המנהל החדש של הוגוורטס

בס"ד

ויתור זכויות: הכל פה שייך לגברת רולינג חוץ מהאירועים. קריאה מהנה!

נקישות עדינות על דלת משרדו של דמבלדור הקפיצו אותו בבבהלה והעירו אותו מנמנום בכיסא. מסתבר שלנהל את הוגוורטס הופך להיות מתיש כשאתה כבר נושק למאה, יש זיהום שמתפשט ביד שלך בגלל טבעת מקוללת ואתה בדיוק תכננת עם שולייתך המסורה ביותר כיצד תמות בעוד כמה חודשים. אז נכון, מתרוצצות לא מעט שמועות על כך שדמבלדור הוא כבר לא מה שהיה פעם, ממוצע הבגרויות של הוגוורטס ירד ואירועי משמעת נעשים תדירים יותר, שלא לדבר על כל הגבות שהורמו כשהתגלה שדמבלדור לוקח את פוטר הצעיר לשיעורים פרטיים שאסור לדבר על מה שקורה בהם...

יכול להיות שבגלל זה דמבלדור הרשה לעצמו לעזוב את הוגוורטס ואת עולם החיים, אבל עדיין נותר בו רגש אחראי קטן. לכן הוא קרא לסנייפ, מי שיהיה המנהל לאחר לכתו של דמבלדור. כדי להיות מנהל טוב על סנייפ לעבור חפיפה מסודרת.

"יבוא," אמר דמבלדור לדלת. סנייפ, שעמד בצד השני של הדלת, פתח אותה ונכנס למשרדו של דמבלדור.

"קראת לי, אדוני?" שאל סנייפ.

דמבלדור חייך חיוך ממזרי. "שב, סוורוס," הוא אמר לו. סנייפ התיישב על כיסא מול דמבלדור.

"תראה, סוורוס," אמר דמבלדור, "אני כבר לא מה שהייתי פעם. דיברנו על זה, אני ואתה."

"יש שינוי בתוכנית, המנהל?" שאל סוורוס, "האם מצאת דרך להתיר את הנדר הכובל או שמא לגרום לאדון האופל לשנות את תוכניתו הזדונית למר מאלפוי הצעיר?"

"אה, לא, אני אמות בתחילת הקיץ," אמר דמבלדור, "בבקשה, סוורוס, כבר נמאס לי לנהל את הוגוורטס ואני יודע שאם אפרוש יהיו לי נקיפות מצפון. תבין, סוורוס, אם אתה לא תהרוג אותי - אני אהרוג אותי. גם הארי מסתבך עם להביא לי את הזיכרון ההוא מסלגהורן. באמת, שיפעיל את הקסם האישי שלו שהוא הפעיל עליי כל השנים האלה!"

"בשביל זה קראת לי, אדוני?" שאל סנייפ, "כדי לרכל על פוטר? תראה, אני יודע שהילד הזה הוא לא מציאה גדולה, האמת שהייתי מעדיף שהנבחר יהיה מישהו חריף כמו גריינג'ר ולא כמו פוטר שמתנשא בדיוק כמו אביו הפוץ הנאלח המעצבן המרושע הנבל המנוול המז-"

"לא, סוורוס, לא בגלל זה קראתי לך," אמר דמבלדור, "ואני מבין את כאבך. גם אני אוהב לרכל על פוטר. הוא ממש התפתח מאז שנתו הראשונה כאן."

"א-אדוני," גמגם סוורוס, "אני בדיוק אמרתי את ההפך-"

"-לא, לא התפתחות כזאת," אמר דמבלדור, "ראית את הכתפיים הרחבות שלו? והלסת המסותת שלו? בחיי, פוטר נהיה ממש גבר! בכל פעם שהוא בא אליי לשיעור הפרטי אני מתאפק שלא-"

"פרופסור דמבלדור!!" אמר סנייפ, "אין לך טיפת ערכים?"

"ברור שאין לו," צעק פיניאס ניגלוס בלק מהדיוקן שלו, "מילא להתאהב בתלמיד, אבל דווקא בפוטר?"

"טוב, טוב, עזבו את פוטר! כולכם! לא בשביל זה קראתי לך, סוורוס! באמת!" התעצבן דמבלדור.

