|
אזהרה: הפאנפיק הוא לא לבעלי לב חלש. ניתן למצוא פירוטים מחליאים של מוות נוראי בשלושה שלבים פשוטים. זאת הסיבה היחידה שדירגתי pg13. חוץ מזה, אין קללות מפורטות או נשיקה...
"היה היה פעם.
ככה מתחילים סיפור אפל, נכון?
היה היה פעם ליצן נחמד וידידותי שאהב את כולם.
הליצן האפל והחמוד ריקד בין הילדים המאושרים..."
וולדמורט ניענע את ראשו בעצבנות. "אתה לא יכול להיות אוכל מוות. אוכל מוות צריך קודם כל לדעת איך מספרים סיפור אפל! בלטריקס, תדגימי לו", וולדמורט החווה לעבר האיש שעמד בבמת האודישנים להפיכה לאוכלי מוות.
בלטריקס עלתה על הבמה וניפנפה בשרביטה לעבר האיש, "אימפדימנטה!"
האיש עף לאחור ונחת מחוץ לבמה.
"בלה, תספרי לי סיפור שירגיע אותי מהליצנים הידידותיים", אמר וולדמורט בתחינה.
בלטריקס הסיטה את שערותיה.
"היה היה ילד קטן וחמוד להלך לבית שלו. הוא אכל את שאימא הכינה והלך למיטה. הילד הקטן והחמוד כר ידע שאין כזה דבר מפלצות אז הוא לא פחד. אז המפלצת נעלבה ואכלה לו את כל הגוף בשלושה שלבים פשוטים. בהתחלה היא מרטה את עורו ושאבה לפיה כמו ספגטי"... האיש ששכב מחוץ לבמה נתקף בחילה עזה, ורץ לשירותים הקרובים. "שלב שני, היא חתכה את הבשר של הילד ונתנה לארומפנט הרעב שלה. ובסוף היא ליקקה את עצמותיו הנותרות וכירסמה אותם כמו ביסלי"
בעוד אוכלי המוות מוציאים את ארוחת הבוקר שלהם החוצה, וולדמורט התענג על התיאור של בלטריקס.
"אוקיי, הבא בתור! מי עוד רוצה להיות אוכל מוות?", שאל וולדמורט.
רוב האנשים הנידו בראשיהם, מזועזעים מהסיפור המחריד שלא נועד לבעלי לב חלש.
לפתע נער צעיר הגיח מבין ההמון.
"אני רוצה!", הוא אמר בביטחון.
"ואיך תוכיח שאתה ראוי?", שאל וולדמורט בזלזול.
"אני אלחם נגדך!", אמר הילד בחיוך נחוש.
לרגע וולדמורט פער את עיניו בהפתעה, אבל אז הוא החל לצחוק בצרידות.
"אתה באמת רוצה להתאבד אני רואה", אמר וולדמורט. "אני תומך ברצון שלך".
וולדמורט קם מהכיסא המתכוונן והשליך את הלימונדה לעבר בלטריקס, ותפסה במהירות ולגמה בהתלהבות, כאילו לא שתתה כבר חודשים (וזה היה נכון).
הוא עלה על הבמה וכיוון את שרביטו לעבר הנער.
"אבדה קדברה!", קרא וולדמורט.
אור ירוק פרץ משרביטו של אדון האופל ועף ישר לעבר חזהו של הנער.
הנער קפץ הצידה בקלילות, כאילו זאת לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה.
"אבדה קדברה!", קרא וולדמורט בשנית, והפעם כיוון אל ראשו של הנער.
הפעם הנער זינק באוויר וזרקור האור הירוק טס בין שתי רגליו.
למרבה הפלא, כוח המשיכה לא החזיר את הילד חזרה לקרקע- הוא ריחף באוויר.
הנער הניף את ידו, ולפתע שבעת ההורקרוקסים הופיעו באוויר.
הנער קמץ את ידיו לאגרוף, וההורקרוקסים התפוצצו בעשן.
הוא כיוון את ידו לעבר וולדמורט, שהיה המום מכדי לזוז.
גופו של אדון האופל החל להתפורר, ולבסוף השלד בנותר ממנו התפרק, ובגדיו השחורים של אדון האופל נפלו באיטיות.
הנער עף חזרה לבמה.
"התקבלתי?"
|
0 חרמשים
(4.5) 4 דירגו
כותב: 
הילד הזה הורס!
מצחיק ומגניב!
זה מקסים.
משום מה אני לא יכול לקרוא הכל
המשך יהיה מגניב
