כוכב נופל

אחרי המלחמה, כל פעם שג'יני הסתכלה על השמיים הם היו שחורים, ריקים. גם בזמן המלחמה הם היו ככה - אבל לא בדיוק. כן, הם עדיין היו שחורים, עדיין חסרי משמעות - אבל אז ג'יני עוד יכלה לראות את הכוכבים. הכוכבים היו נקודות האור, התקווה, ההיגיון - הדבר היחיד שגרם לג'יני לא לשקוע באפלה.

עד שהמלחמה נגמרה, ג'יני לא הבינה את משמעות החיים. אבל כשהמלחמה נגמרה והכוכבים נפלו ונבלעו באפלה, ג'יני הבינה שהיא הייתה כל כך שקועה במלחמה וברצון להתנגד לכל כוחות האופל שהיא התמכרה לחושך. וכשהיא התמכרה לחושך, היא הסתנוורה מהאור - והוא, בלי שום טובות… נעלם. באותה תקופה היא הודתה לכך, שמחה על ההזדמנות להשקיע את כל כולה בעזרה לנצח. היא חשבה שהאור סתם מסנוור ומפריע, שהוא לא יחסר לה. ובאותה תקופה הוא באמת לא חסר - כלומר, כן, הוא חסר, אבל החושך מילא אותה והיא כמעט ולא הרגישה בחור במקום שהיה אמור להיות האור. עד שהמלחמה נגמרה, ויחד איתה - גם החושך. וכשהחושך והאפלה נעלמו, כל מה שנשאר לג'יני זה גוף חלול.

מאז המלחמה היא לא פגשה אנשים. כל מה שהיא עשתה היה להביט בשמיים הריקים - כמעט ולא אכלה, כמעט ולא שתתה… לא דאגה לעצמה.

באופן מפתיע, לונה הייתה הראשונה שביקרה את ג'יני מאז המלחמה. ג'יני לא רצתה מבקרים, אבל לונה לא שאלה.

ברגע שלונה הגיעה ג'יני ראתה אותו - את הכוכב הראשון. נקודת היגיון קטנה - זעירה ממש, אבל גם משהו. ג'יני הסתנוורה מהאור שלא ראתה זמן כה רב, אבל המשיכה לצפות בו, למרות העיוורון - נותנת לעיניה להתרגל אליו.

ככל שבילתה עם לונה יותר, כך ראתה יותר כוכבים. הם התחילו להופיע והחיים של ג'יני קיבלו משמעות מחדש. כשלונה צפתה עם ג'יני בכוכבים שהחלו להופיע, ג'יני פחדה שהם יעלמו. אבל לא - הם רק המשיכו להופיע.

לילה אחד, כשהן צפו בכוכבים, השמים הוארו וכל החושך נעלם. לקח לג'יני כמה שניות להבין שזה בגלל שפיה דבוק לשפתיה הרכות של לונה, שיד אחת חופנת את פניה וידה השנייה עוברת בשערה הגלי של לונה, מצמידה אותה קרוב יותר אליה. אבל לג'יני לא היה אכפת. היא הייתה עם לונה, והחושך נעלם. השמים היו רק אור - כוכבים קטנים שביניהם עובר כוכב שביט זוהר - אותו כוכב שיצרה נשיקתן.

אבל כשלונה נהרגה בזמן רעידת אדמה פשוטה, כוכב השביט נפל. נקודות האור נעלמו. והשמיים חזרו להיות ריק אחד גדול ושחור.

באותו הרגע, ג'יני לא הייתה מסוגלת אפילו להתאבל. היא תהתה מה דפוק בה, למה היא לא בוכה על מותה של הסיבה שנשארה שפויה. במקום זאת, היא פשוט נתנה לאפלה להשתלט עליה, התמסרה לחושך - והפעם באמת. היא קיוותה שהמוות שלה יהיה מהיר, שתוכל להצטרף אל לונה. ברגעים האחרונים של חייה, היא ראתה אותו - עוד כוכב נופל אצל מישהו אחר, שנותן לעצמו - בדיוק כמוה - להתמסר לאפלה.