מלחמת העולם

למען העלילה של הפאנפיק, אז השארתי את סנייפ בחיים. זה פשוט משהו חשוב. תבינו בהמשך תודה

________________________________________________________________________

ישבתי בחוץ כוס קפה בידי, קפה שחור.

הכוס העלתה אדים וחומה חימם את ידי.

"איך את מרגישה ?" הרמתי את עייני וראיתי אותו.

"לא ידעתי שאתה בכלל יודע לעוף על מטאטא." עניתי וחזרתי לבהות בנקודה לא ברורה מולי.

"לא ענית לשאלה שלי." המשיך מבלי להתייחס כלל למה שאמרתי.

"אני בסדר תודה." אמרתי בערסיות.

"אני מצטער ששקרתי לך, אבל הייתי חייב להוציא אותך משם, מה נראה לך שהיא קורה אם היורשת היחידה שנשארה לאדון האופל הייתה נתפסת ? אם החבורה של הבן של פוטר הייתה תופסת אותך? אם פוטר בעצמו היה תופס אותך? הוא היה מגלה. הארי פוטר אומנם מתנשא מפונק אך הוא לא טיפש.-" "תסתום סנייפ. שיקרת לי, ריצראד מת. ואני הולכת להתנקם בבן של פוטר."

סנייפ הביט בליאן במבט מבולבל.

"איך בדיוק?" שאל. ליאן הסתכלה על פרצופו האווילי.

"תראה בי בתור התלמידה החדשה בהוגורטס. בבית גריפינדור." אמרה ליאן, היא עלתה במדרגות במעלה לחדרה סנייפ אחריה.

"תגידי לי את השתגעת ?! דבר ראשון הסיכוי שאת תשובצי לגריפינדור הוא כמו הסיכוי שאני אצבע את השיער לבלונדי. ודבר שני, גם את תשובצי לגריפינדור, יעלו עליך מיד.

"אין לך מושג איזה יכולות משחק יש לי סוורס. ובקשר לשיבוץ, כבר חשבתי על זה. הדם של ריצארד על ידיו של פוטר, ואני כבר לא יכולה לחכות לכך שדמו של פוטר יהיה על ידי.

______________________________________________________________________________

"תלמידים ותלמידות יקרים ויקרות - בואו נקבל את התלמידים ותלמידות החדשים והחדשות שילמדו איתנו מתחילה והילך." אמרה המנהלת גריינג'ר. דלתות האולם נפתחו לרווחה ומתוכן יצאו שתי שורות של גמדונים קטנים ומפוחדים בני 11. ולצד פרופסור מקגנוגל צעדה הבחורה הכי יפה שג'יימס אי פעם ראה. היה לה שיער שחור עד המותניים ועורה היה כמעט שקוף. פניה היו מעט מחודדות וכמה נמשים קטנים עיתרו את לחיה. היו לה עיניים ירוקות, בהירות במיוחד והיא הייתה צנומה. כשעברה ליד שולחן גריפינדור הביטה בו. חמימות מוזרה שפעה פתאום מאזור לא ידוע וחיממה את ג'יימס.
"ג'יימס, למה אתה מחייך כמו אדיוט ?" שאל אלבוס. זאת הייתה השנה השנייה שלו בהוגורטס, והוא הרגיש כ"כ טוב שהוא יושב הפעם בשולחן ולא הולך לעבר מצנפת המיון.

"סתום אלבוס ." סינן ג'יימס בשיניים חורקות.

הילדה היפה נעמדה בקצה שורת הפרופסרים. והתבוננה בילדים היושבים בכיסא מפוחדים עד מוות בעניין.

כמעט כל הילדים מוינו. ג'יימס בקושי מחא כפיים לילדים המצטרפים לבית. הוא בהה בילדה היפה שעמדה עם חיוך מתוק על השפתיים.

"עכשיו, אחרי שכולם מוינו, יש לי הודעה. היום תצטרף אלינו תלמידה חדשה. ליאן ווטרוד, אנא מחאו לה כפיים." אמרה גריינג'ר.

האולם מחא כפיים.

ליאן חייכה חיוך עם שיניים וקדה קידה.

היא התיישבה בכסא ועצמה עייניה כשמצנפת המיון חבושה על ראשה.

_____________________________________________________________________________

'זה נכון שאת יכולה לראות כל מחשבה שעוברת לי בראש?" שאלה ליאן את המצנפת.
'כן.' ענתה בשחצנות יתרה. "זה לא מציק לך ? כל היום לשמוע מה אחרים חושבים, בלי שום צנזורה של כבוד ההדי אליך, או לכל דבר אחר.' חשבה ליאן. התוכנית הייתה ברורה. 'לפעמיים, הרוב כ"כ מפוחדים שהם בקושי חושבים.' ענתה. 'אני יכולה לבקש ממך משהו ?' שאלה ליאן בבישנות. 'נראה, ספרי לי.' ליאן חששה. "אני רוצה להיות בגריפינדור.' חשבה ליאן במהירות. 'יש לך בהחלט אומץ לב ותושיה אך אני חושבת שעדיף סלית'רין.' המצנפת עמדה לצעוק את שם הבית אך ליאן עצרה אותה. 'לא ! בבקשה תני לי להוכיח את עצמי, זאת הדרך שלי להשתנות. בבקשה.' התחננה. שקט שרר בראשה של ליאן ופתאום נקרא בקול שם הבית החדש של ליאן.

"גריפינדור !" גריפנדור פרץ במחיאות כפיים סוערות, ליאן חייכה והגישה את המצנפת לפרופסור מקגנוגל.

היא הלכה הישר אל שולחן גרפינדור באמצע והתיישבה מול ג'יימס.

"מזל טוב, אני ריי." ילדה עם שיער בלונדי קצר ופנים רכות הושיטה את ידה מלאות פרנצ' לליאן.

"אני ליאן,אממ תודה. רק, על מה מזל טוב ?" שאלה ליאן ולחצה את ידה. 'הילדים האלה תמימים כמו תינוק מוגל.' חשבה ליאן.
"את בגרפינדור ! את תראי יהיה לך ממש טוב." ליאן חייכה חיוך מתוק והפנתה את ראשה לעבר גריינג'ר.

"כשאני הייתי בגילכם, בגיל של כל אחד מכם. דמבלדור נהג לנשוא נאום, משהו שברגעים הקשים של הנשנה נזכור, שיתן לנו לפני השנה קצת הדרכה של מה הולך לקרות. אלו היו זמנים אפלים ביותר, ואני לא יודעת לדבר כמו דמבלדור, ואין לי את חוכמת החיים שלו. אז כל מה שאני יכולה להגיד לכם על השנה, זה שהיא תיהיה קשה ומרגשת. ובהחלט מעניינת. בתאבון."

'אין לה מושג עד כמה מעניינת הולכת להיות השנה הזאת.' חשבה ליאן וחייכה.

_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*_*

תגידו לי אם אהבתם

הפרק הקודם