עדיף לאלה שקראו את "מסדר החול"

"לא מצחיק!" הארי קרא אליהם בכעס ובושה.

כל נוכחי החדר צחקו בקול, רון ניגש אליו ואמר לו ברוגע- "הירגע אחי, עבדנו הרבה על המתיחה הזו, אתה יכול לפחות לתת לנו קצת קרדיט!"

"קדימה הארי," הצטרפה אליהם הרמיוני בצחקוקים, "אתה חייב להודות שזה מצחיק! היית צריך לראות את הפרצות שלך!"

"למזלי זה בלתי אפשרי." סינן לה הארי, עדיין זועף על ההשפלה שהעמידו אותו חבריו.

"אל תדאג," הוסיפה הרמיוני בצהלה, "אני צילמתי הכול!"

"את עשית מה?" שאל אותה רון, בעודו עונד את הפרצוף אשר מככב בכול אחת מן הפעמים בהן הרמיוני מזכירה חפצי טכנולוגיה מוגלגית.

הרמיוני גלגלה עיניים בדיוק כשג'יני פנתה אל הארי ואמרה לו: "איזו שחקנית אני, הא? אבל ברצינות הארי, איך לא יכולת לדעת איזה יום היום?"

"אז אני קצת איטי בלעקוב אחר הימים, אפשר לחשוב!" הוא התגונן.

בשעה שאחרון המותחים יצא מדלת בית התה המחליא, ג'יני אמרה להארי: "אני מקווה שאתה לא יותר מדי כועס."

"לא. לא כועס, היום אחד באפריל, אני אידיוט, אני מבין. אני פשוט מרגיש קצת... מובס, אני לא יודע איך להסביר את זה..."

"אני מבינה." ענתה ג'יני בנימה הנורמלית והמבורכת שלה.

"אני כל כך שמח שאת לא צ'ו צ'אנג...."

"גם אני." לפתע עיניה החומות עטו ברק מאיר והיא חייכה בהגזמה. הארי, שהכיר כבר את התסמינים, ידע שלג'יני יש רעיון.

"אני יודעת איך להתגבר על הרגשת התבוסה הזו שלך,"  -היא נראתה זדונית בעודה אומרת-

"נקמה."

הארי הנהן, רעיונה בהחלט מצא חן בעיניו.

"אבל המתיחה על רון והרמיוני תדרוש לא פחות עבודה מאשר המתיחה הזו." היא הזהירה,

"למה אנחנו מחכים?" חתם הארי את העניין.

"זה היה גדול!"

"אנחנו צריכם לעבוד עליו לעיתים קרובות יותר!"

"מי ידע שהארי כזה מטומטם?"

"רון!"

"אני סתם צוחק..."

"אני שוקלת ברצינות לשלוח את הקלטת שצילמתי לתוכנית 'פספוסים'..."

"אההה...."

"אוף, רון! מספיק כבר עם המבט הדפוק הזה!"

השניים נכנסו לביתם, עדיין אינם מודעים למה שציפה להם.

בקושי עברו כמה שניות עד שהם הבחינו בידיד הוותיק על ספתם.

אוזניו של רון האדימו, "מה אתה עושה פה?"

הוא מיד פנה אל הרמיוני- "את הזמנת אותו?!"

הרמיוני, שהייתה עוד די מופתעת, ניסתה להתעשת על עצמה. "לא..." היא ענתה בנימה מעופפת, ואז נזכרה שהיא המארחת, ולכן אמרה- "רון, אל תהיה גס רוח. מה שלומך, ויקטור? רוצה לשתות משהו?"

קרום חייך אליה בחולמניות, "הרמיוניני, תמיד כה אדיבה."

היא הסמיקה, "תודה לך.... אההה.... אתה מוזמן להתכבד בכל מה שאתה רוצה."

"בוא נחתוך לעניין, רוסי קטן!" רון היה הרבה פחות חביב מחברתו,

"האמת שאני לא רוסי..." ניסה קרום להסביר לו, אך כמובן שרון קטע את דבריו-

 "איזו סיבה טובה יש לך בשביל לחכות לנו ככה בעורמה בתוך הבית שלנו? מה אתה רוצה?!"

