		הפרק הבא