"אז אולי תאמר לי כבר מה אני עושה פה?" שאל סוורוס ברוגז.

"אתה כאן כדי לעבור חפיפה, כמובן!" ענה דמבלדור, "הרי בשנה הבאה אתה תהיה המנהל! אי אפשר לתת לך לנהל את הוגוורטס מבלי שנעבור על כמה דברים בסיסיים."

"כמו מה?" שאל סוורוס.

"תראה," ענה דמבלדור, "כבר אין לי מה להפסיד. אני אספר לך את כל השיטות הסודיות שפיתחתי, אני אפילו אגלה לך מה זה בית הפלפאף בכלל, והסוד הראשון היא כיצד לשלוט במצנפת המיון."

"לשלוט במה?!" הזדעזע סנייפ.

דמבלדור צחק. "באמת נראה לך שיש בתוך הכובע הישן הזה את הרוחות של המייסדים?" הוא אמר, "אני אסביר לך, בעיקרון אני שם את כל מי שנראה מהטובים בגריפינדור, את מי שנראה מהרעים בסלית'רין, וכל השאר יכולים ללכת לאן שבא להם. לא אכפת לי בכלל."

"פרופסור דמבלדור!" הזדעזע סנייפ, לא זו המטרה של הוגוורטס!"

"אוה, הוגוורטס! הוגוורטס! הוגי הוגי הוגוורטס!" זימר דמבלדור, "מה אתה כבר יודע על המקום הזה? אני בעצמי אמרתי לך שנאי לא יודע את כל הסודות של המקום הזה. פעם, כשהייתי חייב דחוף לשירותים, מצאתי חדר מלא בסירי לילה!"

"האמת שלא סיפרת לי את זה," תיקן אותו סנייפ.

"אה, נכון! זה היה לפוטר! אני מתבלבל בין שניכם כל הזמן, שני תלמידיי האהובים. אמנם פוטר הרג את וולדמורט כשהיה תינוק, ואתה רק מישהו שבור לב שחיפש לעצמו שוגר דא-"

"פרופסור דמבלדור," אמר סנייפ, "בוא נגיע לעיקר."

"אה, כן," אמר דמבלדור.

"אם תשאל אותי, הוא שכח לקחת את הכדורים שלו היום," העיר פינאס ניגלוס. דמבלדור השתיק אותו בהינף שרביט.

"בעצם, זה נראה כאילו הוא שוכח לקחת אותם בכל יום," הוסיף פינאס, אבל הם לא שמעו אותו.

"אבל פרופסור," אמר סנייפ, "זו ממש הזנחה של שאר הבתים. כלומר, אני יודע שסלית'רין הוא הבית הכי איכותי שבית הספר הזה מסוגל להציע, ושגריפינדור הוא הבית הכי בולט מכיוון ש... ובכן, הגריפינדורים הם הכי רועשים, אבל אין להמעיט בערכם של שאר הבתים! הפלפאף, למשל טובים ב... ובכן, טובים במציאת דברים... נראה לי."

"הו, סלח לי, סוורוס," אמר דמבלדור, "מה זה לעזאזל הפלפאף?"

סנייפ נאנח. "אדוני, חונכתי להאמין שבית הספר לכישוף ולקוסמות אשר בסקוטלנד הוא הטוב שבמוסדות החינוך העל-טבעי."

"זה מה שאנחנו רוצים שתאמינו, תלמידים קטנים וזבי חוטם," ענה לו דמבלדור.

"אבל לשמוע ממך זלזול כזה בארבעת הקוסמים רבי העוצמה שבית הספר מתחנך לפי רוחם?" שאל סנייפ בחוסר אמון.

"כשאתה אומר לפי רוחם, אתה מתכוון לאומץ לתלמידי בית גריפינדור, ידע לתלמידי בית רייבנקלו, גזענות לתלמידי בית סלית'רין ותמיכה בלגיליזציה של סמים קלים לתלמידי הפלפאף?" שאל דמבלדור.

"אה... אני קצת מסתייג ממה שאמרת לגבי בית הפלפאף," אמר סנייפ, "אם כי לגבי שאר הבתים אתה צודק בהחלט."

