ג'לזה

אוליבר היה ממש חמוד, ועם שיערו השחור ועיניו האפורות הוא הזכיר לה סערה.

אלזה אהבה סערות.

טוב, למען האמת אוליבר היה יחסית רגוע, מה שהרחיק אותו מדימוי הסערה, אבל לאלזה לא היתה בעיה עם זה- אוליבר היווה קצת מנוחה מהקופצנות של אחותה.

אלזה לא חשבה שהיא תצא עם מישהו, אבל המלוכה צריכה המשכיות ולמען האמת, אלזה בסופו של דבר מצאה את זה מהנה מאוד.

בהתחלה היתה לה שורה של פגישות גרועות, אבל הגבר הקודם היה סביר, והגבר הנוכחי הוא הרבה מעבר לסביר.

הרבה מעבר...

"הי, אלזה, לאן את רוצה ללכת?" שאל אוליבר.

"בוא נלך לאגם," הציעה אלזה.

"רעיון טוב," החמיא אוליבר והם הלכו לאגם.

השניים הלכו בדממה- הם לא דיברו הרבה בפגישות שלהם.

"יש לי רעיון אפילו יותר טוב," אמרה פתאום אלזה, מעט אחרי שהם הגיעו, "בוא נלך על פני האגם."

"את בטח מציעה את זה כדי שיהיה לך תירוץ להשתמש בכוחות שלך," אמר אוליבר בחיוך.

הוא ידע לקרוא אותה כל כך טוב.

"יכול להיות," הודתה אלזה, "אתה בא?"

אוליבר הנהן.

אלזה הניפה את ידה בחינניות והקפיאה שביל על האגם בקסם יפהפה של קרח.

הוא הושיט לה יד ושניהם הלכו על פני האגם.

פתאום אוליבר החליק ואלזה תפסה אותו.

היא אחזה בו, והם הביטו אחד לשני בעינים באהבה...

עד שפתאום שניהם נפלו למים.

הקרח נמס בבת אחת!

אלזה ההמומה יצרה גוש של קרח שדחף אותם אל מחוץ לאגם, ואז הפכה את המים שדבקו בה ובו לרסיסי קרח והעיפה אותם מעל גופם ובגדיהם.

"למה עשית את זה?" שאל אוליבר בכעס לא אופייני.

"אני מצטערת!" אמרה אלזה במבוכה, "זה קרה בטעות... האהבה ממיסה את הקרח, אז אני מניחה שזה אומר-" אלזה אזרה אומץ-"שאני אוהבת אותך."

"אמרת שאת שולטת בכוחות שלך, שהם לא מסוכנים יותר," רשף אוליבר, "ועכשיו כשגיליתי את האמת- אני לא רוצה את האהבה שלך"

ובזאת הוא הסתלק משם.

"הי אלזה," פנתה אליה אנה שאלזה חזרה לארמון, "איך היתה הפגישה עם אוליבר?"

"נפרדנו," ענתה אלזה בקלילות מזויפת, "ואיך היתה הפגישה שלך עם קריסטוף?"

"אוי, אלזה, זה נורא שנפרדתם, איך זה קרה?" הגיבה אנה בצער.

אלזה נאנחה בעצב.

"איבדתי שליטה על הכוחות שלי והפחדתי אותו."

"אז כנראה הוא לא ראוי לאישה מדהימה כמוך- את צריכה מישהו שיאהב את הכוחות שלך, כמוני!" ניסתה אנה לעודד אותה.

"אהמ, למעשה," הפתיע אותן היועץ של אלזה, שצותת לשיחתן, "הוא היה המועמד האחרון שהסכים להיפגש איתך. אין אף אחד אחר."

"טוב," אמרה אלזה בקול מנותק מרגש, "אני אלך, אה... לנהל את הממלכה."

ובזאת היא הסתלקה משם.

"יופי!" התעצבנה אנה באופן לא אופייני על היועץ, "אמרת בדיוק את הדבר האחרון שהיא היתה צריכה לשמוע עכשיו!"

"אבל זה נכון," מלמל היועץ, בוהה באנה מתרחקת בעקבות אחותה.

אלזה רצה בשלג, נאבקת בדמעות.

