נאמנות או אהבה?

"דראקו, קום!" ונסה לסטריינג' התפרצה אל חדרו של דראקו מאלפוי ומשכה מעליו את השמיכה.

"ונסה!" דראקו קרא בעצבנות ופלט קללה.

"תשמור על הפה שלך." היא שלחה בו מבט חד. "במיוחד כשאתה מדבר אלי. החברים של אבא שלך, ממשרד הקסמים הקדימו והם עוד מעט כאן."היא המשיכה מתעלמת ממבט התיעוב שנעץ בה.

"יש להם בת בגילנו. אולי יהיה לך סיכוי איתה." קולה נהפך זחוח.

דראקו קם ממיטו בעצבנות בלי לענות לה. "אולי אפילו תתחתנו ויצאו לכם ילדים קטנים ומעצבנים כמוך." היא המשיכה לעצמה.

"טוב צאי מפה, אני צריך להתלבש." הוא סינן לעברה.

"תתלבש יפה. אתה לא רוצה לעשות רושם רע על אשתך לעתיד." היא צחקקה ויצאה מחדרו.

דראקו היה עצבני. הוא שנא את בת דודתו שלא פספסה אף הזדמנות לרדת עליו ולהקניט אותו והדבר האחרון שהיה חסר לו זו עוד בת שתתחבר איתה ותמרר לו את החיים.

כשירד אל סלון האחוזה, גבר, אישה וילדה בלונדינית בדיוק נכנסו והוריו קיבלו אותם.

"דראקו, ונסה, תכירו את משפחת שיין." לוציוס מאלפוי אמר בפנים חמורות סבר.

"זוהי ביתם הייזל והיא בגילכם." נרקיסה החוותה לעבר הילדה הבלונדינית. "שנה הבאה תלכו יחד להוגוורטס."

דראקו סקר את אותה ילדה. היא הייתה נמוכה ממנו, שיערה ארוך וגלי ועיניה הגדולות בצבע כחול יוקד. הוא ראה שהיא גם סוקרת אותו במבטה.

היא חייכה אליו בביישנות. הוא חייך אליה בחזרה. אולי דווקא יהיה נחמד להיות בחברת בת אחרת שהיא לא ונסה, הוא חשב לעצמו. הוא לא טעה.

כעבור שנה

דראקו התמיין מיד לאחר ונסה שישבה ביחד עם תלמידי בית סלית'רין ומחאה כפיים בהתרגשות והתיישב במושב לידה.

שמה של הייזל הוקרא והיא חבשה את המצנפת מעט בהיסוס. דראקו הביט בה דרוך, מחכה למילה "סליתרין" להיפלט מהמצנפת.

אחרי שנה שבה הכיר את הייזל לעומק והתחיל ממש לחבב אותה, הוא כל כך חיכה לרגע שילכו ללימודים ביחד, אך לסתו נשמטה בהפתעה כשהמצנפת קראה "הפלפאף".

הייזל צעדה בראש מורם אל השולחן הצוהל בלי להביט בדראקו ההמום.

ביום שלמחרת, בארוחת הבוקר, לאחר לילה של נדודי שינה שבו חשב על הייזל שלא הייתה כל כך שונה ממנו חוץ מאהבתה לספרים, ולכן לא הבין את החלטת המצנפת, היא ניגשה אליו.

"היי דראקו." קראה בשמו ועשתה צעד כדי לחבק אותו. דראקו עמד קפוא במקומו. הייזל נראתה מעט מאוכזבת כשלא הגיב לחיבוק אבל נראה שמיד התאוששה.

"לא הספקנו לדבר אחרי המיון." היא אמרה. "קצת מאכזב שאנחנו לא באותו בית אבל זה לא באמת משנה. גם בטוח יהיו לנו שיעורים ביחד וזה לא ש-"

"איך יכלת ללכת לשם?" דראקו יצא מקיפאונו והתפרץ עליה. "איך את בכלל יכולה לבוא לדבר איתי אחרי שהלכת לבית הזה?"

הייזל נרתעה בבהלה. "זה בכלל לא מזיז לך שאת שם?" דמעות הופיעו בעיניה למשמע צעקותיו.

"אבל דראקו..." היא לחשה בתחינה.

"אני לא רוצה לראות אותך." הוא ירק לעברה והפנה אליה את גבו. הוא לא יכל לשאת את המחשבה שכל כך טעה לגביה. 

		הפרק הבא