"כן"

כל הזכויות שמורות לריק ריירדן.

-זה הפאנפיק הראשון שלי על פאנדום פרסי ג'קסון, אז אנא אל תקטלו את הפאנפיק, למרות שאשמח גם לתגובות בונות.

-יכול להיות שהפרטים הראשונים (מה שהדמויות אומרות) יהיו לא מדויקים כי אני לא קורא מהספר בעת שאני כותב, אני כותב לפי מה שאני זוכר.

"ניתן לך כל מתנה שתבקש." אמר זאוס לפרסי.

"אני יודע מה תרצה-המתנה הנחשקת מכולן. אם תרצה בה היא שלך."

"פרסי ג'קסון, אם תרצה בכך תהפוך להיות אל."

"אממ...אל?" שאל פרסי, נבוך במקצת.

"אל רפה שכל, כך נראה, אך כן. אתה תהפוך להיות סגנו של אביך."

פרסי הרהר בהצעה.

האלים הציעו לו להיות אל.בן אלמוות.

לא למות לעולם, להיות חזק ורב עוצמה לצד אביו.

הוא יכל להמנע מהגורל שראה.

לא להתבגר, לא למות.

-מי יסרב להצעה כזאת?.

הוא נזכר בחבריו שמתו.

אם יהפוך לאל, יוכל לשמור שדברים כאלה לא יקרו.

הוא הביט באנבת'.

היא נראתה כמו שהוא נראה כשחשב שהיא עומדת להצטרף לציידות, מבועת מהמחשבה שתלך.

אך אם יהפוך לאל יוכל לגרום לעולם להפוך טוב יותר, אבל..האם הוא עושה את זה לטובת העולם, או לטובתו שלו?

"כן." אמר פרסי.

"כן-אני רוצה את המתנה הזו."

המועצה דממה.

הוא העיף מבט חטוף באנבת', ששמטה את ראשה והסכלה על הרצפה, לא מביטה בפרסי.

"אוקיי." אמר זאוס.

הוא החווה בידו לעבר פרסי, האלים האחרים עשו כמותו.

שריריו של פרסי הפכו חזקים יותר, הוא הרגיש שהוא יכול לרוץ עשרת אלפים מטרים.

הוא הרגיש תחושה מוזרה, כאילו לגופו אין מגבלות, כאילו הוא יכול להחליף מראה.

הוא הרגיש כאילו הוא יכול לצוות על הימים להציף את כל הספינות אשר במים בהנפת יד.

מה עם מה שהוא יכול לעשות עכשיו כאל? הוא הניף את ידו, מניח לכוחותיו לפרוץ במקצת.

הוא הפך פסל של אפולו אשר נמצא במקום למי מלח.

"היי!" מחה אפולו.

"וואו." אמר פרסי בהתרגשות.

פרסי עצם את עיניו והתרכז.

פגסוס יפהפה למראה המריא לתוך מועצת האלים.

"פגסוס." אמרה אנבת' ביראת כבוד.

"ה-פגסוס."

פרסי בהה בסוס בהשתאות.

"זה-אני עשיתי את זה?" פרסי הביט בידיו, שיכור מן הכוח שלו.

"רק אל תגזים עם הכוחות שלך." הזהיר אותו פוסידון.

"כמעט גרמת לטביעת כמה ספינות באוקיינוס האטלנטי."

"קול..."

"אז אתה באמת די חזק, פרחח." אמר ארס בחיוך.

"אך אל תדאג-עדיין אכתוש אותך בכל קרב שיהיה לנו."

זאוס כחכח בגרונו.

"יופי...פרסי ג'קסון, אתה כעת אל. השתמש בכוחותיך בתבונה, שרת היטב את האולימפוס."

                                                                                                                   ***

אנבת' ישבה ליד פרסי והגישה לו עוגה כחולה, והם אכלו בשתיקה.

"אז.." אמרה אנבת',אין אפילו שמץ של התלהבות בקולה.

"אתה אל."

"כן,מטורף,הא?" אמר פרסי.