עד שהיא מצאה את האחד שיכול להסתדר עם כוח הקרח שלה, דווקא הוא לא יכול להסתדר עם כוח האהבה שלה.

היא צריכה מישהו שיזדהה איתה שיבין אותה, שיהיה דומה לה, אבל אין אחד כזה בשום חלק בעולם...

"חייב להיות מישהו כמוני!" היא צעקה בתסכול, "חייב להיות!"

ולרגע, היא פתאום האמינה שאולי יש בעולם מישהו כמוה...

"חייב להיות מישהו כמוך? יש הרבה כמוך! קוראים להן נשים בהיסטריה."

"סתום!" צעקה אלזה.

רגע, היא היתה לבד, לא?

"את יכולה לשמוע אותי?" היא שמעה את אותו הקול, הפעם נדהם והמום לחלוטין ולא עוקצני בכלל.

היא הסתובבה לעבר מקור הקול וראתה נער כחול עיניים אוחז במטה עץ מעוקל בקצהו.

הנער היה צעיר ממנה בבירור, אך שיערו היה לבן.

"חשבת שאני חירשת?" היא שאלה בכעס.

"את רואה אותי!" נדהם הנער.

"אתה חושב שאני עיוורת?" התרגזה אלזה.

"את יותר מבוגרת ממני! רק ילדים רואים אותי!" ניסה הנער להסביר.

"אתה משוגע!" הכריזה אלזה, "ואני רוצה להיות לבד. להתראות!"

אלזה הסתובבה בהפגנתיות ופתאום הרגישה כדור שלג פוגע בגבה.

"אתה הרגע זרקת עלי כדור שלג," ציינה אלזה בלי לטרוח להסתובב לכיוון הנער.

"הייתי יכול לגרום לך להיות כיפית אבל את לא שווה את הקסם שלי," גיחך הנער בלי להתנצל.

אלזה לא הבינה למה הוא מתכוון ולא היה לה אכפת.

"יש לך מושג על מי זרקת כדור שלג?" היא שאלה אותו בקור.

"על אישה היסטרית?" הציע הנער.

אלזה יצרה בקסם כדור שלג ענק ומעכה את הנער תחתיו.

"על מלכת השלג," תיקנה אותו אלזה, צופה בו בחיוך מחלץ עצמו מתוך השלג, המום כאילו נפל עליו פסנתר מדבר בצבע ורוד.

"אתה לא רגיל לכוחות קסומים של קרח, מה?" לעגה לו אלזה.

פתאום עשרות כדורי שלג תקפו אותה בבת אחת.

"אני דווקא רגיל מאוד לכוחות קסומים של קרח," חייך הנער לנוכח פניה ההמומות של אלזה.

והקרב החל.

אלזה תקפה את הנער באמצעות נטיפי קרח גדולים, ולהפתעתה הנער פשוט ריחף מעליהם.

"אתה יודע לעוף!" היא פלטה.

היא ניסתה לתקוף אותו באמצעות קסמים של קרח, אבל יכולת התעופה של הנער הקנתה לו יתרון עצום עליה, ואלזה מצאה עצמה מתגוננת במקום לתקוף.

נואשת, היא יצרה בקסמים ענק שלג שינסה לתפוס את הנער.

"את יכולה ליצור יצורים חיים משלג!" התפלא הנער רגע לפני ששלח עליה מתקפה נוספת של כדורי שלג.

לפחות יש לה יתרון כלשהו על הנער הזה...

לפתע הענק ניתר והצליח לתפוס את הנער בשתי ידיו, ואז אחז בו הפוך וטלטל אותו.

"אמרי לו שיפסיק!" התחנן הנער.

"קודם עליך להיכנע," התנתה אלזה.

הנער נאנק ואמר: "אני נכנע, אני נכנע!"

הענק הפסיק לטלטל את הנער, אך המשיך להחזיק אותו הפוך.

"אני נכנע," המשיך הנער, "בחלומות שלך!"

הוא נקש על ידו של הענק במטהו, והפך אותו לפסל קרח, שנשבר לאלף חתיכות שכולן טסו לעבר אלזה בהתקפה ממוקדת.

אלזה מצאה עצמה לכודה בין נטיפי קרח.

היא ניסתה להזיז אותם, אבל כוחו של הנער היה חזק משלה.

"מי נכנע עכשיו, הא?" השוויץ הנער.

