הארי פוטר כותב פאנפיק?

קודם כל ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג.

את הפאנפיק כותב הארי פוטר (הוא תרגם אותו בגוגל טרנסלייט).

הפאנפיק של הארי:

אין לי מה לעשות, אז החלטתי לכתוב פאנפיק. האמת היא שאתם תחשבו שהסיפור הזה לא אמתי, אבל אני מבטיח לכם שהוא קרה לי. הנה הסיפור שכתבתי לכם ותרגמתי בגוגל טרנסלייט. (אני מצטער אם יש טעויות. התוכנה הזאת לא מדוייקת במיוחד): 

יום אחד יצאתי מהבית שלי לעבודה. פתאום ראיתי חתול שחור חוצה את הכביש. אותנו, הקוסמים, חתולים שחורים לא מפחידים כמו שהם מפחידים אתכם. אנחנו ממשיכים בדרך לעבודה ולא מתקשרים מייד ל101. אני זוכר שפעם גם אני פחדתי מחתולים שחורים, אבל זה היה עוד לפני שידעתי שאני קוסם. מחתולים שחורים אנחנו לא פוחדים, אבל כשאנחנו רואים חתולים שחורים שברגע אחד הופכים לפרופסור מקגונגל (כמו זה שראיתי בדרך לעבודה) אנחנו משתגעים. אנחנו נזכרים בטראומות ילדות כמו: "אם לא תסיים את שיעורי-הבית עד יום חמישי תקבל עונש נוראי!!! חה חה חה!" שפרופסור מקגונגל היתה אומרת לנו כל שבוע.

אז החתול הזה הפך לפרופסור מקגונגל, ואני נזכרתי איך הייתי מקבל כמה עונשים בכל חודש. אתם יודעים מה הם העונשים של מקגונגל? אתם בטח חושבים שפחדתי פחד מוות מוולדמורט, אבל אם הייתי צריך לבחור: להירצח על ידי וולדמורט, או לקבל חמישה עונשים של מקגונגל - אתם בטח יודעים מה הייתי בוחר.

כמובן שאחרי עשרים וארבע שנים מקגונגל היא כבר זקנה מאוד, אבל זה לא מונע ממנה להיכנס לסיוטים שלנו. אני זוכר, למשל, את החלום שבו מקגונגל עושה לי תספורת (כשהייתי עוד בהוגוורטס). כולם צחקו עלי יותר מחודש! זו רק דוגמה קטנה. הנה עוד חלום בלהות: מקגונגל מכריחה אותי ללכת עם מצנפת המיון על ראשי שלושה שבועות. תחשבו שכל פעם שאתם רוצים להתגנב מבית-הספר או משהו כזה, אתם שומעים קול בראש שאומר לכם:

"הו, הארי, אם תנסה אפילו ללכת למקום כלשהו מחוץ לבית-הספר אלשין עליך למקגונגל!"

זה הוא אחד מהחלומות הגרועים ביותר.

הנה, חוזרים לחתול השחור שהפך למקגונגל. סיפרתי לכם שהחתול חצה את הכביש? אז באותו זמן גם אני חציתי אותו, ומרוב פחד ממקגונגל, שיכולה להעניש אותי (למרות שאני כבר מבוגר) דרסה אותי מכונית. באותו רגע התעוררתי מעוד סיוט על פרופסור מקגונגל.

יצא מצחיק?