הפאנפיק איננו מאושר

יונתן כתב פאנפיק.
הוא עבד עליו ימים ולילות.
הוא ניגב את הזיעה ממצחו בכל דקה מייסרת.
הוא נאבק בדחף לסגור את המחשב ולהרים ידיים.
כל אות הייתה קשה יותר מהקודמת.
ולבסוף, הוא הצליח להרכיב את הפאנפיק הכי ארוך בתולדות האנושות: "היו היה פעם איש מאוד מוזר".

יונתן היה גאה בעצמו יותר מתמיד. בקרוב, הפאנפיק שלו יחשף לשאר העולם.
מי יודע? אולי אפילו ג'יי קיי רולינג תזכה לראות אותו.
הוא לחץ על הכפתור שישנה את חייו לנצח.
הוא לחץ על "הוסף פאנפיק".
השניות שבהן המחשב טען את הדף הבא היו מייסרות אפילו יותר מהכתיבה עצמה.
לבסוף, בחרדה גמורה, נגלה לעיניו של יונתן דף אינטרנט חדש.
יונתן הזדעזע מהמילים הכתובות באדום, מבשר הרעות, שהופיעו על צג המסך:

פאנפיק זה איננו מאושר

הפאנפיק "האיש המוזר" איננו מאושר, עליך לחכות עד שאחד המנהלים יאשר אותו - אם אתה הוא כותב הפאנפיק, אתה תקבל הודעה פרטית כשאחד המנהלים יאשרו.

יונתן הרגיש אשם.
למרות שהוא דאג כל כך לפאנפיק, הוא לא מאושר.
הפאנפיק שלו יהיה עצוב, עד שמנהלים ישמחו אותו.
יונתן לא היה יכול לשאת את האשמה, והחליט לעשות משהו נועז.
הוא ישמח אותו קודם.
ומאותו יום והלאה, יונתן ליטף את הפאנפיק ודאג לו לארוחות בוקר, צהריים וערב.
במשך שלושה ימים, לא נראה סימן של אושר.
יונתן השפיל את מבטו.
הוא הבין שהוא אף פעם לא נועד לכתוב פאנפיק.
אך ביום הרביעי, באורח פלא, גילה יונתן כי נשלח אליו ינשוף.
הוא נכנס ללוח הבקרה האישי, והכותרת של ההודעה אמרה:

"שלום רב.
צוות ההנהלה החליט שלא לאשר את הפאנפיק האיש המוזר..."

יונתן הפסיק לקרוא.
זה היה הקש ששבר את גב הגמל.
"אני לא מבין", אמר יונתן, וטילטל את ראשו בחוסר אמון.
אחרי כל מה שהוא עשה, הפאנפיק שלו עדיין עצוב.
מה ישמח את הפאנפיק שלו?
מה כבר יכול לשמח...
מה...