הם המשיכו לשתוק שתיקה נבוכה.

"אז תגיד-פרסי," אמרה אנבת'.

"למה רצית להפוך לאל?"

"כי..כי רציתי להגן על יותר אנשים בזכות הכוחות שלי כאל."

אנבת' הנהנה.

"שנינו יודעים שזה לא נכון."

"מה-?"

"עשית את זה כי רצית שיהיה לך יותר קל בחיים." אמרה אנבת'.

"מה?-לא." אמר פרסי.

"אויש, תעשה לי טובה, עשית את זה כי רצית להתבטל ולהתפנק מהמותרות שלך כאל."

"אפילו אם כן-" אמר פרסי, מעוצבן.

"זה מגיע לי. אין לי שנייה בחיים שמפלצת לא מתנפלת עליי,שאני לא נמצא בסכנת חיים, ופתאום יש לי הזדמנות לשנות את החיים שלי, להפוך מחצוי עלוב, כלי משחק לאלים, לאל אמיתי, אז למה לא, הא?"

אנבת' הביטה בו, דמעות עולות בעיניה.

"אם כך-כדאי שתלך לאולימפוס,תתכנן עם זאוס איך לשלוח את החצויים לעוד משימות מסכנות חיים."

היא קמה.

"ביי, פרסי." 

"אנבת!" קרא פרסי.

"זה לא פייר!-את יורדת עלי בגלל שבחרתי נכון?"

היא הסתובבה אליו.

"אתה אגואיסט, פרסי ג'קסון,אתה חושב רק על עצמך!" אמרה,והלכה משם.

"אנבת! אנבת,חכי!" קרא פרסי.

הוא נשאר במקום,זועם, והלך לאולימפוס, לבית החדש שלו.

                                                                                                                      ***

פרסי ג'קסון-החצוי האמיץ והנאה שלמדנו לאהוב, נהיה יותר כמו האלים- בשלושה חודשים:

הוא התחיל להתחשב רק בעצמו, השתמש בכוחותיו למטרות שלו והתחיל לזלזל בבני תמותה ובחצויים.

יום אחד הרה תפסה אותו לשיחה.

"למה את חושבת שזה יעבוד, הרה?" שאל פרסי.

"זו נשמעת תוכנית מטורפת!-החצויים לעולם לא יסלחו לי אם יגלו שנתתי בזה יד, ולא הבנתי בכלל מה לגבי המחנה השני, מחנה מה-שמו."

"מחנה יופיטר,פרסי. קיוויתי שכשתהפןך לאל ידבק בך קצת שכל!" נזפה בו הרה.

"ממתי עברנו לדבר עלי?"

"בכל מקרה, שתי קבוצות החצויים הללו לא נפגשות אף פעם כי כשהן נפגשות זה מדרדר למלחמה-אז אנחנו, האלים, הפרדנו את שתי הקבוצות האלה כדי שלא יתנהלו שפיכות דמים."

"ואת רוצה להפגיש את שתי הקבוצות הללו-למה?"

"כי גאיה הולכת ומתעוררת!"

"אז בגלל זה זאוס סגר את האולימפוס ואני לא יכול לצאת מכאן וללכת לבלות בים,לדוגמה?" שאל פרסי.

הרה נאנחה. "לא-בגלל איזו סיבה טיפשית, זאוס רצה שיהיה כמו בזמנים העתיקים,שבני התמותה שאבו יראה מהאלים."

"טוב, הוא צודק." אמר פרסי.

"בני התמותה לא מכבדים אותנו כלל וכלל, היית צריכה לראות איך אנבת' הזאתי דיברה אלי-"

"די! סטינו מהנושא. רק סיפרתי לך את כל מה שאני עומדת לעשות כי אתה באת ממחנה החצויים, חשבתי שלך יהיה אכפת!"

פרסי צחק.

"את חושבת שאכפת לי מהחצויים האלה? הם עבר ישן מבחינתי! ואל תזכירי לי את החלק הזה של חיי."

