האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
חוזרים ללימודים עם קרביץ והארי פוטר

רוצים לזכות במוצרים מתוך הקולקציה המכושפת? ספרו לנו איזה מבין מקצועות הוגוורטס הייתם רוצים ללמוד - ואולי תזכו!


הכל אפשרי

גם חלומות מתגשמים לפעמים.



כותב: זאת שאוהבת את שירשיר
הגולש כתב 8 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 716
5 כוכבים (4.833) 6 דירגו
פיקצר
דירוג הפאנפיק: PG - זאנר: לא יודעת - שיפ: גיא/אור - פורסם ב: 22.08.2017 המלץ! המלץ! ID : 9047
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק גמור

לגיא אף-פעם לא היה בית. מאז שהוא זכר את עצמו הוא גר ברחוב. הוא לא הכיר את הוריו, וגם לא רצה להכיר. כי למה שמישהו ירצה להכיר את האנשים שנטשו אותו? את האנשים שהרסו לו את החיים? לא, גיא לא רצה להכיר את הוריו.


גיא היה מקבץ נדבות. כשהוא היה ילד כולם ריחמו עליו, ומדי פעם נתנו לו כמה שקלים, אבל כשהוא גדל זה הפסיק. כולם אמרו לו ללכת לעבוד. הוא באמת ניסה, אבל אף-אחד לא רצה להעסיק אותו. לא היתה לו תעודת-בגרות, לא היה לא כלום. רק כמה בגדים מלוכלכים ותיק שחור וגדול שמצא פעם באחד הפחים בתל-אביב.


לגיא היה שיער חום שהגיע לו עד הכתפיים. למרות שהוא היה מלוכלך ומלא קשרים, גיא אהב את שערו. עיניו הגדולות והחומות גרמו לו להיראות כאילו הוא עומד לשדוד מישהו, אבל הוא לעולם לא עשה זאת. גיא היה בן-אדם ישר. הוא מעולם לא שדד או גנב ממישהו. מעולם.


בגיל שבע-עשרה היה גיא גבוה יותר מרוב הנערים בגילו. הוא כבר למד לחיות ברחוב, והרבה אנשים שראו אותו זזו הצידה במבט מפוחד. גיא נראה מאיים. אבל הוא מעולם לא פעל בדרך שתגרום לו באמת להיות כזה. מעולם.


בגיל עשרים ואחת הפסיק גיא לקוות לחיים טובים. לפני זה הוא היה חולם על בית משלו, עבודה טובה, אישה, ילדים... בגיל עשרים ואחת זה הפסיק. הוא כבר ידע שזה לא אפשרי. אבל הוא שכח דבר אחד. הכל אפשרי.


יום אחד, כשגיא כבר היה בן עשרים ושלוש, חלומו התחיל להתגשם. הוא פגש את אור.


היה זה יום אביב חמים ונעים. גיא אהב את האביב. זאת היתה התקופה המאושרת ביותר בחייו, או יותר נכון, הכי פחות גרועה. הוא אהב להסתכל על פריחת העצים, שפורחת מחדש מדי שנה. גם הוא רצה לפרוח מחדש.


באותו היום מצא גיא תפוח אדום וגדול, שכנראה נפל למישהו על הרצפה. מזה הוא חי. מאוכל שאנשים זרקו, שכחו או הפילו. לפעמים הוא כן היה מצליח להרוויח קצת כסף. הוא עזר לסבתות זקנות לסחוב תיקים כבדים, הוא עזר לאנשים למצוא חניה, דברים כאלה. אבל בדרך כלל האנשים בכלל לא רצו להתקרב אליו. גיא היה מלוכלך, ולמרות שהאנשים ידעו שהוא לא בחר בחיים כאלה, היה להם יותר נוח להתעלם.


גיא עצם את עיניו ונגס בתפוח. הוא הרגיש בטעם החמוץ-מתקתק מתפשט בפיו. זאת היתה הרגשה נפלאה. פתאום הוא הרגיש שמישהו עומד לידו, ופתח במהירות את עיניו. מולו עמדה אישה בסביבות גיל העשרים לחייה. גיא הביט בעיניה הכחולות, ולא היה יכול להסיט את מבטו. עיניה היפנטו אותו.


