תולדות הקסם

"פרופסור בינס," פרופסור מקגונגל קטעה את ההזיה הסודית של פרופסור בינס על כך שכל התלמידים מקשיבים לו בפה פעור,

"יש לי דיבור איתך"

"מה, פרופסור מקדונלד'ס?", שאל רוח הרפאים שהוא גם מורה.

"תשמע... התחלפו כמה מורים לאחרונה בצוות שלנו... לי ג'ורדן, למשל, יחליף את מדאם הוץ'..."

"אהה," אמר הפרופסור שכלל לא הכיר את השמות אותם המנהלת החדשה הזכירה.

"ואתה יודע, התלמידים לא ממש נהנים מהשיעור שלך...בלשון המעטה... תלמיד אחד אמר לי שהשיעור שלך הוא האהוב עליו כיוון שזה השיעור היחיד המאפשר לו לישון כמו שצריך."

"שיהיה," אמר פרופסור בינס.

"החלטתי למנות לך עוזר הוראה."

"סליחה?!" נחרד פרופסור בינס.

"עוזר הוראה. אתה תוכל להמשיך להרצות על העובדות היבשות להנאתך, אבל עוזר ההוראה שלך יקטע אותך מדי פעם ויעשה את השיעור מעניין יותר."

בינס נדהם.

"אם זה רצונך, פרופסור מקדונלד'ס," הוא אמר והתרחק בריחוף לתוך הקיר.

"פרופסור מקגונגל! וחוץ מזה, לעוזר שלך קוראים..."

אבל בינס עבר את הקיר ולא שמע את המשך דבריה.

***

בינס נכנס לשיעור תולדות הקסם דרך הלוח.

התלמידים הכינו את השולחנות שלהם להנחת ראש נעימה.

פתאום הדלת נפתחה ועוזר ההוראה נכנס פנימה.

אילו פרופסור בינס היה מכיר את האדם שעומד ללוות את שיעוריו במשך שנים הוא היה צורח באותו רגע: "אההההההההההההההההההההההההההההההההה לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא! רק לא הוא!"

כיוון שזה היה גילדרוי לוקהרט.

התלמידים הרימו את הראש מהשולחנות לכבוד השינוי המפתיע.

"שלום!" אמר גילדרוי לוקהרט וחייך חיוך כובש,

"אני אעזור למורה הנחמד שלכם להעביר את השיעור.

סתם שתדעו, אני עשיתי את כל הדברים החשובים בתולדות הקסם.

מי רוצה חתימה?"

אף אחד לא הרים את היד.

"טוב," אמר פרופסור בינס במבט מעוצבן, "בשנת 1766 הקוסם הנודע פיניאסטו..."

"שזה הייתי אני במסווה!" קפץ לוקהרט.

"הקוסם הנודע פיניאסטו המציא לחש חשוב ביותר..." המשיך בינס.

"אני זוכר בדיוק איך עשיתי את זה," השוויץ לוקהרט, "זה היה אחרי מאבק עקוב מדם בדרקון התלת ראשי, שאכל בדיוק 1766 אנשים, כמו המספר של השנה..."

"הקוסם הבין את לחש הזימון..." המשיך בינס בעצבנות.

"כמובן! זימנתי נשק רב עוצמה וערפתי את שלושת הראשים של הדרקון!"

"הלחש אציו, כמובן," ניסה בינס להמשיך.

"זימנתי את חרב האציו הגדולה!", הכריז לוקהרט, "קראו לה ככה כי היא הייתה עשויה מעץ חזק במיוחד ומשוחה בדיו רעיל! הכרזתי את השם אציו, והחרב טסה הישר לכף ידי..."

לוקהרט המשיך לספר את הסיפור המומצא שלו בכישרון רב, והתלמידים הקשיבו לשטויות שלו, מרותקים, שומעים מדי פעם עובדות

אמיתיות שפרופסור בינס הצליח להשחיל, אך לשם שינוי הם הצליחו לסכם ולזכור את העובדות האלה היטב.

לוקהרט דאג לכך שהם לא ישכחו אותן.

כל המורים היו מופתעים כאשר כל תלמידי הוגוורטס נעשו מעולים בתולדות הקסם.

"לא ידעתי שזה יעבוד כל כך טוב," אמרה פרופסור מקגונגל בגאווה ומחתה דמעה.

הסוף!