פגישה עיוורת

בס"ד

מינרווה הייתה ידועה בתור אחת שלא מרבה לשתף ולנדב פרטים לגבי החיים האישיים שלה. התרוצצו שממועות שהייתה מאוהבת במוגל, ושהשניים לא זכו להתמסד יחד - מה ששבר את ליבה של מינרווה מקגונגל והפך אותה לפרופסור הקשוחה שהיא היום. ובכל זאת, ליבה תמיד היה פנוי לאהבה. היו תלמידים שאהבה כאילו היו ילדיה, והיא השלימה עם המצב לאחר שהבינה שהיא כנראה לא תזכה לגדל ילדים ביולוגיים בשל גילה. אך הרצון למצוא בן זוג שאותו תוכל לאהוב, שאיתו תוכל לחיות ושיעניק לה יחס דומה, מעולם לא נמוג. הקריירה בהוגוורטס אמנם עזרה לה להתעלם מהעניין, אך לא לשכוח אותו כלל. לכן, כשהצעתי לה לצאת לבליינד דייט עם אותו האיש, היא לא שאלה עליו יותר מדי.
"אני חייב להכין אותך מראש," הודעתי לה, "עלייך לבוא עם ראש פתוח לפגישה ההיא."
"מה הבעיה בו?" שאלה אותי מינרווה בהרמת גבה.
"אין לו מוניטין חיובי במיוחד בקרב הקוסמים... במיוחד לא בקרב החברה בה את חיה. וגם הוא לא... לא מושלם מבחינת מראה חיצוני."
"מראה חיצוני מעולם לא הרתיע אותי," היא אמרה לי, "אני לא חושבת שאירתע ממנו יותר מדי, אם כי אני שמחה שחשפת בפניי את המידע הזה."
"אבל אל תפסלי אותו ישירות," ביקשתי ממנה, "מדובר באחד הקוסמים החזקים והמפורסמים ביותר של המאה העשרים, אך עם זאת מדובר בקוסם בודד. האהבה חסרה לו בחייו יותר מכל, והוא מתקשה לראות את זה. זה משגע אותו. לכן, מינרווה, אני בטוח שמהפגישה הזו יצא רק טוב לשניכם."