"קח," היא אמרה בחיוך והושיטה את ידה, בתוכה שטר של עשרים שקלים, "אתה נראה לי קצת רעב..."


"תודה..." הוא מלמל ולקח מידה את השטר. אך לפני שהספיק להגיד משהו נוסף, האישה הסתובבה והלכה לדרכה. הוא כל-כך קיווה לראות אותה שוב, אך ידע שזה לא יקרה. הוא רק לא ידע, שהאישה רצתה את אותו הדבר בדיוק.


למרות שגיא לא האמין שהאישה תחזור, ביום הבא הוא חיכה לה באותו מקום ובאותה שעה. והיא הגיעה. הפעם היא לא נתנה לא כסף, אלא קופסת פלסטיק. בהתחלה הוא לא הבין למה היא נותנת לא את הקופסה, אבל כשהריח הגיע לאפו... הוא הכיר טוב מאוד את הריח, למרות שמעולם לא אכל את  המאכל שממנו הגיע. בקופסה היתה עוגת שוקולד.


"קח," אמרה האישה והגישה לו את הקופסה עם העוגה, "אפיתי אותה ממש עכשיו. אני מקווה שהיא יצאה טוב." ושוב, לפני שגיא הספיק להגיד משהו, האישה נעלמה. הוא הביט בגבה ההולך ומתרחק באור הבוקר. גיא לא היה יכול להתאפק יותר, ופתח את הקופסה. הריח היה נפלא. הוא לקח חתיכה קטנה והכניס אותה לפה. אם גיא היה צריך לספר על הרגע הכי טוב בחייו, הוא בטוח היה בוחר ברגע הזה. הוא אפילו לא היה יכול לתאר את הטעם. טעם של עוגת שוקולד נפלאה.


וכך זה המשיך. בכל בוקר חיכה גיא לאישה, והיא הגיעה. פעם אחת היא אפתה בשבילו עוגת תפוחים, פעם אחת היא עשתה לו סתם סנדוויץ', ולפעמים היא פשוט היתה באה ומדברת איתו. קראו לה אור. גיא אהב אותה. והיא אהבה אותו.


כמה שבועות לאחר מכן הם התנשקו בפעם הראשונה. אחר-כך אור הזמינה אותו לגור איתה בדירתה הקטנה, והוא הסכים. בזכות אור חלומו התגשם. והוא ידע שלעולם לא יפסיק לאהוב אותה. כי איך אפשר להפסיק לאהוב את מי ששינתה את חייו, את מי שהפכה אותם לחיים טובים?

תגובות

ראשון! · 22.08.2017 · פורסם על ידי :בן המלך
אפשר לדרג 6?

חחח לא · 23.08.2017 · פורסם על ידי :זאת שאוהבת את שירשיר (כותב הפאנפיק)
אבל תודה :)

מהמם · 27.08.2017 · פורסם על ידי :מכשפת הממתקים

תודה :) · 27.08.2017 · פורסם על ידי :זאת שאוהבת את שירשיר (כותב הפאנפיק)

מקסים · 28.08.2017 · פורסם על ידי :חתול הצ'שר
זה גרם לי לראות את האור... :-)

תודה :) · 29.08.2017 · פורסם על ידי :זאת שאוהבת את שירשיר (כותב הפאנפיק)
אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי התגובות שלכם, באמת.

מהמם!! · 01.09.2017 · פורסם על ידי :We were liars
זה ממש ממש יפה. אבל הבעיה היחידה כרן בעיני זה שיש שמות עבריים, אבל זה בגלל שאני סתם קטנונית ובררנית.
חוץ מהפרט הפיצי הזה. הפקצר מהמם ואני ממש אשמח לקרוא עוד דברים שלך..

תודה :) · 02.09.2017 · פורסם על ידי :זאת שאוהבת את שירשיר (כותב הפאנפיק)
בקשר לשמות, הם עבריים בגלל שזה קורה בישראל. אין לזה שום קשר להארי פוטר.
תודה על התגובה :)

וואו · 09.08.2019 · פורסם על ידי :לומיוני
הכתיבה שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש....

תודה רבה :) · 09.08.2019 · פורסם על ידי :זאת שאוהבת את שירשיר (כותב הפאנפיק)
איזה כיף לשמוע!

Created By Tomer
eXTReMe Tracker

מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
8971 6942 10980 2454


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2020 - 2007