האחרון שאי פעם חשבו עליו

בס"ד

ויתור זכויות: הדמויות הן המצאתה של רולינג הנסיכה הקסומה, ואני לא הולך להרוויח כסף באמצעות הפאנפיק הזה על חשבונה כי אף אחד לא יהיה מוכן לשלם עליו.

הפאנפיק הוא פארודיה והוא לא נועד לפגוע, רק להצחיק. וחוץ מזה, מה הסיכוי שיאשרו את זה בכלל?

דראקו המסכן נקש בעדינות בדלת המשרד של פרופסור וורנר, שהיה אחיו של פרופסור וורנר. שני פרופסורים מאוד מסתוריים שאף אחד לא בדיוק ידע מה הם מלמדים, חוץ מדראקו. הוא הכיר אותם טוב מאוד. מדי פעם הם היו קוראים לחדרו ושולחים אותו למשימה כלשהי, כל משימה גרועה יותר מקודמותיה.

אך לא היה מדובר כאן במשימות רגילות. בכל פעם האחים וורנר היו מציגים בפני דראקו מציאות אלטרנטיבית כלשהי, דראקו היה עובר דרך פורטל שמכניס אותו לשם (משום מה הם קראו לזה "פורטל הארי פוטר הישראלי" ולא "פורטל דראקו מאלפוי הסלית'ריני המגניב") וחוזר משם לאחר יום או מספר ימים שטוף זיעה קרה ועם נדודי שינה. פעם אחת, למשל, הוא נכנס למציאות אלטרנטיבית שבה הוא, פוטר, ויזלי וגריינג'ר נכנסו למעין עולם הנשלט בידי מפלצות דמויות אדם שמסוגלות להזיז את הזמן לאחור. לקח לדראקו זמן רב להיחץ משם. בפעם אחרת, הוא הגיע למציאות אלטרנטיבית בה הוא הומוסקסואל שמאוהב בהארי פוטר. ודראקו היה מודע לכך שהוא חי במציאות אלטרנטיבית, אך היה זה כאילו הוא רק מתארח בראשו של דראקו האלטרנטיבי. הוא היה מרגיש רגשות של אהבה ומשיכה מינית להארי ובאותה מידה גם סלידה וגועל מהבוגד בדם הזה. הוא היה רוצה לנשק אותו ולעשות לו משטח גרון כששניהם עירומים במיטה, וכשאכן עשה זאת הוא הרגיש בחילה איומה למראה גופו של הארי. דראקו הבין מה גורם להארי להתאהב בדראקו, הרי דראקו הוא בחור כה מושלם, חטוב, חתיך, חכם, סקסי ובא ממשפחה טובה, והארי הוא משקפופר ממושקף שניצל את כל השנה השישית שלו בתור הסטוקר של דראקו מאלפוי. דראקו בתוך תוכו הודה שהוא שמח שיש לו סטוקר, אבל למה דווקא זה צריך להיות פוטר? למה לא אסטוריה גרינגראס למשל?

גרועות יותר היו המשימות בהן דראקו נשלח לחזר אחרי גריינג'ר, הבוצדמית עם השיניים הבולטות. אין בה שום דבר מושך, אך דראקו נאלץ לחזר אחריה שוב ושוב.

והחלק הנורא ביותר היה שהאחים וורנר התייחסו לזה כשעשוע. הם כינו את המציאויות האלטרנטיביות בשם "פאנפיקים", שם משונה וחסר כל משמעות, ובכל פעם הם הזהירו אותו במילות קוד לקראת מר גורלו. אילו הוא היה עתיד להיכנס ל"פאנפיק" בו הוא היה מנהל מערכת יחסים עם הארי, הם היו מכנים את זה "דרארי" או "הארקו", שמות שעוררו בדראקו חלחלה כמעט כמו "דרמיוני".

"יבוא," נשמע קול עליז במיוחד מאחורי הדלת. דראקו פתח את הדלת בעצבנות ונכנס למשרד של האחים וורנר, משרד שקירותיו עוטרו בתמונות של אנשים שהיו די דומים לדראקו ולחבריו, רק שהשמות שנכתבו על הפוסטרים היו שמות שדראקו לא הכיר כמו "דניאל רדקליף", "רופרט גרינט", "אמה ווטסון" ו"טום פלטון".

"שלום, דראקו," אמר פרופסור וורנר כלשהו.

