האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
חוזרים ללימודים עם קרביץ והארי פוטר

רוצים לזכות במוצרים מתוך הקולקציה המכושפת? ספרו לנו איזה מבין מקצועות הוגוורטס הייתם רוצים ללמוד - ואולי תזכו!


משימת התאבדות

היא לא היתה יכולה לדעת אם הוא באמת יעשה משהו לבנה, אבל היא לא היתה מוכנה להסתכן. אז היא עשתה את מה שהיה צריך לעשות. בשבילו.



כותב: זאת שאוהבת את שירשיר
הגולש כתב 8 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 706
5 כוכבים (5) 1 דירגו
פיקצר
דירוג הפאנפיק: PG - זאנר: לא יודעת - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 02.10.2017 המלץ! המלץ! ID : 9178
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק גמור

היא ישבה על הכיסא הנוח שבמטוס, וחיכתה. היא השלתה את עצמה שהיא לא יודעת מה יקרה, אבל עמוק בפנים היא ידעה. הסוף מגיע. זה הולך להיות יומה האחרון.


* * *


תמר כהן היתה אישה בת שלושים ואחת, שחיה באושר עם בנה בן החמש, דן. לפני שדן נולד היה לה חבר, אך הוא נפרד ממנה כשהיא נכנסה להריון. היא רצתה שהוא יעזור לה לגדל את בנם המשותף, אך הוא אמר לה שזה מוקדם לו מדי. תמר ניסתה לשכנע אותו שוב ושוב, אך הוא פשוט נעלם. היא ידעה שאין טעם לחפש אותו, והשלימה עם העובדה שהוא עזב. היא אף-פעם לא באמת אהבה אותו, כל מה שהיא רצתה זה שבנה יגדל עם אביו.


לפני שדן נולד עבדה תמר בתור מורה. היא מאוד אהבה ילדים, והילדים אהבו אותה. כשדן נולד היא הפסיקה לעבוד, וטיפלה בבנה היחיד. היא אהבה אותו יותר מכל בן-אדם אחר בעולם. כמו שכל אמא אוהבת את בנה.


לתמר היתה אחות, שאיתה שמרה על קשר. מדי פעם היא היתה משאירה אצלה את דן, והולכת לעשות כל מיני סידורים. לאחותה, אגם, לא היו ילדים, והיא מאוד אהבה לשמור על דן. זה היה סידור מצוין.


תמר לא היתה אישה עשירה, אך היו לה חסכונות. הוריה מתו בגיל צעיר והורישו לה קצת כסף. היתה לה דירה קטנה בחיפה, וזה הספיק לה. דבר לא היה חסר לה ולבנה, עד ש...


* * *


היא הפנתה את מבטה, והסתכלה מחוץ לחלון. העננים עופפו בשלווה מתחתיה, לא מודעים למה שהולך לקרות בדקות הקרובות. היא לא היתה יכולה שלא להיזכר במה שקרה בדיוק שבוע לפני-כן, מה שגרם לה להיות במטוס הזה, שבקרוב עומד להתפוצץ, כשהיא בתוכו.


* * *


תמר יצאה מדירת אחותה. היא השאירה אצלה את דן. השעה היתה שבע בערב ואחותה הסכימה שדן יישן אצלה. לתמר היה צורך לחשוב קצת, לנוח, להיות לבד. היא החליטה לחזור לביתה ולאכול ארוחת-ערב. היא החנתה את מכוניתה מול דירתה, ויצאה לאוויר הפתוח. פתאום תפס מישהו בידה. הוא סתם את פיה בידו ומשך אותה לכיוון מכונית שחורה. במגרש החניה לא היו אנשים, כך שאף-אחד לא בא לעזרתה. תמר לא הבינה מה קורה. היא ניסתה לצעוק, אך מפיה לא יצא הגה. תמר ניסתה להיאבק, אך האיש היה חזק ממנה בהרבה. היא לא היתה יכולה לראות את פניו, משום שכובע גרב כיסה אותן. האיש הכניס אותה למכונית השחורה, קשר את ידיה לכיסא וסתם את פיה בנייר דבק. הוא התיישב במושב הנהג והתחיל לנסוע.


"עכשיו," אמר ברוגע והוריד את נייר הדבק מפיה, "אנחנו יכולים לדבר."


"מה אתה רוצה ממני?!" צעקה תמר בפחד. "מה עשיתי לך?!"


"אני שמח ששאלת," אמר האיש. "דבר ראשון, את לא עשית לי כלום. דבר שני... יש לי משימה בשבילך."


"איזו משימה?!" צרחה תמר. היא ניסתה לשחרר את ידיה, אך ללא הצלחה. היא לא הבינה מה האיש הזה רוצה ממנה. משימה? על מה הוא מדבר?


"בעוד שבוע בדיוק את הולכת לעלות על מטוס לשוויץ. אני אתן לך קופסה, שאותה תקחי איתך במזוודה. את לא תפתחי את הקופסה, לא תתעסקי בה, פשוט תשימי אותה במזוודה שלך וזהו. מובן?"


"למה דווקא אני?" שאלה תמר בקול רועד, מנסה להירגע, אך ללא הצלחה, "ומה זאת הקופסה הזאת בכלל?"


"את זה תגלי בהמשך," אמר החוטף.


כובע הגרב עוד היה על ראשו, כך שתמר לא יכלה לראות את הבעת פניו, אבל היא חשבה שאולי עדיף ככה. הבן-אדם הזה הפחיד אותה.


"אני אספר עליך למשטרה!" היא קראה.