"רון!" הרמיוני נפעמה מחוסר נימוסיו הבוטה, "אני וויקטור חברים טובים, מותר לו לבקר אותי בכל עת!"

"מה אני רוצה?" מלמל קרום, ואז קם מהספה ונראה מלא תרעומת, "אני רוצה לבקש את ידך הרמיונלי הנאווה!"

התווצרה לה, מן הסתם, שתיקה מביכה.

"אתה צוחק עליי." אמרה הרמיוני בתדהמה,

"הו לא אתה לא!!!" צעק רון בכעס, נראה כי הדם חזר למוחו, כנראה  בכמויות גדולות מדי.

לאור המזל, רון לא הספיק לעולל שום דבר (במיוחד דבר לא חוקי) לקרום, כי מיד נשמעה דפיקה בדלת. הרמיוני פתחה אותה במעין רפלקס, בעודה בוהה בשניים במתח.

מן פתח הכניסה נכנס עוד אורח לא צפוי,

כשהרמיוני ראתה אותו, כל שארית הצבע שנותרה בפניה, אזלה באותו הרגע לחלוטין. "ס-ס-סטיב??" היא שאלה במערבולת של רגשות לא נעימים.

"סטיב?!" רון שכח כליל מקרום ופנה למקרה הבא , "הסטיב-האמריקני האידיוט- שיצאת איתו אחרי הפרידה של שנינו- ולקח שנים לך לזרוק אותו למרות שרצית שנחזור להיות יחד-???? הסטיב הזה?!!!"

"הסטיב הזה." היא ענתה לו במרירות.

"הרמיוני, אני לא יכול להפסיק לחשוב עליי! בבקשה הינשאי לי!" ביקש ממנה סטיב במבט מתחנן.

היא הייתה אובדת עצות.

נשמעה דפיקה בדלת, והרמיוני פתחה אותה בקוצר רוח, ונדהמה (בפעם השלישית) למצוא את אותו האדם בפתח, "ביירון?!" היא קראה בשמו, ונראתה על סף בכי.

"ביירון?" שאל רון בפאניקה וחוסר הבנה, ביירון, שהיה שרירי, שזוף ומאיים תפס בעדינות בידה של הרמיוני וביקש- "התינשאי לי?"

להרמיוני לא היה שום זמן לחטוף מיגרנה, כי לדאבונה דפקו בדלת שוב, והיא בלית ברירה פתחה אותה, ןהמשיכה בשרשרת: "מייקל?!" הבחור הנאה חייך אליה ופתח את פיו-" רגע! לפני שאתה מציע לה נישואין," אמר רון שעוד ניסה לכבוש את בהלתו ולגדל במקומה זעם, "מי זה מייקל?!" הוא שאל את הרמיוני המסכנה, "אני לא מאמינה... הוא היה החבר הראשון שלי בכיתה ה'... זה כל- כך לא בסדר!"

ממש לפי הסדר, נשמעה עוד דפיקה בדלת, "מזל שעוד לא קנינו פעמון!" חרק רון בשיניו, וקרא בחזקה- "אנחנו צריכים להשאיר אותה פתוחה!!" הוא לא היה כה מופתע למצוא גבר זר על מפתח ביתו, "ומי זה?!" הוא שאל את הרמיוני בחריפות, והיא, שהייתה לבטח על סף עילפון מלמלה: "ג'-ג'-ג'-ג'ייק?! אבל, אני ואתה... בחייך! זה היה רק לילה דיכאוני אחד!"

הגבר קרע ברך, ורון כבר לא יכל לעצור בעד עצמו והחטיף לג'ייק בעיטה.

"עם כמה גברים לעזאזל היית ?!!!" הוא שאל אותה בעומס רגש,

היא התיישבה בתסכול על הספה ופניה התנצלו, היא אמרה בשקט- "טוב, היו לנו הרבה פרידות..."

לפתע צצו הארי וג'יני חזרה ממחבואיהם צוחקים בעוז,

"אאאאאאחד באפריל!" קראה ג'יני עם המחזרים, והארי צחק,

"אל דאגה חבר'ה, צילמתי את הכול!" והוא החווה על מצלמת הווידיאו בידו.

רון והרמיוני נראו כל כך מבוהלים, ושניהם צעקו:

"לא מצחיק!!! "

הפרק הקודם