"אל תיתמם לי, סוורוס," אמר דמבלדור, "הפלפאפים מוצאים דברים? מה זה אומר בכלל?"

"בחיי שאין לי מושג," אמר סנייפ.

דמבלדור המשיך בהדרכתו. "רבים לאורך ההיסטוריה ציינו את האירוניה בכך שבית ספר שמתעסק בכישוף הוא גם תומך נלהב של חינוך נוצרי אדוק. בנוגע לאחוז הזכאות לבגרות - אל תיבהל אם יאמרו לך שהוא נמוך, סוורוס."

"אבל זה נכון," אמר סוורוס.

"אבל זו לא אשמת החינוך שלנו, המנהלים," ענה דמבלדור, "האחוז הזכאים לתעודת בגרות מבית ספרינו אינו גבוה, וזאת לאור אך ורק שיעור התמותה הגבוה בקרב התלמידים! שלא יאמרו לך אחרת!"

"כן, באמת שאלתי את עצמי לא פעם מדוע בבית ספר שמטרתו לשמור על ביטחון תלמידיו קיים יער שורץ מפלצות קטלניות, או למה הביאו לפה בזמנו את אבן החכמים יחד עם כלב תלת ראשי."

דמבלדור התעלם והמשיך בהדרכתו, "אל תהסס להוסיף או להוריד נקודות כאוות נפשך," אמר לו דמבלדור.

"אני עושה זאת כבר עכשיו," אמר סוורוס, "רק בדרך הנה ראיתי את פוטר וחבריו מסתובבים במסדרונות הוגוורטס עם ספר מהספריה. החרמתי אותו והורדתי להם נקודות."

"יפה מאוד," אמר דמבלדור, "ומהו הספר?"

סנייפ הוציא מדש גלימתו את הספר והראה אותו לדמבלדור.

"הממ..." המהם דמבלדור בשעה שהביט בספר, "על נסיכים, שיקויים וסוגי דם. מעניין..."

סנייפ החוויר. "מ-מה? באמת שמעתי מסלגהורן רק שבחים על פוטר, אבל חשבתי שזה כי הוא הבן של לילי אוואנס! לא ידעתי שהוא מצא את הספר של-"

"אמרת משהו, סוורוס?" שאל דמבלדור, "אתה ידעת שלנסיך אלפרד התשיעי היה סוג דם איי בי פלוס?"

"בסדר, פרופסור," אמר סנייפ, "נראה לי שאני אלך עכשיו..."

דמבלדור רק המשיך לקרוא בספר.

"אממ... להתראות," אמר סנייפ, "אני הולך..."

דמבלדור עדיין לא הגיב.

"אני לא אהרוג אותך בסוף השנה," איים סנייפ.

"לא! לא! סוורוס, בבקשה..." אמר דמבלדור.

סנייפ נאנח. "מה לא עושים בשביל לילי אוואנס, אה?" הוא שאל בעצבנות, "אתה יודע? לפעמים אני מתחרט שבכלל התאהבתי בה. אני סובל מזה יותר מאשר מרוויח."

"לא הכל רווח והפסד, סוורוס," אמר דמבלדור, "ואני ממליץ לך לצאת לחופשה קצרה בחג הפסחא הקרוב, אתה יודע, קצת להשתחרר. אתה נראה לי מדי לחוץ."

"מדי לחוץ?" התרעם סנייפ, "אנחנו מתכננים איך להרוג אותך בסוף השנה, אני מנסה להבין ממך איך לנהל את הוגוורטס ואתה מדבר איתי על סוגי דם של קוסמים! חמישים נקודות מגריפינדור!"

"אוי, סוורוס, אני אמצא לך חופשה איכותית," אמר דמבלדור והוציא חוברת דקיקה מהיכנשהו, "ואני מוריד מאתיים חמישים נקודות מסלית'רין על היהירות שלך."

"יהירות..." מלמל סנייפ, "שלוש מאות נקודות מגריפינדור!"

קול חריקה מוזר נשמע מכיוון האולם הגדול.

"הו, רעש מעניין," מלמל דמבלדור בשעה שעלעל בחוברת הדקיקה שלו, "זה אומר שגריפינדור במינוס נקודות עכשיו. איך זה יכול להיות? לא הורדת כל כך הרבה נקודות מגריפינדור עכשיו."

