חיים טובים יותר

ויתור זכויות לריק ריירדן
מי שחושב שהוא יכול לקרוא זאת לפני דם האולימפוס שיחשוב שוב כי זה פשוט מלא ספויילרים על מי שמת

קריאה מהנה D:

---

הוא עמד במדבר, במרכז מזבלה. מכונות, שנראו מדהימות, ננטשו שם מאחור.
נערה, כבת שתיים עשרה, הסתכלה עליו ובעיניה הכהות עמדו דמעות. "תגיד לו... תגיד לו שאני מצטערת." היא רצה משם.
לפתע הכל החשיר, הוא שמע קול מוכר.
"הנבואה. אחד מהם יאבד, בארץ גשם לא פגשה."
היא מתה.
"כוכבים," נשמעה לחישה מאחוריו. הוא הסתובב וראתה שתי נערות. אחת מהן שכבה על האדמה, גוססת. היא לחשה: "אני רואה את הכוכבים שוב, הליידי."
דמעה זלגה על לחיה של הנערה הג'ינג'ית. "כן, אמיצה שלי, הם יפהפיים הלילה."
"כוכבים," היא אמרה שוב, ולא זעה עוד.
היא מתה.
התמונה השתנתה ומולו הוא ראה שני אנשים שגוררים בניהם נער שרירי ושחום. פניו וידיו היו חבולות ומלאות חתכים והיה לו פנס בעין.
הוא הסתכל לכיוונו, ואז הביט  ביד שלו. משהו נצץ על מפרק ידו. שעון.
הוא מצא את עצמו במים במרחק מטרים רבים מהספינה המתפוצצת. הפיצוץ טלטל את כל העולם.
הוא מת.
הוא הסתובב, הוא רצה להתעורר מהסיוט הזה. אבל מולו הוא ראה נערה אחרת, גוססת, תווי פניה מושחתים.
משהו עומד לקרות. הוא שמע את המילים מהדהדות באוזניו. תחבולה שתיגמר במוות.
הנערה פתחה את אגרופה. בכף ידה היה צמיד כסף ועליו קמע בצורת חרמש.
"צ'ארלי..." היא מלמלה. עיניה היו כבר מאוד רחוקות. "רואה את צ'ארלי..."
קולה נדם.
היא מתה.
הוא שמע מלמולים מאחוריו. הוא הסתובב וראה שני אנשים. נער ונערה. "אתה הבטחת." אמרה הנערה בקול מתחנן.
הנער בהה בסכין שביד הנערה, בדם שעל פניה. "הבטחתי."
גופו החל לזרוח ולזהור.
"הסכין," מלמלה הנערה. "גיבור... להב מקולל..."
לא אתה הגיבור.
"בבקשה," נאנק הנער. הוא לקח את הסכין ונעץ בגופו. כל העולם הטלטל.

הוא מת.
"תמסור לשמש ולכוכבים דרישת שלום ממני." הוא שמע קול. הוא פקח את עיניו בשביל לראות מאיפה הוא מגיע. במקום זאת הוא ראה פיצוץ גדול בשמיים.

---

הוא התעורר. דמעות חסמו את שדה ראייתו וידיו הרועדות תפסו בחוזקה במיטה. זה היה יותר מדי בשבילו. כולם מתו בשבילו.
הדלת נפתחה בחריקה קלושה. הוא מצמץ להעלים את הדמעות שבעיניו והסתכל על הדלת. אותה נערה מהסיוט שלו עמדה שם והסתכלה עליו בדאגה.
"פרסי," היא התקרבה אליו. "כל בסדר?"
הוא לא ענה.
"עוד סיוט?"
הוא הנהן.
היא הסתכלה עליו וחיבקה אותו למשך זמן ממשוך. כאשר עזבה אותו היא חייכה. "בכל מקרה, צריך להתארגן ליציאה. יש לנו רק כמה שעות עד שצריך לחזור לבתים. ובאתי להזכיר לך ללמוד טוב מאוד השנה, אם אתה באמת רוצה ללמוד ברומא החדשה, מוח אצה."
הוא חייך. "אין בעיה, חכמולוגית."
כולם מתו בשבילו. מתו בשביל החברים שלו. מתו בשביל שהם יחיו חיים טובים יותר.

---

תמיד ידעתי שאסור לי לכתוב קטעים קצרים. יצא לי כושל סלחו לי.