הספרייה המוזרה

צעדיו של האיש בברדס הידהדו בטירה הנטושה, הטירה שלו.

הוא עצר לפני שתי דלתות גדולות נעולות בשרשרת.

עכבישים רבים מספור טוו שם קורים, בצבעים מגוונים שהזהירו מפני הרעל הקטלני האצור בהם.

האיש פלט צעקה מקפיאת דם וכל העכבישים, כמו על פי פקודה, התפזרו לצדדים.

הוא התקדם לעבר המנעול ושלף מכיסו לב.

הלב שלו.

הוא הכניס את הלב למנעול, והחדר נפתח בחריקה איטית.

הוא חתם את הדלתות מהצד השני עם ליבו, בחור המיועד לכך.

האיש עבר סדרה של מנעולים ובריחים מהחדר, שהובילו מחדר לחדר, עד שהגיע למחוז חפצו.

השלט שעל הדלת הורה על ייעוד החדר.

ספריית ניוסום האסורה.

הוא נכנס פנימה ועיניו הכחולות כמו קרח, אבל גם שלוות כמו ים, בחנו את עשרות הספרים המאובקים, האסורים בשלשלאות (מפני שחלקם היו באמת חיים והיה צורך לקשרם היטב).

הוא שוטט במדפים העזובים, שהוא עצמו מילא- ספר אחרי ספר- ובחן את התוויות שעל הספרים- כל ספר עם סיפור, כל ספר עם כוח.

הוא הגיע לארונית השלישית מימין, למדף השני מלמטה.

כותרת המדף: ספרים הורגים במבט

הוא הביט בתווית של ספר ירוק לשעבר ומלא אבק.

דפיו הצהובים הכילו סוד קסום.

סוד שיעלה לך בחייך.

לפני שאתם שופטים אותי, בקטע הזה יש מבטא אנגלי כפרי ולכן צורת הדיבור היא כזאת.

סוזן הייתה זקנה חביבה שגרה בכפר שלו בדרום אנגליה.

בעלה נפטר מזה כבר, אז היא התגוררה לבדה וחייה על ספרים ועל עבודתה ככובסת.

נכון, שמלותיה היו בלויות והיא לא החליפה את תחתוניות המלמלה שלה כבר שנים, אבל אהבתה לספרים גברה על כל זה וברגע שהרוויחה מספר סנטים מיותרים, הלכה לחנותו של סם, מוכר הספרים.

כי סוזן, כל חייה, חיה ונשמה ספרים והם היו אהבתה הגדולה ביותר, מיד אחרי מריה אנגרט- בתה שכבר התחתנה ועזבה את הבית, סולי- חתול מנומר וחצוף שהתגורר בחצרה ואוליבר- בעלה המנוח.

יום אחד, כאשר חסכה סכום גדול דיו לקנות ספר חדש, ניגשה אל סם, שקיבל אותה במאור פנים.

"אוקיי, אז מה יש לנו כאן היום, מה?" אמר ופישפש בארגז מלא בספרים.

"יש לי פה את חד הקרן השחור, עותק מיוחד- חתום לנו כאן מהסופר- אבל אני מניח שכבר קנית את החמוד הזה פעם, נכון?"

"אמנם בלי חתימה, אבל כן, עותק במצב מצוין" ענתה וסקרה את חנותו בעיניה, שכמעט חדלו לראות.

"גם יש לנו את ג'ימי הנפח, מילדה לאישה ואת הים הגדול. אבל תראי מה זה, סוזן, תולעת ספרים חצופה שלי, קראת פה את הכל כבר, מה?"

"אכן, סם יקירי" ענתה.

"או, תראי מה מצאתי לך! הספר האבוד קוראים לו, זו המהדורה היחידה של הספר הזה, העותק היחיד ששרד ואיש לא פתח אותו! זה נשמעת חתיכת הרפתקה בשבילך, מה?"

אבל סוזן כבר לא הייתה איתו.

בעיני רוחה היא כבר דמיינה פלאים נפלאים והרפתקאות נהדרות.

היא הציצה בספר בעיניים מנוסות "כמה התענוג יעלה לי, סם יקירי?" שאלה.

"טוב, אני פה רוצה לעשות לך הנחה, אבל זה כאן מאוד נדיר, זה יעלה לך חמישה פאונדים"

"חמישה?!? הו סם, יש לי פה רק פאונד, וזה מחודש שלם של עבודה!"

סם הביט בה בעיניים רחומות, באמת רצה למכור לה את הספר, אבל בכזה מחיר מגוחך?!? לפתע עלה במוחו רעיון.

"את זה אני פה לא יכול למכור לך בפאונד, כן? אבל מה דעתך שאת תיתני לי את הפאונד ואני אביא לך את זה ליום הולדת שלך בקרוב, מה?"

"הו, סם! זה רעיון נפלא!" קרנה סוזן "ויש לי רק חודש לחכות!"

כעבור חודש

"יוהו!" קראה באושר והניפה את ידיה לאוויר "סם קיים את ההבטחה שלו!"

הספר הגיע אליה, באריזה חומה, באותו הבוקר והיא החליטה להתחיל לקרוא אותו.

היא פתחה אותו בעמוד הראשון וכבר נשאבה לתוך העולם הקסום של הספרים.

זה היה ספר מדהים, עם סודות ונוסחאות מדהימות, לדברים שלא יעלו על הדעת.

הבעייה היא שכשהיא רצתה ללכת למיטתה, הספר כאילו כישף אותה והיא לא יכלה להוריד ממנו את העיניים!

בלית ברירה, המשיכה סוזן לקרוא ולא יכלה לישון, לאכול או לשתות.

כעבור כמה ימים היא נכנעה לספר ונפלה לרצפה, דוממת.

		הפרק הבא