האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
חוזרים ללימודים עם קרביץ והארי פוטר

רוצים לזכות במוצרים מתוך הקולקציה המכושפת? ספרו לנו איזה מבין מקצועות הוגוורטס הייתם רוצים ללמוד - ואולי תזכו!


תאונת דרכים

לא קל לסלוח למישהו שעשה משהו רע. אבל עוד יותר קשה לסלוח לעצמך.



כותב: זאת שאוהבת את שירשיר
הגולש כתב 8 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 608
5 כוכבים (5) 1 דירגו
פיקצר
דירוג הפאנפיק: PG - זאנר: לא יודעת - שיפ: ג'יימס סקוט/אליסון ווקר - פורסם ב: 02.10.2017 המלץ! המלץ! ID : 9179
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק גמור

"אני מפחדת..." היא לחשה בקול רועד. "בוא נחזור, בבקשה."


"אל תדאגי," הוא ניסה להרגיע אותה. "לא יקרה לנו כלום."


"בבקשה," היא ניסתה שוב. "יש לי הרגשה שמשהו רע הולך לקרות."


"את סתם דואגת," הוא אמר, חיוך ענקי מרוח על פניו. "אנחנו בסך הכל נוסעים במהירות של מאה ושמונים קמ"ש, מה כבר יכול לקרות?"


"למה אנחנו נוסעים כל-כך מהר?" היא שאלה בפחד. "בוא נחזור, בבקשה. אני מפחדת."


"רצית להנות, לא?" הוא שאל, שערו הקצר מתנופף ברוח. "אז הנה, אנחנו נהנים."


"לא בדרך הזאת," היא ענתה, נימת כעס מתגנבת לקולה. "אולי אתה נהנה מזה, אבל אני לא."


"הכל יהיה בסדר," הוא אמר ברוגע והביט בעיניה החומות, שכל-כך אהב, "אני מבטי - " הוא התחיל, אך לא הספיק לסיים את המשפט. המכונית התהפכה ושניהם איבדו את ההכרה.


* * *


ג'יימס סקוט ואליסון ווקר בני השבע-עשרה שכבו על מיטות בבית-החולים מאונט סיני שבניו-יורק.


"איפה אנחנו?" שאל ג'יימס ברגע שהתעורר. הוא ראה מימינו את אליסון שוכבת במיטה כמו שלו, ומדברת עם מישהי שנראתה כמו אחות. היא הסתובבה אליו, מסמנת לאחות שהיא יכולה ללכת. על פניה נראו סריטות עמוקות. סמיכה כיסתה את גופה, וג'יימס הבין שמצבה לא טוב.


"אנחנו בבית-חולים," ענתה אליסון בעצב, "עשינו תאונה."


"תאונה?" שאל ג'יימס. פתאום הוא נזכר במה שקרה. "את בסדר?" שאל בדאגה.


"עכשיו כן, בערך," היא אמרה, "אבל... הוא לא." אליסון הצביעה על האיש ששכב במיטה שלידה.


"מי זה?" שאל ג'יימס. הוא ראה שחברתו מתאמצת מאוד לא לפרוץ בבכי, אבל לא ידע מה לעשות.


"האיש שהיה במכונית שבה התנגשנו," היא ענתה, נותנת לדמעות לפרוץ מעיניה. "הוא כמעט מת בגללנו, ג'יימס. איך יכולנו לעשות את זה?"


"זאת לא אשמתך," הוא אמר. "זה היה רעיון שלי. אני אשם."


"זה לא משנה מי אשם עכשיו," היא אמרה, מנגבת את הדמעות מעיניה. "העיקר שכולנו בסדר."


"איך הגענו לפה?" שאל ג'יימס לאחר כמה דקות של שתיקה. "וכמה זמן אנחנו כבר כאן?"


"מישהו ראה אותנו והתקשר לאמבולנס," הסבירה אליסון בסבלנות, מתחילה להירגע. "ואנחנו כאן כבר מאתמול."


"מאתמול?" הוא שאל, לא מאמין, "איך זה יכול להיות?"


"היינו מחוסרי-הכרה. אני התעוררתי לפני פחות מחצי-שעה. ההורים שלך בטח ממש דואגים לך. האחות אמרה שהם יגיעו בעוד שעה בערך."


"ושלך לא?" הוא שאל, אך מיהר להתנצל, "אני ממש ממש מצטער. סליחה."


"זה בסדר," ענתה אליסון. הוריה מתו כשהיא היתה קטנה. היא גרה עם משפחתה המאמצת, אך הם כבר התרגלו לזה שהיא היתה נעלמת מדי פעם.


"אליסון...?" שאל ג'יימס בהיסוס. "מה יעשו לנו?"


"אני לא יודעת," ענתה אליסון, "בוא פשוט נקווה שהכל יהיה בסדר."


"אבל שום דבר לא יהיה בסדר!" התפרץ ג'יימס. החולים שבמיטות האחרות הביטו בו בסקרנות, אך זה לא הפריע לו. ג'יימס כעס על עצמו. ובצדק.


"ג'יימס..." ניסתה אליסון להרגיע אותו, "מה שקרה קרה, ואין לנו דרך לשנות את העבר. בקרוב הכל יהיה ברור."


"למה לא הקשבתי לך?" המשיך ג'יימס, "אני כל-כך מצטער, אליסון. אני כל-כך מצטער."


"הכל יהיה בסדר," היא אמרה, בידיעה שהיא משקרת. "אני אוהבת אותך."


"גם אני אותך," הוא אמר, מתחיל להירגע. אליסון תמיד הצליחה להרגיע אותו. "אני מקווה שמתישהו תוכלי לסלוח לי."


"אני סולחת לך עכשיו," ענתה אליסון. "אם הייתי מצליחה לעצור אותך זה בכלל לא היה קורה. זאת לא רק אשמתך, ג'יימס."


"זאת כן אשמתי," אמר ג'יימס. "את בכלל לא רצית לעשות את זה. אל תאשימי את עצמך, בבקשה."


אליסון ידעה שהיא תהיה בסדר, שהיא לא תאשים את עצמה יותר מדי, אך היא דאגה לג'יימס. היא פחדה שהוא לא יצליח לסלוח לעצמו. וכמו תמיד, היא צדקה.


עד יום מותו האשים את עצמו ג'יימס במה שקרה כשהיה בן שבע-עשרה. הוא כמעט הרג בן-אדם חף מפשע. הוא השאיר לאליסון צלקות שמעולם לא נעלמו מגופה. רק לעצמו הוא לא עשה דבר.


כולם כבר סלחו לו. אבל ג'יימס לא סלח לעצמו. בלי אליסון לצידו הוא היה משתגע. אבל אליסון מעולם לא עזבה אותו. ולא היה יום אחד שהוא לא הודה לה על כך.

תגובות

יפה ועצוב · 30.10.2017 · פורסם על ידי :חתול הצ'שר
אהבתי את זה שזה לא בדיוק "happy end".
עשית את זה מושלם.
רק.. זה הג'יימס מהארי פוטר, או לא?

תודה :) · 30.10.2017 · פורסם על ידי :זאת שאוהבת את שירשיר (כותב הפאנפיק)
תודה, ולא, זה לא ג'יימס מהארי פוטר^^ סתם ג'יימס ;)

Created By Tomer
eXTReMe Tracker

מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
8971 6942 10980 2454


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2020 - 2007