לונה. לבד.

לונה פתחה וסגרה את פיה, וגירדה בראשה בבלבול.
'חפץ כזה קטן יכול לעזור לבעיה כל כך גדולה?!' חשבה לעצמה.
"הבנת? לונה? ללווננהה! כדור הארץ ללונה! מאדים ללונה! צדק ללונה! שבתאי ללונה! כל הגלקסיה ללונה!!! לתקוף את חללית האם שעוד לא ילדה והיא הולכת לעשות את זה!!" קטעה הרמיוני את מחשבותיה של לונה.
"כן, כן אני איתך. איך משתמשים בזה?" שאלה לונה, עדיין מבולבלת.
"הרגע הסברתי! טוב, לא משנה, אני אסביר עוד פעם. את צריכה לסובב את המחוג 25 פעמים, שלפי החישוב שלי של X פלוס Y שווה 3.14, ואז .... טוב, קיצור, את מסובבת את המחוג ואז את חוזרת לתקופתך בהוגוורטס. עשיתי קסם מופרך מאוד, וכך את תחליפי את לונה בתקופה שאז, במקום שתהיה עוד לונה. יאללה, תתלבשי בבגדים של הוגוורטס ותתחילי..." אמרה הרמיוני במהירות, כאילו מישהו דוחף אותה לים בגסות. לונה זימנה אפודה וג'ינס, לבשה בזריזות את בגדי הבית שלה, רייבנקלו, וחזרה להרמיוני. הרמיוני עזרה ללונה לסובב את המחוג הקטן והישן, ולפתע לונה מצאה את עצמה בתוך מערבולת צבעונית, שבסופה ראתה את המדרגות של הוגוורטס. בום! נפלה על המדרגות, וקיבלה מכה בברך, שהתפתחה לערימה של דם. לונה לא התרגשה, וריפאה את הפצע המדמם. היא גילתה שהיא בשנתה השישית בהוגוורטס. "חה! לונה! איפה האולסטאר שלך? אני לא בטוח שהם במגירה, שוב..." לעג לה דראקו מאלפוי, אך הופתע כשראה שהיא מזמנת אותן. "אני מניחה שיש לך שיעור עכשיו, קרציה, אולי תלך לטמטם בשכל למישהו אחר, כי אין לי כוח לשטויות שלך." ענתה, אדישה, כלפי חוץ, וגם בפנים. "גאש... זאת לונה...?!" מילמל לעצמו דראקו בבלבול. "לונה... חחח.... איזה עוד כתבה מפגרת אבא שלך מתכוון לכתוב? אתם משפחה של דפקטים...! לונה מנג'נונה!!!" ליגלג עליה תלמיד מרייבנקלו, והיא לא זכרה את שמו. "אה... ומי אתה בכלל?! כמה פעמים כבר השתמשו בך למנקה שירותים? מסכן, זו אשמתך שפילץ' הוא סקיב...?" ענתה לו, מלגלגת חזרה. "ל...ל....לונה? אני... מד....מדבר עם ל...לונה לאב...לאבגוד?" הוא גמגם בפליאה. "כן. לונה לאבגוד. אתה כל כך דיסלקט שאתה אפילו לא זוכר שמות? ופעם ראשונה שאתה לא קורא לי לונה מג'נונה. אוו, שיא עולמי." ענתה באדישות מופגנת. התלמיד ברח ממנה ופחד וללא משים נתקע בקיר, וקיבל בומבה סגולה וכואבת במצח. "אני ארפא לך את זה, למרות שאתה כזה מניאק." נאנחה. "אבל עוד לא למדנו לחש ריפוא! איפה את חיה?! באשליות?! בעתיד?!" צרח התלמיד בבהלה. "אממ... משהו כזה..." חייכה בזווית פיה, ובהינף שרביט מצחו שב להיות שחום, ולא סגלגל. 'מנקה השרותים' ברח לבית שלו, ענה על השאלה וברח לחדרו.
כך לונה הפתיעה את כל העוברים והשבים, התלמידים והמורים, שלא הבינו מאיפה לונה החדשה באה להם. אולי מהשמיים?!
"פרד!!!" שמחה לונה כאשר ראתה את פרד וג'ורג'. "אוו, אני כל כך שמחה לראות אותך!! אה, היי ג'ורג'." הוסיפה. "היי לונה, מה יש לך ממני?" התלוצץ פרד. "בוא שניה לצד. יש לי משהו מצער לומר לך." לונה אמרה לו, בידיעה שאסור לה לומר זאת. "אוקיי... ג'ורג', וויט פור מי!" פרד צעק לג'ורג'. או, כמה שהוא אוהב להיות בעניינים...
"פרד, בשנה השביעית של הארי, רון והרמיוני, תהיה מלחמה. וולדמורט יפיל חללים. אתה... אתה תהיה אחד מהם..." לונה אמרה לאט, ובזהירות. "אוי, שיט, חרא, אני אמות?!" פרד חשב שזו בדיחה. "ומאיפה את יודעת את כל זה?!" הוסיף. "אתה מבטיח שאתה לא מספר, אחרת אני שמה עליך קללה נועלת גוף. "אבל אפילו לא למדנו אותה!" התבלבל פרד. "זה הקטע; אני לונה מהעתיד. חזרתי בעזרת מחולל זמן. אני פה כדי לשנות את התדמית שלי. אני רוצה להנשא, אבל אתה יודע... אף אחד לא מחבב אותי מספיק בגלל איך שהתנהגתי..." הסבירה לו לונה. "ממ... קול. ועם מי רון יתחתן, אם הוא התחתן בכלל?" שאל פרד בהתעניינות. "זהו, קורע, הוא התחתן עם הרמיוני, והארי התחתן עם ג'יני..." פרד התפוצץ מצחוק. "טוב יאללה, יש לי שיעור משעמם עכשיו, צ'או!!" קרץ פרד ללונה וסימן בידיו 'הסודות האלו לא יצאו ממני!' הוא הגיע לג'ורג', וזה שאל אותו מה לונה אמרה, והוא אמר שזה סוד. "סוד?!" חקר ג'ורג'. "יאפפפ!" השיב פרד. "ואיזה סוד?" המשיך ג'ורג' לחתור. "סוד כמוס, לפרה ולסוס, לחמור ולחמוס, וגם לכבשה, ואם לא אמרתי פרה, שהתחזתה לדולורס אמברידג' - להלהההללהההה! קיצור, על סוד צריך לשמור, אני שומר עליו בשושו..." הגיב פרד בצחוק.
לפתע החשיך הכל, ולונה שמעה רק את המילים. "אופס, מנג'נונה."

הפרק הקודם		הפרק הבא