עץ התלייה-סונגפיק

כל הזכויות שמורות לסוזן קולינס.

               -משחקי הרעב ה-7-

כשהוא ראה את המוות,הוא ידע שזה נגמר, בנו הפסיד במשחקי הרעב.

כה קטן היה, רק יומיים לפני "האסיף" הוא ואשתו חגגו לילדו יום הולדת 12,שמחים כל-כך, לא חושבים על העתיד לבוא, על הכנסת שמו של בנם לכדור "האסיף".

הזעם,האבל והצער השתלטו עליו.

הוא צרח, שבר את המפרקת לאוכף שקט אחד, לקח אבן ותקע בצווארו של אוכף שקט אחר, לקח את הרובה וירה בעוד מספר אוכפי שקט, בעוד כל מה שהיה בראשו זה הזעם והאבל על מות בנו יחידו, גאוותו.

לאחר שהרג לפחות שישה אוכפי שקט,אוכף שקט אחר ירה בצלעות האיש.

-עונשו היה תלייה, בלי משפט.

נתנו לו רבע שעה להפרד, לפני שהיה צריך ללכת לעץ.

האיש ידע מי זאת תהיה, והוא הצטער על שהוא צריך להפרד ממנה.

אשתו רצה אליו וחיבקה אותו בחוזקה, עיניה אדומות ויפחת בכי נפלטת מפיה.

"לא, תגיד לי שזה חלום, ג'ף, תגיד לי שזה חלום רע!" בכתה לבעלה.

"אני מצטער, רק חשבתי על טים הקטן." הוא ידע שזה מעשה נבלה להזכיר באוזני אשתו את הילד, כי היא עומדת עכשיו לאבד את כל מה שנשאר לה.

"ג'ף, מה אני אעשה אחרי שתלך, אין לי חיים בלעדיך ובלעדי טים, אני כבר מתה!" בכתה לו.

המילים יצאו מפיו לפני שידע מה הוא עומד להגיד הוא לא ידע מאיפה הוא הביא אותן.

"אמרי לי, האם תבואי אל העץ?" זימר בקולו המתוק, הקול שאשתו אהבה כל כך. היא השתנקה בהפתעה.

"על ענפיו תלו אדם אשר ראשים רוצץ.

דברים משונים קרו כאן, לא יהיה משונה לראות

איך ניפגש ליד עץ התלייה בחצות."

הוא ניגב לאישה את דמעותיה, היא החזיקה בידו חזק.

"אמרי לי, האם תבואי אל העץ?

קרא המת לאהובה לברוח,ולא התלוצץ.

דברים משונים קרו כאן, לא יהיה משונה לראות

איך ניפגש ליד עץ התלייה בחצות."

דמעות ירדו מעיניה של אשתו.

"ג'ף..."

"אמרי לי,האם תבואי אל העץ?"

"שם אמרתי לך לברוח, וכך שנינו ניחלץ." השלימה בלי מודע אשתו,מבינה סוף-סוף את דבריו.

"דברים משונים קרו כאן, לא יהיה משונה לראות

איך ניפגש ליד עץ התלייה בחצות."

האישה השתנקה בהפתעה מהבכי שלה, כי היא שמה לב שהעורבנים-חקיינים, שרים ביחד עם בעלה את מילות השיר, באופן שגרם לה לחשוב על מקומות טובים,יפים, הרחק ממחוז שתיים-עשרה,הבית שלהם, היא זכרה איך היא ובעלה שיחקו יחד עם בנם בביתם, איך הם היו שמחים כל-כך ביום הולדתו.

"אמרי לי, האם תבואי אל העץ?

חבל כמחרוזת על צווארך עולץ."

היא החליטה מה היא רוצה לעשות.

"דברים משונים קרו כאן, לא יהיה משונה לראות

אותנו נפגשים ליד עץ התלייה בחצ-" שירתו הנפלאה נקטעה עקב אוכפי השקט שהכריזו שנגמר הזמן, הם לקחו אותו בכוח, והעלו אותו לעץ.

"ג'ף!!" צרחה האישה.

הם לקחו אותו משם.

היא בקושי הסתכלה, אבל אנשי המחוז, שבאו למקום, נעמדו מול העץ, קירבו שלוש אצבעות לפה ואז הפנו אותם אל בעלה, ושרו, יחד עם העורבנים-חקיינים, את שירו המבעית של בעלה.

המחווה הייתה יפה אך מבעיתה כל-כך, כאילו שדוחפת את האישה לעשות את מה שאמר לה בעלה.

והיא החליטה.

בחצות הלילה, נעמדה מול העץ בו נתלה בעלה, והצטרפה אליו,בשמיים.

אבל מה שלא ידעה מאז אותו הלילה בחצות, שמאז אנשי מחוז שתיים-עשרה ישירו את השיר של בעלה לדורי דורות.

אני מקווה שיאשרו לי את זה, אפילו אם זה מבעית.