עוטי השיריון בהוגוורטס- הנבואה

לג'יימס היה מספיק דברים על הראש גם לפני שארבע מפלצות הופיעו באמצע האולם הגדול. 

בן אדם נורמלי היה כבר דופק את הראש שלו בקיר. 

חבל רק שג'יימס לא היה בן אדם נורמלי. אבל אפילו לקוסם זה היה יותר מדי לעכל. 

התלמיד שחשף את זהותם של- איך הוא קרא להם? בתי הנימפה*?

כל המורים היו עוד מבולבלים מכדי לעשות משהו בקשר לזה.

אפילו פרופסור מקגונגל ישבה והביטה בנעשה בפליאה. 

לארבעת היו מסיכות בצבעים שונים: לאחד היה מסיכה כתומה, לשני אדומה, לשלישי סגולה, ולרביעי כחולה. 

"מייקי! אתה כל כך מת!", אמר האדום בזעם. למרבה הפלא היה לו מבטא אמריקאי.

היצור בעל המסיכה הכתומה שנודע בשם מייקי התכווץ בפחד.

ג'יימס שם לב שיש להם מן שיריון כמו של צב, רק גדול יותר. 

אז הם אנימגים שהשתבש להם קצת והם נתקעו בתוך גוף צבי גדול והתחפשו לנינג'ות. פגשת דברים יותר מוזרים מזה... אמר קול בראשו של ג'יימס.

מסיבה משונה החליטה הפרופסור טרלוני לקום. נראה שמספר תלמידים ואולי כמה מורים שמו לב לזה, והפנו את תשומת לבם אליה.

הרעש עוד שרר באולם. לאט- לאט נראה שיותר תלמידים שמים לב לפרופסור טרלוני. 

אם היא סתם הייתה עומדת לא היו מייחסים לה חשיבות. אבל משהו בפניה היה נראה מעורר סקרנות.

נדרשו מספר דקות עד שכל האולם היה שקט. 

אפילו הצבים הסבו את תשומת ליבם.

 ואז, הפרופסור טרלוני פתחה את פיה ואמרה בקול שלא דומה לקולה- קול צלול ועמוק:

"כאשר המיון יגמר ויתם,

באולם הם יופיעו בהבזק מעומעם,

ארבעת הנבחרים ישובצו לבתים

ולכל אחד בית אחר יתאים"

טרלוני סגרה את פיה, ואז צנחה על הרצפה, מעולפת.

פרופסור מקגונגל מיהרה אליה וסיננה אל פילץ' משהו (כנראה לקחת אותה למדאם פומפרי).

התחילו להישמע מלמולים ברחבי האולם. תלמידים דיברו זה עם זה, ומדי פעם הביטו בצבים בסקרנות. 

הרעש חזר לאולם.

"סונורוס", מילמלה הפרופסור מקגונגל, תוך שהיא מצמידה את השרביטה אל גרונה.

"אוקיי," כאשר דיברה הפרופסור מקגונגל קולה הידהד באולם. 

התלמידים השתתקו.

"אני מבינה שרובכם מאוד מבולבלים עכשיו. אני בעצמי מבולבלת. אבל זה לא הזמן לאבד את העשתונות. אני לא ממש מאמינה בגילוי עתידות. אבל אני מבדילה בין נבואת אמת לסתם נבואה. כרגע הפרופסור טרלוני ניבאה נבואת אמת. ולפי מה שהבנתי, ואני מאמינה שהרוב הבינו- עלינו למיין את יצורים הצביים המדברים האלה. אני יודעת שזה נשמע מטורף, אבל אין ברירה.  הפרת נבואת אמת יכולה לגרום לפרדוקס נוראי בזמן. אז אני מניחה שנאלץ עכשיו למיין אותם...", ובזאת סיימה הפרופסור מקגונגל את דבריה, "סילצניו", היא הוסיפה כדי לבטל את הלחש המגביר- קול.

הפעם האולם עוד היה שקט. אף אחד לא העז להוציא הגה. כולם היו מסוקרנים.

"כדי שתציגו את עצמכם", הציעה הפרופסור מקגונגל.

הארבעה שתקו. לא נראה שאחד מהם נראה נלהב להתחיל.

"אוקיי, נתחיל ממך", היא פנתה לצב בעל מסיכת העיניים הכחולה.

"אני? אני לאונרדו", הוא אמר וקד.

"אני דונטלו", אמר הצב עם המסיכה הסגולה.

"אני מיכלאנג'לו", אמר הצב הכתום.

"ואני רפאל", אמר האדום, "איזה דבר מטופש אני צריך לעשות?"

"אתה רואה את המצנפת שם. עליך לשים אותה על הראש והיא תמיין אותך לאחד הבתים. זה או גריפינדור, או הפלפאף, או רבינקלו, או סלית'רין", הסבירה הפרופסור מקגונגל.

"ברצינות?" אני צריך לשים כובע מסריח על הראש כדי שימיינו אותי לבית?!" זילזל רפאל.

"הי! שלא נדבר עליכם!", נעלבה המצנפת.

ארבעת הצבים הפנו את ראשם אל המצנפת.

"היא כרגע דיברה?!" הם אמרו בפליאה.

"אמרו ארבעה צבים מכוערים שיודעים לדבר..." סיננה המצנפת.

"מספיק!  תפסיקו עם הריב הזה, אתם צריכים להתמיין", אמרה הפרופסור מקגונגל ברוגז.

ארבעת הצבים שתקו אך עוד היו זועפים.

"יופי, עכשיו נוכל להתחיל במיון..."

המשך יבוא...

*נימפה היא רוח (לא רוח נושבת)  של הטבע

הפרק הקודם		הפרק הבא