"בקשר לזה..." הוא התחיל, "אני ממליץ לך לשמור את הסוד הקטן הזה לעצמך. אם תספרי על זה למישהו... אני לא חושב שתישארי אמא להרבה זמן, בואי נגיד את זה ככה."


זה כבר היה יותר מדי בשבילה. היא ישבה בשקט, נותנת לדמעות לזלוג מעיניה. תמר לא היתה מוכנה שמשהו יקרה לדן שלה. היא לא היתה יכולה לדעת אם החוטף באמת יעשה לו משהו, אבל היא לא היתה מוכנה להסתכן. היא פשוט תעשה מה שהוא יגיד לה ותגמור עם זה מהר.


"איפה הקופסה הזאת שאני צריכה לקחת איתי?" שאלה תמר בהכנעה. היא היתה חייבת לשתף פעולה. היא לא תתן לבן-אדם הזה לקחת ממנה את בנה היחיד.


"אני רואה שהבנת את המצב," הוא אמר והחנה את המכונית.


פתאום הבינה תמר איפה הם נמצאים. המכונית חנתה מול בניין הדירות שבו נמצאה דירתה. תמר היתה כל-כך לחוצה בזמן הנסיעה, שבכלל לא שמה לב לאן הם נוסעים. החוטף שחרר את ידיה והושיט לה את הקופסה.


"הנה," אמר. תמר ניסתה לקחת את הקופסה מידו, אך הוא עוד לא הרפה ממנה את אחיזתו. "מה שהלך פה עכשיו לא קרה מעולם. אם את מספרת על זה למישהו... את כבר יודעת מה יקרה." הוא הושיט לה שקית נייר. "כרטיס הטיסה שלך נמצא כאן. אני לא חושב שאת רוצה לדעת מה יקרה אם לא תעלי על המטוס."


תמר לקחה מידו את השקית עם הכרטיס ואת הקופסה השחורה.


"את יכולה ללכת עכשיו," הוא אמר. "להתראות."


תמר פתחה את דלת המכונית, ויצאה בלי לומר מילה. היא הביטה במכונית השחורה נעלמת בין המכוניות האחרות שעל הכביש. היא לא העזה לספר למשטרה על היום הזה. היא לא היתה יכולה לשאת את המחשבה שמשהו יקרה לבנה הקטן. היא חייבת להגן עליו.


* * *


היא ישבה במטוס וחשבה. חשבה על החיים הרגועים שהיו לה, על משפחתה, על חבריה. חשבה על כל מה שבקרוב היא הולכת לאבד. היא לא הבינה איך המאבטחים בשדה-התעופה לא הבחינו בקופסה השחורה שנחה בשקט במזוודתה, אבל זה כבר לא עניין אותה. היא כבר השלימה עם העובדה שבדקות הקרובות הכל הולך להיגמר. היא הצטערה על כל האנשים שישבו איתה במטוס, אך לא היה לה מה לעשות בעניין. קרוב למאתיים אנשים חפים מפשע הולכים למות, והכל באשמתה. היא לא העזה לבדוק מה יש בקופסה, אבל תחושת בטן אמרה לה שזאת פצצה. תחושות הבטן שלה תמיד היו נכונות. היא גם לא ידעה למה האיש שנתן לה אותה רצה לפוצץ את המטוס, אבל גם זה כבר לא עניין אותה. הדבר היחידי שהיא רצתה היה לראות את בנה הקטן בפעם האחרונה, אבל היא ידעה שהיא לא יכולה. הוא לפחות נשאר בידיים טובות. היא לא סיפרה לאף-אחד על המשימה שלה, אפילו לא לאחותה. היא אמרה לה שתחזור לקחת את דן, אך זה היה שקר. היא לעולם לא תחזור. לעולם. המשימה שאותה נשלחה לבצע לא היתה סתם משימה. זאת היתה משימת התאבדות.


חמש דקות לאחר-מכן המטוס התפוצץ. תמר שמעה צרחות מכל עבר, אך היא לא צרחה. היא נפלה לכיוון הים שמתחתיה יחד עם שאר הנוסעים, בידיעה שסופה קרב ובא. תמר לא הבינה למה חייה היו צריכים להיגמר בצורה כזאת, אך השלימה עם גורלה המר. כל מה שהיא עשתה היה כדי להציל את בנה האהוב. והיא לא התחרטה אף לא לרגע.

תגובות

על מה הפאנפיק? · 05.10.2017 · פורסם על ידי :Clarke Griffin
על איזה ספר זה?

אמ · 05.10.2017 · פורסם על ידי :זאת שאוהבת את שירשיר (כותב הפאנפיק)
הפיקצר לא מבוסס על אף ספר, הוא מקורי.
מקווה שאהבת :)

מדהים!!!!!!!!!!!!!! · 16.06.2018 · פורסם על ידי :רייבנקלו אנבת' הרמיוני

תודהה · 17.06.2018 · פורסם על ידי :זאת שאוהבת את שירשיר (כותב הפאנפיק)
אני כל-כך שמחה שאהבת :)

יש כאן פיקצר · 27.06.2019 · פורסם על ידי :חתול הצ'שר
בלי הגובה שלי
זה לא בא בחשבון.
מהמם, כרגיל.
אוהבת אותך 3>3>

שירשיר 3> · 27.06.2019 · פורסם על ידי :זאת שאוהבת את שירשיר (כותב הפאנפיק)
את פשוט מצליחה לשמח אותי כל פעם מחדש.
תודה רבהה
אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד 3>

Created By Tomer
eXTReMe Tracker

מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
8971 6942 10980 2454


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2020 - 2007