הלורד וולדמורט ישב על הכסא הגדול, המגולף, והביט באצבעותיו הלבנות. "מטה", הוא אמר בקול מצמרר, "עכשיו". האיש הכורע קם, ניגש אל הלורד וולדמורט והושיט לו מטה קצר. "אבוני ושערת חד קרן", אמר וולדמורט בשקט, "לא יעיל במיוחד, אבל זה יספיק בנתיים", וולדמורט קם ממקומו והביט במראה הגדולה שלצד הכסא, עיניו הלבנות הבזיקו בחשכה. במרחק רב משם, הארי פוטר חש כאב בצלקתו, כאב שלא חש כבר 20 שנה.
"הוא", לחשה ג'יני, "היא". הארי הנהן, ג'יני רעדה, נער בן שש עשרה קם מכסאו ופנה לעבר המטבח, ג'יימס. "ג'יימס!" נזפה בו ג'יני, "זה כבר הממתק החמישי שאתה לוקח מאז ארוחת הבוקר, ועוד לא אכלנו צהריים!" "אבל אמא!" יבב ג'יימס, "אנחנו בחופש! בשנת הלימודים אני לא אוכל ממתקים! וחוץ מזה, גם אלבוס אכל כמה!" "סליחה?" נער אחר התרומם מהספה והביט בג'יימס בכעס, "אני לא אכלתי אפילו אחד!" "אני אכלתי 3", אמרה לילי בת ה-11, "אתה כבר אכלת לפחות 5!" המריבה הקטנה הפכה לוויכוח סוער, הארי הסתכל בג'יני ביאוש. "ג'יימס!" ג'יני נסתה לעזור לבעלה, "אני מצפה שתשמש דוגמה לאחיך". ג'יימס החמיץ פנים, "הכל באשמתך" הוא מלמל לעבר אלבוס, "אתה התחלת!" התקומם אלבוס. ברק הבזיק בחוץ, הארי הסתכל על ג'יני במבט מלא משמעות, ג'יני נאנחה.
בנתיים, בבית של רון והרמיוני, העניינים ישבו על קוצים. רוז הסתובבה בבית בחוסר מעש, הוגו חיקה אותה. רון ישב וקרא בנביא היומי, והרמיוני קראה ספר. רוז התבוננה מהחלון, ברק הבזיק בחוץ, רוח סערה נשבה ולרוז היה נדמה שהיא רואה דמות גבר הדומה מאוד לוולדמורט, שאותו ראתה בתמונות בודדות. הוגו התגנב לעבר חדר השינה של הוריו, בתקווה למצוא משהו שיעסיק אותו, אך רון גילה אותו. "שב במקום, הוגו", הוא מלמל בקול עייף, לפתע, ראש הופיע באח. ראשו של וולדמורט.
|