הקול בראש- סגנון הארי פוטר

"השנה הזאת התחילה ממש רע", אמר כעס, "קודם, אי אפשר להיכנס לרציף. אחר כך, אנחנו במסיבה נוראית של רוחות רפאים, ואז מאשימים אותנו שהרגנו את החתולה של פילץ'. ועכשיו, עכשיו מה? מרביצן תקף אותנו!!!"

לפתע ראשו של כעס החל להעלות עשן, ואז להבות התפרצו מתוך ראשו והוא צרח בזעם.
"כשאני אגלה מי עשה את כל זה... הוא יחטוף!!!", הוא שאג.

שמחה הביטה בו בייאוש.
"טוב... לפחות ניצחנו בקווידיץ' ", אמרה שמחה בקול חלוש.
"את כל כך נואשת", אמרה גועל.
"אנחנו אבודים. בטח ישלחו אותנו חזרה לדרסלים כי אנחנו במצב נוראי", אמרה עצב.
החמישה השתנקו.
"רק לא הדרסלים", נבהל פחד, "דאדלי יהפוך אותנו לשק איגרוף!"
"לא אם נהפוך אותו לחזיר יבלות", אמר כעס, "כמו שהאגריד ניסה לעשות. הבחור הזה מוצא חן בעיני!"
"תחשבו חיובי!", אמרה שמחה, "לפחות אנחנו בחיים!"
"אבל לוקהרט לא יהיה בחיים להרבה זמן", אמר כעס.
לפתע הארי הרגיש שמישהו מוחה את מצחו במטלית רטובה.
"מפלצת!", הזדעק פחד.
"רד ממני!", אמר הארי בקול.
אבל אז נגלתה דמותו של היצור בעל העיניים בגודל כדורי הטניס.
"דובי!", קרא הארי.

החמישה הביטו במתרחש.
דובי סיפר להארי שהוא הזהיר אותו, ושאל אותו למה הוא הגיע לבית הספר למרות שהוא פיספס את הרכבת.
"מה אתה עושה פה?", שאל הארי, "ואיך ידעת שפיספסתי את הרכבת?"

"רגע, מה קורה פה...", אמר כעס, "אם דובי יודע על זה, הוא בטח מעורב בסיפור הזה! חשדתי בו כל הזמן!"

כעס החל להתעסק עם המחוגים שבלוח הבקרה.
"זה היית אתה!", אמר הארי באיטיות, "אתה מנעת מהמחסום להעביר אותנו!"

"אכנכון, אדונילי", גימגם דובי.
דובי סיפר שהוא התחבא כדי לחפש את הארי וחסם את השער, והוא העניש את עצמו בגיהוץ אצבעותיו.

"אולי זה מגיע לו", אמר כעס, "אבל זה בהחלט לא מספיק..
ארבעת האחרים הביטו בשתיקה בכעס בזמן שהוא סגר את חשבונותיו עם דובי...

***

כעת אנחנו נבקר באופן זמני בראשו של... רון!

האיר ורון צעדו בשתיקה עם פנג בדרך העכבישים.
אני לא מאמין. מה חשבנו לעצמנו כשהסכמנו לבוא עם הארי למלכודת מוות הזאת", אמר פחד.
"יש פה עכבישים דוחים בכל מקום", נגעלה גועל.
"זהו. אני כבר מדמיינת את המראה של המצבה. רון וויזלי היה בן שתיים עשרה במותו- "
"אולי תפסיקי כבר!", קרא כעס, "אנחנו נרסק את הפרצוף של הרעגוג אם הוא יעז להתקרב אלינו! אין שום סיבה לדאוג!"

שמחה ישבה על הספה וקראה את העיתון משבוע שעבר.
"תקראו לי כשזה ייגמר", אמרה שמחה.

לפתע פנג נבח בקול שהקפיץ את רון והארי.
"מה?", אמר רון בקול מפוחד.
"אני הולך להחליף מכנסיים", אמר פחד.

"משהו זז שם", לחש הארי, "תקשיב... זה נשמע כמו משהו גדול".
"תהיו בשקט. בכוננות", אמר כעס.
"אוי לא, אוי לא, אוי- ", התחיל פחד לומר.
"סתום!", קרא כעס.

השניים לא הבינו שבדיוק באותו זמן רון והארי עשו בדיוק את אותו הדבר.
"זה ישמע אותך", אמר הארי.

"זה כבר שמע את הכלב האידיוט, פנג!", אמר כעס.
"ישמע אותי? זה כבר שמע-  את פנג", אמר רון.

"בואו נגיד שלשוחח עם מפלצת עכבישית מגעילה לא תיגמר הכי טוב שאפשר", אמרה גועל בייאוש.
והארבעה היו בהיכון לדבר הכי נוראי שרון יפגוש...

תגובות?

אני אשמח שתגיבו, תגובות בונות, וגם סתם תגובות שאומרות מה אתם חושבים על הפרק.

הפרק הקודם		הפרק הבא