"לכי פשוט לעשות את משימת התאבדות-החצויים הזו שלך!" אמר לה בעצבנות והלך משם. 

                                                                                                                        ***

"פרסי, אנבת' נפלה אל טרטרוס יחד עם ניקו ו-" דיווחה הרה.

"לא אכפת לי!" אמר פרסי וסתם את אוזניו.

"היא הייתה פעם ידידה שלך, פרסי! אתה לא מתכוון לעשות משהו בנידון?"

"לא! אם אנבת' הטיפשה הזאתי החליטה ללכת לטרטרוס שתלך!"

"אנבת' הטיפשה הזאתי היא בת אתנה..." מילמלה הרה.

"לא אכפת לי מה יהיה איתה ועם ניקו! פשוט תעזבי אותי!" קרא פרסי בכעס.

                                                                                                                       ***

המלחמה עם גאיה נגמרה, הקרב איתה היה אכזרי: מבין שבעת החצויים, ניקו,אנבת',ליאו,ג'ייסון,פייפר,פרנק,והייזל, נותרו בחיים רק שלושה חצויים: אנבת',פייפר,ופרנק.

ניקו נהרג כשהגן על אנבת' בטרטרוס, ליאו מת על ידי הצלת כולם בכדור האש הענקי שממנו מתה גאיה, ג'ייסון מת על ידי פורפיריון,והייזל נהרגה על ידי כך שטבעה מנפילה בקרח.

מסיבות הניצחון לא היו מסיבות אלה שריפת התכריכים של המתים.

                                                                                                                        ***

"תן לי להכנס!"

"אני מצטער ילדה אך את לא יכולה לעלות לקומה החמש מאות."

"אבל אני רוצה לדבר עם אל בשם פרסי ג'קסון. לפחות תקרא לו שיבוא."

"אין צורך." נשמע קול לידה.

"אני כאן."

"פרסי!" קראה אנבת'.

"ממ?"

"אתה חתיכת אל נורא!" קראה בכעס וסטרה לו.

"מה את חושבת שאת עושה, חצויה??" אמר פרסי בכעס.

"תזכרי שאני אל!"

"אתה אל בקושי שנה!-וכבר אתה כמו שאר האלים!" היא דקרה באצבעה את חזהו.

"אגואיסט,מטומטם, חתיכת מוח אצה שלא יאומן-"

"תפסיקי!" שאג פרסי, גלי הדף כחולים ניתזו ממנו ופגעו באנבת', שנחתה על הגב.

היא קמה, דמעות עולות מעיניה.

"אתה לא פרסי ג'קסון." אמרה בעיניים דומעות.

"אתה לא הבחור שחשבתי שאהבתי."

"אתה כבר..אל. במקומך, אני הייתי מסרבת להיות אלה כדי להיות איתך-אבל מאוחר מדי. אתה יודע בכלל מה עברתי בטרטרוס, שראיתי את ניקו מת כדי שיגן עלי? כשלפני זה הייזל-שאפילו לא הספקתי להכיר אותה-מתה. ואחרי זה גם ג'ייסון מת,וליאו-" קולה התערער.

"אתה כבר לא אותו חצוי טוב הלב שהכרתי,פרסי ג'קסון, וגם לא תהיה,אתה האל הכי נורא שראיתי בחיי." והלכה משם.

                                                                                                                        ***

מאז אותה השיחה, פרסי ואנבת' לא התראו.

עברו כבר מאות שנים, אנבת' מתה, ופרסי התדרדר משנה לשנה, מריר יותר, כועס יותר, אל יותר.

הוא התבודד הרבה זמן,לא נותן לאחרים להתקרב אליו, הוא הרגיש כעס,פחד וחרטה.

בעיקר חרטה.

דמותו של פרסי נשכחה משנה לשנה.

לבסוף,כשמה שאמרה לו אנבת' עדיין חקוק במוחו, הוא התפוגג, מקווה שאלים שמתים מגיעים לאליסיום, כך יוכל לפחות להיות עם אנבת', ולהגיד לה, שהוא מצטער.