הם? הם החדשים פה. לא כדי להתקרב אליהם..

כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג ושל ריק ריירדן. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

~*-~*-~*-~*-~

טוב.. אז קרוסאובר פרסי גקסון - הארי פוטר הוא הפאנדום האהוב אליי (בקריאת פאנפיקים, לא בכתיבתם), וילדה שזה הדבר היחיד שמרדים אותה, שמדמיינת סיפורים כאלה, הגיע הזמן שאעלה אותם על כתב.

~*-~*-~*-~*-~

נ.מ. פרסי

עוד יום מפרך של אימון בחרב. כמה כאלה עוד אפשר?

באחר הצהריים אני סוף-סוף גומר עם זה! יוצא להסתובב עם אנבת', לאכול ארוחת ערב במסעדה,

לקוות שמפלצות לא יתקפו אותנו.. בסך הכל זה כיף.

אני מקווה.

יאללה. אני הולך להתארגן. יוצאים החוצה!

שריון - להוריד!

"אממ.. פרסי, כירון קורא לך.." אחד הסאטירים אומר לי.

מה כירון רוצה ממני עכשיו?

~

אני כנראה האחרון שהגעתי. אנבת', ג'ייסון ופייפר היו שם.

כירון התחיל לדבר. "שמעתי על קהילה מיוחדת, קהילה של קוסמים.

הלכתי לבדוק את העניין, אתם בטח זוכרים שלא הייתי פה שלושה ימים, וגיליתי שיש בית ספר לקוסמים!"

וואו. מדהים. ממש. נו באמת.

"דיברתי עם המנהל, שבעוד שעה יאסוף את ארבעתכם מישהו בשם רובאוס האגריד, יחד עם המנהל, שמו אלבוס -שם אמצעי ארוך מדיי*- דמבלדור."

"רגע.. אנחנו נלך ללמוד בבית ספר של קוסמים?" שאלה אנבת'. 

"כן.." ענה כירון.

"אבל אנחנו לא קוסמים!" התערב ג'ייסון. 

"נכון, אתם לא קוסמים. אבל המנהל ימצא דרך בה אתם כאילו תעשו קסמים.."

"אוקיי.." מלמל ג'ייסון. "אבל איך המפלצות לא יתקפו אותנו?" שאל ג'ייסון.

"אני לא יודע, תצטרכו לדבר עם המנהל דמבלדור." ענה כירון. באותו רגע קיבל שיחת טלפון.

"טוב.. הם עוד חמש דקות כאן, אז לכו להתארגן," 

פניתי ללכת. כירון עצר אותי.

"אבל זכרו, אף אחד חוץ מהמנהל דמבלדור לא יודע שאתם חצי-אלים. אף אחד חוץ ממנו לא יודע שאתם לא מסוגלים לעשות קסמים!"

הלכנו להתארגן. קוסמים? נאאא..  כלום בשבילי.

~

נ.מ. הרמיוני

הם לא אמרו לי לבוא איתם, הם הכריחו אותי לבוא איתם. כולה מוגלגים שהם גם קוסמים. פחח.

גם אני כזאת. אני לא קיבלתי תשומת לב מיוחדת כזאת..

רגע.. הם גרים בחוות תותים?!

"הם תכף יוצאים. הם מעדיפים שלא נכנס למתחם שלהם." אמר לי דמבלדור.

מתחם? זה אומר שהם גרים פה או לא?

"זה הבית שלהם? שאלתי.

"לא. זה מין.. מתחם בו הם נמצאים בחופש הגדול.." מלמל דמבלדור.

הוא מסתיר ממני משהו. זה כזה ברור.

"הנה הם!" קרא דמבלדור.

היתה שם חבורה, ארבעה ילדים. קיוותי שהם נחמדים, כי אליי לבוא איתם לסמטת דיאגון, ולסבול אותם שנה שלמה, אולי יותר.

הם באו. לב-דופק-חזק-מדיי.

"היי ילדים! קרא דמבלדור. "רוצים להציג את עצמכם לפנינו?"

הוא דקר את אחד הילדים. השרביט נכנס עמוק מאוד בגופו. זה נראה מפחיד. הוא פלט "אאוץ' " קטן.

כל אחד מהילדים ענה בתורו.

"פייפר" אמרה הילדה מהממת עם שיער חום.

"ג'ייסון" אמר הילד בלונדיני.

"אנבת' " אמרה הילדה הבלונדינית עם העיניים המפחידות.

"פרסי" אמר הילד עם השיער השחור והעיניים הירוקות.

"מעולה!" אמר דמבלדור. "אני דמבלדור, ואלה הרמיוני והאגריד!"

הוא הצביע אלינו. הילדים החדשים נכנסו למכונית. נסענו.

במשך כל הנסיעה הוא דקר כל אחד מהילדים כאילו לא בכוונה.

"מזל טוב, אתם קוסמים!"

~*-~*-~*-~*-~

*כן, אני זוכרת את השם המלא של דמבלדור, פשוט פרסי לא מצליח לזכור.

		הפרק הבא