מינרווה נזכרה בכל זה בשעה שנכנסה לבית התה של מדאם פודיפוט בהוגסמיד, שם הפגישה נקבעה. היא ישבה ליד שולחן מספר חמש והמתינה לבן הזוג שלה שהיה אמור להגיע בכל רגע. היא הייתה אמורה לזהות אותו לפי הגלימה השחורה שלו ולפי העובדה שהוא קירח, כך נאמר לה. הוא היה אמור לזהות אותה לפי כובעה המחודד. היא הביטה סביב. לא היו קירחים או מחודדי-כובע כלשהם מלבדה.
כעבור כשלוש דקות נפתחה דלת בית התה ונכנס אדם שעוטה ברדס לראשו, כך שפניו היו מוסתרות. הוא ניגש אליה, אם כי נראה שהוא נרתע. האם מדובר באחד מתלמידיה לשעבר?
"מינרווה?" הוא לחשש בפחד.
"טום?" היא שאלה אותו.
האיש הנהן בראשו והוריד את הברדס. הוא אכן היה קירח, אך גם בעל עור לבן. לא היה לו אף, אלא חריצים דקיקים במקום נחיריים. קשתיות העיניים שלו היו אדומות.
הלורד וולדמורט הופיע שם במלוא הדרו.
"א-אד-מה אתה עושה פה?!" צעקה מינרווה.
"מה את עושה פה? הבטיחו לי פגישה עיוורת," ענה וולדמורט.
"אתה..." מקגונגל אמרה והתיישבה במקומה בחזרה. שמו באמת היה טום, הוא קוסם חזק ומפורסם, ובודד... כל כך בודד... האם זה יכול לקרות ביניהם? האם תוכל להחזירו למוטב?
היא הביטה בוולדמורט. נראה היה שהוא חושב מחשבות דומות, אבל היא הניחה שלפחות בשלב הזה הוא לא רוצה לחזור למוטב.
מדאם פודיפוט ניגשה אליהם. "תרצו להזמין משהו?" היא שאלה.
"מים," אמרו שניהם יחד, "מהברז."
מדאם פודיפוט משכה בכתפיה ומלמלה משהו שנשמע כמו "קוסמים גדולים אבל קמצנים". מינרווה וטום רידל החליפו מבטים מבולבלים.
"טוב, אז..." מינרווה בלעה רוק, "מה אתה אוהב לעשות בזמנך הפנוי, אתה-יודע-מי? כלומר, ברור שאתה יודע מי אתה, התכוונתי אדון האופ- אממ, זה שאין לנקוב ב-"
"תקראי לי וולדמורט," נאנח וולדמורט, "אני חושב שאם בכל זאת אנחנו כאן בדייט, כדאי לזנוח את כל הגינונים הטקסיים האלה."
"כן, אה?" ענתה מינרווה בעודה כועסת עליי ומנסה להבין מה גרם לי לשדך בינה לבין וולדמורט. גם וולדמורט כעס עליי והחליט בינו לבין עצמו להרוג אותי לאחר שהאירוע המביש יסתיים.
"כן..." וולדמורט זז באי נוחות בכסאו.
חלפו עוד כמה דקות של דממה מתוחה שהופרה על ידי מדאם פודיפוט עם שתי כוסות מים מהברז.
"אוי, עכשיו בדיוק נזכרתי ש-" החלה מינרווה לומר.
"כן, ואת ממש חייבת ללכת," שיתף איתה וולדמורט פעולה.
"נכון, איך ידעת?" מירנווה הבינה אותו, "אז אני ממש-"
"-מצטערת, אבל אין לך ברירה, כי פשוט-"
"-פשוט אוכלי המוות שלי לחצו על האות האפל," אמרה מינרווה, "ואולי הם תפסו את הארי פוטר אז אני חייבת לזוז."
"אני אשלם, זה בסדר," אמר וולדמורט, מתרשם מהתירוץ העלוב שמינרווה מצאה שהיווה גם מעין עקיצה לוולדמורט.
מינרווה הנהנה. "אז... נדבר?" היא שאלה אותו, אם כי שניהם ידעו שהתשובה היא שלילית.
"אולי ניפגש שוב בקרב על הוגוורטס," הוא ענה לה, "להתראות."
שניהם נעמדו. מינרווה הושיטה יד ללחיצה בשעה שוולדמורט ניסה לחבק אותה, וכשהם קלטו את המחווה של השני הם ניסו להחליף, וכך יצא להם מעין חיבוק-לחיצת-יד מביך שכזה.
"טוב, שלום," מינרווה אמרה ורצה משם, מוחה את מצחה בממחטת בד. היא ידעה שלפני שתנסה לשכוח את מה שקרה היא חייבת לברר מה עבר לי בראש כשהצעתי לוולדמורט ולה להיפגש, ולכן היא התעתקה לביתי.
דפיקות הדלת הזיזו אותי מממקומי וניגשתי לפתוח את דלת הבית, שם עמדה מינרווה הזועמת.
"מה עבר לך בראש?!" היא צעקה.
"היי, איך הייתה הפגישה?" שאלתי אותה.
"איך אני קשורה לאתה-יודע-מי?!" היא צעקה שוב.
"לא צריך לצעוק, שבי, הרגעי, שתי תה," אמרתי לה.
"שלא תעז לנסות ולמצוא לי בני זוג אף פעם בכל חייך," היא התפרצה לביתי, "הבנת אותי, דינו?!"
הנהנתי בראשי בתוגה. "הבנתי, מינרווה," עניתי לה.
"למה בכלל עשית כזה דבר?!" היא שאלה אותי.
משכתי בכתפיי. "הייתי חייב, זה בשביל אתגר משעשע בפורטל," עניתי לה, "ואת וזה-שאין-לנקוב-בשמו יכולים להיות זוג מאוד... מאוד..."
מינרווה צקצקה בלשונה. "חמישים נקודות מסלית'רין," היא אמרה באיבה.
"אבל אני לא לומד בהוגוורטס!" הזכרתי לה.
"אז חמישים נקודות מסלית'רין של הפורטל," היא אמרה בחיוך מרושע ועזבה את הבית שלי. ואני? אני משכתי בכתפיי וניגשתי לפרסם את הפאנפיק במערכת הפאנפיקים...