אלזה הסתכלה למטה בייאוש.

רצפה חלקה של קרח הביטה אליה בחזרה.

היא נמצאת על האגם...

הנער נחת על משטח הקרח והתקרב אל אלזה ביהירות.

"מי נכנע עכשיו?"

"אהבה," הבינה אלזה.

"הא?" התבלבל הנער.

אלזה הפעילה, והפעם בכוונה, קסם של אהבה כדי להמס את הקרח, ופתאום היא נעמדה חופשיה על שכבת קרח דקה, בעוד הנער, שלא היה מוכן לזה, נפל אל מי האגם.

המטה שלו צף על פני האגם ואלזה לקחה אותו מתוך דחף לא מוסבר, ורק אז נזכרה לחלץ את הנער המסכן מטביעה באמצעות קסם של קרח.

אלזה לא התאמצה כלל- המטה הזרים לה קסם בעוצמה שאלזה לא חשה מעולם.

"החזירי לי את המטה!" דרש הנער מאלזה.

"אני לא חושבת," אמרה אלזה.

היא נזכרה איך הנער עף קודם- אולי גם היא יכולה לעשות זאת?

אך המחשבה הזאת עלתה במוחה, וכבר אלזה הרגישה איך קלילות פושטת באיברי גופה והיא מרחפת.

אלזה עופפה לעבר המקום שבו שכן פעם ארמון הקרח שלה, מתרחקת מנער הקרח הזועם, שכבר לא היה יכול לעשות לה דבר.

אלזה רצתה ליצור שוב את הארמון שלה.

היא הקישה עם המטה באדמה, והארמון שלה החל להיבנות, במהירות גבוהה בהרבה ובמאמץ פחות בהרבה מאשר מה שהיה בפעם הראשונה בה הקימה אותו.

אלזה עלתה במדרגות של הארמון עד למרפסת, ומשם ריחפה לעבר ראש המגדל הגבוה בארמון, לא מפחדת לאבד שיווי משקל וליפול.

כעבור כמה זמן, היא שמעה מישהו קורא לה מהמרפסת.

"הי! מלכת השלג!! אני צריך את המטה שלי!"

זה היה כמובן נער הקרח, שעשה ברגל את כל הדרך לארמון שלה כדי להשיג את המטה שנותן לו כוחות.

היא התקרבה אליו, אך לא יותר מדי.

"שמע, נער הקרח," היא התחילה לומר.

"ג'ק כפור (כן, אני יודעת שזה מעצבן ושקוראים לו ג'ק פרוסט אבל כשאומרים את זה בעברית זה יותר מגניב! ג'קפור. ג'כפור. אני אוהבת שזה מתחבר.)" תיקן אותה הנער.

"המטה הזה מאוד מיוחד. אני אוהבת אותו."

ג'ק כפור נשען על המעקה של המרפסת.

"כן, המטה הזה אדיר. וזו הסיבה ש- אהה!"

פתאום המעקה נשבר בחלקו וג'ק נפל מטה, מטה.

אלזה עפה במהירות כדי לתפוס אותו לפני שימות.

ג'ק המבוהל למראה נאחז במטה, ופתאום התהפכו היוצרות, ובמקום שג'ק יתלה מאלזה בעודה עפה, אלזה היא זו שנאחזה בג'ק בכוח בעודו עף.

הוא השיב לעצמו את השליטה על המטה.

"ידעתי שתתפסי אותי," אמר ג'ק בחיוך ערמומי.

אלזה לא הצליחה להשיב.

היא חיבקה את ג'ק בעודו עף- אמנם מתוך חוסר ברירה, כדי לא ליפול, אבל סומק בוער השתלט על לחיה, ואלזה הרגישה מבוכה ושמחה משונה נאבקות בתוכה.

היא התמלאה הקלה כשהוא נחת.

"איך קוראים לך, מלכת השלג היפה?" שאל פתאום ג'ק כפור.

"מלכת השלג היפה?" הדהדה אלזה.

"אמרתי רק מלכת השלג," שיקר ג'ק כפור, ונראה נבוך אפילו יותר מאלזה.

היא החליטה להניח לנושא.

"אלזה," היא הציגה את עצמה, ואז ג'ק הנהן והתרחק משם בתעופה.