"לא רק עכשיו, פרופסור," אמר סנייפ, "בזמן שמאלפוי פטפט בשיעור שלי הענשתי אותו בכך שהורדתי עשרים נקודות מגריפינדור."

"בטוח שזה היה עונש?" שאל דמבלדור בעודו מדפדף בחוברת.

"הו, כמובן," אמר סנייפ, "היית צריך לראות את הפרצוף שהיה לו ברגע שהרמיוני איימה לבכות. זה שבר אותו."

"טוב, הגחמות של התלמידים שלך לא מעניינות אותי, סוורוס," אמר דמבלדור, "אני בדיוק מוצא עבורך את החופשה המושלמת כאן בחוברת!"

"פרופסור, מה זה באמת?" שאל סנייפ והצביע על החוברת.

"זו חוברת הקופונים של איגוד המורים של הוגוורטס, סוורוס. אל תאמר לי שאתה לא חבר באיגוד."

"י-יש איגוד?" שאל סנייפ, "למה אני לא חבר בו?"

"מה הבעיה? כדי להיות חבר באיגוד אתה רק צריך ללמד בהוגוורטס ולא להיות בוגר ביתת סלית'רין, ממש פשוט," אמר דמבלדור בקריצה ועלעל בחוברת.

"הו, מצאתי חופשה נהדרת עבורך, סוורוס, והיא גם לא יקרה כלל!"

"זה על חשבונך, כן?" נאנח סוורוס.

"הנה," הקריא דמבלדור, "יעד אקסוטי במזרח אירופה הקלאסית, להתחבר להיסטוריה והמורשת העולמית מחד וליהנות ממתחם נופש מפנק המכיל אינספור ביתני עץ עם מיטות אורתופדיות, תנורי חימום לאקלים האירופי הקר - כתוב שזה מותאם במיוחד לבני אדם, אני לא יודע מה הכוונה - מלתחות גדולות ומשוכללות המכילות מקלחות מרווחות ויפהפיות! מקלחות, סוורוס!"

"יופי," ענה סנייפ ביובש.

"המקום שמור תחת אבטחה כבדה למניעת אי נעימויות," המשיך דמבלדור להקריא, "כדי למנוע גניבות הוא מוקף בגדרות שמקנות תחושת ביטחון ומגדלי שמירה רבים, וכמובן שקיימת מסילת רכבת המובילה היישר לתוך אתר הנופש כך שאין בעיה תחבורתית להגיע לשם!"

"מזרח אירופה?" המשיך סנייפ בחשדנות, "איפה במזזרח אירופה? אתה בטוח שזה אתר נופש?"

"אה, איפשהו באיזור של דורמשטרנג," אמר דמבלדור, "נראה לי שהקוסמים שגרים במדינה ההיא לומדים שם. לא יודע, ליד גרמניה או רוסיה... אני לא מצליח לקרוא את השם של המקום. הוא כל כך מסובך."

"מה שם המקום?" שאל סוורוס, חושש מהתשובה.

"אממ..." ניסה דמבלדור לקרוא, "אייש... לא, אשוו... לא, שוויץ? לא, זה לא בשוויץ.... אושציו.."

סנייפ חטף את החוברת מדמבלדור וקרא את מה שרשום שם.

"א... אדוני, אתה בטוח שזה מחנה נופש?"

"מושלם עבורך, סוורוס," ענה דמבלדור בחיוך.

"אני חושב שזה מחנה מסוג קצת אחר, לא חשוב," אמר סנייפ, "אני מעריך את טוב הלב שלך, אם כי אני לא תמיד בטוח שאכן יש כזה, אבל אני מסרב לקבל את ההצעה."

בסופו של דבר סנייפ אכן הרג את דמבלדור. כשדמבלדור הביט בסוורוס בפעם האחרונה, אומר "סוורוס, בבקשה...", סנייפ הרג אותו במחשבה שהוא בסך הכל גואל אותו מייסוריו, למרות שאם זה היה תלוי בו הוא היה הורג את הבוס המשוגע שלו עוד הרבה קודם.