היומן של הרמיוני- להיותי בוצדמית

יומני היקר

אני לא יודעת מה לעשות,היום מאלפוי קרא לי "בוצדמית", שמסתבר שזה איזה כינוי גנאי לאלה שנולדו להורים מוגלגים.

זה היה מעליב, רק לחשוב שמישהו חושב ככה על בני-מוגלגים.

 ובני מולגים ובני קוסמים הם לא שונים ביכולות הקסם שלהם,כלל וכלל לא!

ובשיעורים אני לא מצליחה להתרכז אחרי מה שאמר לי מאלפוי.

כשסיפרתי זאת להאגריד, הוא לא התפעל מזה שמאלפוי אמר לי את זה.

המשפחה שלו שושלת של אוכלי מוות, לא פלא שהם מתנהגים בנבזיות כזאת לבני-מוגלגים.

אני לא יודעת אם אני יכולה להוריד לי את זה מהלב, מילה כל כך נוראית, זה קשה כשאומרים את זה.

אני לעולם לא אשכח על מה שאמר עלי.

אבל אני מודה להארי ורון שעזרו לי להתגבר.

ובנוגע לרון, הוא ניסה להחזיר למאלפוי בכך שיטיל עליו קללה, אך הקללה ניתזה בחזרה אל רון בגלל שרביטו השבור והמקולקל. רון עכשיו פולט חשופיות מהפה, והכול בגללי.

אני מרגישה שכולם נפגעים בגללי, אני מרגישה אשמה.

אבל המילה הזאתי-אני מקווה שאף בן-מוגלגים לא ירגיש את ההרגשה שאני מרגישה כעת.

אני ממש פגועה, קשה לי להתרכז בדברים שאני עושה,אני רק חושבת על המילה הזו.

אפילו מקגונגל העירה לי פעמיים בשיעור שלה כי לא הייתי מרוכזת-הו, איזו בושה! והכול בגלל מאלפוי.

אבל לפחות הארי ורון עוזרים לי, הם החברים הכי טובים שלי, שתמיד מוכנים לעזור.

האמת, לא פלא שמאלפוי כזה מגעיל-בקושי יש לו חברים!

קראב וגויל, אלה שמסתובבים איתו, הם יותר כמו נתינים מטומטמים מאשר חברים, הם מתחבאים בצילו של מאלפוי.

לפחות יש לי חברים.

למי אכפת ממאלפוי, שימשיך ללכלך את הפה שלו.

העיקר שיש לי חברים שאוהבים אותי ודואגים לי, ועוזרים לי להתמודד טוב עם המצב.

ואני מודה על עך.

תגיבו איך זה היה.