"שלום פרופסור," אמר דראקו באי-נוחות, "תזכירו לי למה אני חייב לעשות את זה?"

"כי ברגע שתסרב, אנחנו נפסיק לממן אתכם ואתם לא תתקיימו," אמר פרופסור וורנר השני. משום מה הם חושבים שהם סוג של אלים שמפיקים את כל העולם של דראקו, או "העולם של הארי פוטר" כפי שהם קוראים לו. אם הארי פוטר הוא הדמות הראשית, אז למה מתעללים בדראקו כל כך הרבה ב"פאנפיקים" האלה?

"אה, זה כי אנשים אוהבים לשנוא אותך," אמר פרופסור וורנר, "הם אוהבים לראות אותך סובל."

דראקו נאנח. עקצוץ מעצבן הגיע לאצבעותיו, והוא הכין את עצמו נפשית ללנשיקה צפוייה ודביקה עם הרמיוני גריינג'ר שהייתה נשקנית גרועה. מי הם בכלל כל אותם מוזרים שחושבים שדראקו מאוהב בה או בפוטר?

"מה הפעם? דרמיוני? דרארי?" שאל דראקו.

"הפעם לא," אמר פרופסור וורנר ויצר פורטל משרביטו, "כשתעבור דרך הפורטל תגיע ל'דרון'."

"דרון?" שאל דראקו בבלבול, "מה זה? אתה מתכוון ל-?... אוי, אוי ואבוי, בבקשה תגיד לי שזה לא נכון..."

"אתה הולך להתאהב ברון וויזלי... האחרון שאי פעם חשבו עליו..." אמר פרופסור וורנר בחיוך, ודראקו שבלע רוק בעוגמה עבר דרך הפורטל אל הלא נודע...

דראקו אכל את ארוחת הערב שלו בשולחן סלית'רין באולם הגדול. איכשהו זה תמיד קורה בארוחות הערב, האהבות מהמבט הראשון האלה. דראקו ציין לעצמו להזכיר את זה לאחים וורנר בפעם הבאה, אם כי בפעם שעברה שניסה לומר להם משהו כזה הם רמזו לו שלא הם אחראיים על מה שיקרה לדראקו בפאנפיקים. האחראיים הם בני נוער שבודים את המעשיות המרושעות האלה מראשם. דראקו ציין לעצמו למצוא את אותם בני נוער ולקלל אותם בקללות שאין עליהן מחילה.

מחילה! מדוע המחשבה על המילה הזו גורמת לו לחמימות כזו בבטן? המחילה היא בסך הכל מקום מגוריהם של הוויזלים, המשפחה שיש לה יותר ילדים מכסף, ואחד מאותם ילדים לומד עם דראקו בשכבה. ילד בוגד בדם, מנומש כולו, מלקק לפוטר המסריח, למרות שהוויזלי עצמו דווקא לא מסריח. יש לו ריח של ורדים ושושנים, והאף הארוך שלו מלוכלך. אוח, מה דראקו היה עושה כדי לנקות את האף היפהפה הזה ולהביט עוד קצת בעיניו של הבחור המנומש, החיוור ויפה התואר הזה?

"הכל בסדר?" שאלה פנסי פרקינסון שישבה לידו. איכשהו זו תמיד היא שקוטעת את הפנטזיות של על תלמידי גריפינדור השונים,והיא תמיד מצחקקת ומאוהבת בדראקו כמו מעריצה בת 12 של ג'סטין ביבר.למה אף פעם לא שידכו את דראקו לג'סטין ביבר, באמת? טוב, אולי לפעם הבאה.

"אממ... שום דבר," אמר דראקו.

"באמת?" ציחקקה פנסי, "רוצה לבוא איתי לנשף חג המולד?"

"יש השנה נשף חג מולד?" שאל דראקו בבלבול, "יש השנה טורניר? אנחנו לא בשנה השישית בכלל?"

"אה, נכון," אמרה פנסי וגירדה בראשה בבלבול, נותנת לדראקו זמן מה לבהות ברון וויזלי המושך.

בינתיים, בשולחן גריפינדור, רון הביט בבלבול בדראקו.

"תגידו, למה הפריק הזה בוהה בי?" הוא שאל את חבריו, הארי והרמיוני.

