אדי רדמיין השני.

אדי רדמיין ניצב מול המראה.

הוא פיתח לאחרונה נטיה להסתכל הרבה במראות.

זה היה בגלל התקרית, התקרית שחשפה את עולם הקוסמים והסעירה את כולם, עד שרוב האנשים, כדרכם של מוגלגים, החליטו שמדובר בהזיות, או זיוף שייצר מעריץ נלהב של הארי פוטר, או ניסיון אידיוטי של אדי רדמיין לקנות לעצמו תשומת לב.

ה"כפיל" שלו הפך להיות מעין בדיחה קבועה עליו ולא יותר.

אבל אדי ידע שזה אמיתי.

וכשהוא הסתכל במראה, היה נדמה לו לפעמים שלא את עצמו הוא רואה, אלא את ניוט סלמנדרה.

אדי נגע קלות במראה.

"יהיה נחמד לפגוש אותך שוב, אח תאום," הוא אמר.

ואז הוא הוריד את אצבעותיו מהמראה והלך לענייניו.

טוב, זה מה שבאופן תיאורטי היה אמור לקרות- בפועל אדי גילה שהוא לא מצליח לנתק את אצבעותיו מהמראה.

זה היה מבהיל.

לאחר מאבק הוא הצליח לנתק את אצבעותיו, אבל אז אדווה התפשטה על המראה, 

כמו על פני מים, וההשתקפות השתנתה.

הוא עדיין ראה את עצמו, אבל הוא היה לבוש בבגדים אחרים, והוא היה בחדר אחר.

ההשתקפות שלו הושיטה יד ונגעה במראה, ולפתע המראה נעלמה, מותירה פתח-בגודל-אותה-מראה לאותו מקום אחר.

"אדי?" אמרה ההשתקפות בנעימת קול שנשמעה לאדי מאוד מוכרת.

"ניוט?" ענה אדי.

"אדי," חזר הכפיל.

"ניוט," מלמל אדי.

"אדי!" חייך הכפיל.

"ניוט!" חייך אדי אף הוא ועבר מבעד לפתח כדי לחבק את הדמות שהוא שיחק, ניוט סלמנדרה.

"כל כך טוב לראות אותך, גבר!" אמר אדי בשמחה.

"גם אותך," אמר ניוט, "מה שלום המשפחה?"

"מצוין," השיב אדי, "ומה שלום המשפחה שלך?"

"טוב," ענה ניוט.

"ומה עם..."

אך מישהו שנכנס לחדר קטע אותו.

"ניוטון, בוא לעזור לי עם ההיפו-"

אך קולו גווע בגרונו, והוא קפא במקומו, המום.

"אתה בוודאי תזאוס סלמנדרה, אחיו של ניוט!" הסיק אדי בעליזות ונופף לו.

הדמיון בין ניוט לאחיו היה ברור- אמנם לתזאוס היה שיער כהה יותר והוא נראה יותר נאה, אבל עדיין היה מובן שהם אחים.

הקול של תזאוס חזר אליו."ניוט, למה נתת למישהו לשתות שיקוי פולימיצי עם השיער שלך?"

"זה ממש לא שיקוי פולימיצי," הודיע אדי.

"אני מכיר אותו, תזאוס," ניסה ניוט להרגיע את אחיו.

"אתה סומך עליו?" זעף תזאוס, "זה יכול להיות גרינדלוולד בתחפושת!"

תזאוס שלף שרביט בזריזות והצביע איתו על אדי.

"ריבליו!"

כלום לא קרה.

"למה כולם חושבים שאני גרינדלוולד בתחפושת?" התלונן אדי, "אתם חושבים שגרינדלוולד מטומטם?

אני צריך להסתובב עם מדבקה על המצח שכתוב עליה שאני לא גרינדלוולד?"

"איך לעזאזל אתה נראה בדיוק כמו ניוט?" תבע תזאוס לדעת.

"אני השחקן שמשחק אותו בסרט שעשו עליו- חיות הפלא והיכן למצוא אותן," הסביר אדי.

"מה זה סרט?" שאל תזאוס.

אדי שקל לענות "המקום הזה שאתה חי בו," אבל אף אחד בסביבה לא היה יכול להבין את העקיצה, אז הוא ויתר.

"זה כמו הצגה, רק בתמונות זזות," הסביר אדי.

לקוסמים יש כבר הרבה זמן תמונות זזות.

"למה שמישהו יעשה הצגה על חייו של אחי הקטן?

זה בטח משעמם להחריד," אמר תזאוס.

"אף אחד לא יקרא לסרט 'חיות הפלא והיכן למצוא אותן סרט משעמם,'" נעלב אדי, "אתה יודע כמה מעריצים יש לסרט הזה?"

פתאום אישה גבוהה עם שיער מאפיר נכנסה לחדר.

"אתם מתכוונים לעזור לי עם ההיפוגריפים?" היא שאלה, ואז עיניה נחו על ניוט ואדי והיא צרחה ושלפה שרביט, מתלבטת בבירור על מי מביניהם לכוון אותו.

אדי נאנח.

"ניוט זה הבחור השני ואני לא גרינדלוולד," הוא הבהיר.

"מי הרשה לך להיראות כמו הבן שלי?" היא שאלה אותו בכעס.

אדי נאנח שוב ואמר: "תקשיבי, גברת סלמנדרה, לא עשיתי שום דבר רע לבן שלך, אני ידיד שלו, נכון ניוט?"

"נכון," אישר ניוט.

"ממתי יש לך ידידים?" שאלה גברת סלמנדרה וצמצמה את עיניה.

"אאוץ'," אמר אדי, "את הרגע העלבת את הבן שלך?"

"התכוונתי לומר: ממתי יש לך ידידים שנראים כמוך?" תיקנה את עצמה גברת סלמנדרה.

"סיפור ארוך," אמר ניוט.

פתאום נשמע מעבר לפתח-שבמקום המראה.

"אדי? איפה אתה?"

אדי זיהה את קולה של אשתו.

"חייב לזוז," הוא אמר, חיבק שוב את ניוט, ואמר: "להתראות, המשפחה של ניוט!"

ואז עבר בפתח-שבמקום-המראה.

ברגע שהוא גמר לעבור, המראה חזרה פתאום, מוצקה כתמיד, אך לאדי היתה תחושת בטן שהוא עוד יעבור בה שוב.