לילי וג'יימס

לילי פסעה לאורך הרציף. מחפשת בעיניה את אחת מחברותיה.

"הי לילו" נשמע קול מאחוריה, היא הסתובבה וראתה את סופי חברתה הטובה ביותר.

לסופי היו פנים מהממות ושיער עוד יותר. עיניה היו בצבע טורקיז ושערה החום גלש בצורה הכי חלקה שאפשר עד מותניה.

"הי סופי" קראה בשמחה לילי.

הם התחבקו והלכו לבחור לעצמם תא.

כשהתיישבו פתחה סופי:

"לילי תקשיבי יש לי משהוא חשוב להגיד לך".

"אני מקשיבה" ענתה לילי.

"את זוכרת שג'יימס פוטר הוא שכן שלי?" שאלה סופי.

"איך אפשר לשכוח?" ענתה לילי בשאלה.

"בקיצור, כל הקיץ הוא ישב לי על הווריד שאני ישכנע אותך לצאת איתו."

"את יכולה להגיד לו שישכח מזה"

"למה?" שאלה סופי "זו השנה האחרונה שלנו וזו ההזדמנות האחרונה שלך לצאת עם הנער הכי מהמם בשיכבה" ניסתה סופי לשכנע אותה.

על פניה של לילי נהיה צל של חיוך.

"אני רואה פה חיוך או שאני מדמיינת?" שאלה סופי ואף לה עצמה עלה חיוך ענק על הפרצוף.

לילי לא ענתה.

"לילי את בסדר?" שאלה סופי "יש לך חום את צריכה משהו?"

"למה שאני לא יהיה בסדר?"

"כי זה פשוט מוזר."

"מה מוזר?" שאלה לילי

"מוזר שכשאני מזכירה את זה שג'יימס פוטר הוא הנער הכי מהמם בשיכבה ואת מחייכת. לא יודעת מה איתך אבל לי זה נראה מוזר."

"את לא תגלי על זה לשאר הבנות, נכון?"

"תלוי"

"אוף.." רטנה לילי "במה זה תלוי הפעם"

"רק אם תסכימי לצאת עם ג'יימס אני מבטיחה לא לגלות להם."

ידעתי.. חשבה לילי, ידעתי שאני בסוף יצטרך לצאת איתו.

"את יודעת מה" אמרה סופי "תצאו פעם אחת ואם ילך אז תצאו עוד פעם."

כל אותו הזמן ישבו הקונדסאים וקלוי רונה ולורה (שהיו חברותיהן הטובות ביותר של לילי וסופי) מחוץ לתא בו היו סופי ולילי והקשיבו.

"ואוו קרניים הרבה זמן לא ראיתי אותך כ"כ לחוץ" אמר סיריוס.

"רך-כף?" אמר ג'יימס

"כן ג'יימס יקירי"

"שתוק"

"מישהו עצבני" צייץ זנב תולע

"מישהו רוצה להיקבר חי.." השיב לו ג'יימס.

סיריוס חייך והתכוון לענות אך רמוס הפסיק אותו.

"תניחו לו" אמר "ותהיו בשקט כולנו רוצים לשמוע מה היא תגיד."

זאת פעם ראשונה שאני כותבת משהו אז... פליז תגיבו =)   

		הפרק הבא