"הוא בטח סתם מחפש להקניט אותך, אתה מכיר את מאלפוי," אמרה הרמיוני.

"כן, עזוב אותו, הוא בא ממשפחה שיש שם יותר כסף מילדים," המשיך הארי.

רון הסתובב לעבר הארי בבלבול.

"זה לא אמור להיות ככה?" הוא שאל את הארי.

"איך?" שאל הארי בבלבול.

"שיש יותר כסף מילדים? כאילו, אמנם אצלנו זה לא ככה, אבל..." השתתק רון.

"אויש, נו, לא יודע, זה מאלפוי, הוא בלבל אותי," אמר הארי בעלבון והמשיך לזלול. טוב, רון הבין למה הארי מתבלבל ממאלפוי. מאלפוי יכול להיות בחור קצת מלחיץ, עם הסנטר המחודד שלו והאופי היהיר והביצ'י שלו. כן, דראקו יכול להיות קצת רשע כשהוא רוצה. רון דמיין את דראקו מפליק לו במקומות מסויימים, שיערו הבלונדיני דבוק בזיעה לעורו החיוור, ועיניו האפורות והמהממות משדרות תשוקה...

"רוצה לבוא איתי לנשף חג המולד?" שאלה פנסי פרקינסון שצצה שם פתאום.

"פנסי!" נבהל רון, "מה את עושה פה? לכי לשולחן סלית'רין!"

פנסי הלכה משם.

"בחיי, היא נואשת יותר ממך, הרמיוני," אמר לה רון, "וזה עוד אפילו בשנה שאין בה נשף!"

"היי!" אמרה הרמיוני, "זה לא יפה לדבר אליי ככה!"

דראקו צץ שם. הוא התכוון להגן על הרמיוני נגד רון, אבל אז נזכר שהפעם הוא צריך לצדד ברון. משימה מסובכת.

"כן, הרמיוני, מה שרון אמר!" החרה החזיק דראקו.

"היי, רק לי מותר להעליב אותה! אתה אל תתערב!" אמר רון.

"אה, כן? לך תגור במחילה עם כל המשפחה הענייה שלך, וויזלי!" אמר דראקו.

"וואו, זו הייתה ירידה ממש גרועה, הכל טוב אחי?" שאל רון בדאגה.

"רון, ממתי אתה דואג למאלפוי? אנחנו שונואים את מאלפוי! הוא פויה!" הבהיר לו הארי.

"לא, נראה לי שהוא לא מרגיש טוב," אמר רון, "אני אקח אותך לסיבוב בחוץ, מאלפוי."

הלב של דראקו דילג בבית החזה. רון לוקח אותו לטיול! הו, הוא כל כך מאושר!

השניים יצתאו לטיול קצרצר. הם הלכו להם במדשאות הוגוורטס, המשיכו ליער האסור, התקדמו לכל אורכו עד שהגיעו לקצהו השני, לחוף ים סלעי במיוחד. שם דראקו לא היה יכול לעצור בעצמו ונישק את פניו החצופות של רון, שהשיב לו נשיקה עזה ודביקה.

"הו רון, הלואי שנשאר יחד לנצח!" אמר דראקו. לפתע צנחה המצותתת שעמדה שפופה על ראש הצוק בקצה הים כדי לצותת לשיחתם הרומנטית. היא איבדה את שיווי משקלה והתרסקה לתוך הים בצווחה שגרמה לרון לומר בהיסוס: "הרמיוני?"

"זה נשמע כמוה!" צייץ עכברוש קטן לרגליו.

עכברוש שחור, שדוף, ממושקף, פרוע פרווה, קטן, עם צלקת בצורת ברק למצחו.

"אוי! מה זה העכברוש השחור, השדוף, הממושקף, פרוע הפרווה, הקטן והמצולק הזה?!" שאל רון, מופתע. דראקו שרק לעצמו בתום לב ודרך לעכברוש על הזנב.

"איי!" צייץ העכברוש והפך להארי.

"איכס, הארי! היית עכברוש!" נגעל רון, כשדראקו ניפף באגרופים מורמים מאחורי גבם, במחוות הניצחון הידועה.

"אז מה, זנב תולע נמיה!" אמר הארי.

"נמיה?!" אמר דראקו מבוהל ורץ משם.

"הממ... מוזר." אמר רון. הנמיה שצוטטה להם הלכה משם במפח נפש עז.

הסוף!