בוערים

עכשיו ערב- ובגלל שהפסקתי בנקודה מסוימת, אני אספר בקצרה את שאר היום:

ג'יימס התחיל עם לילי, משהו שנראה ככה-

"לילי, את רוצה ל-"

"לא."

"אבל אני א-"

"לא."

"אבל לילי, אני-"

"לא!" *לילי הולכת בכעס מהמקום*

"אבל לילי! אני אוהב אותך!"

אחרי זה שיחקתי טאקי מתפוצץ עם פיטר, ואז הלכנו לאולם הגדול ואכלנו, ועכשיו אני בחדר, אחרי מקלחת.

"תגידי, לא נמאס לך לפעמים להסתובב איתם?" שואלת לילי.

"מה זאת אומרת?" אני שואלת בחשדנות.

"את יודעת למה אני מתכוונת- ג'יימס וסיריוס. רמוס נחמד, ופיטר בסדר, אבל ג'יימס הוא חתיכת נוד נפוח."

"את לא מנסה להכיר אותו, לילי, כשהוא לא מנסה לעשות רושם על כולם הוא נחמד ומצחיק, ואני חושבת שהוא באמת אוהב אותך."

"הוא לא, הוא סתם רוצה לסמן עליי ווי, כמו אצל כולן." אומרת לילי בעקשנות.

"אם הוא יעשה את זה, אני אערוף את הראש שלו ואתלה אותו על הקיר בחדר שלנו" גיכחתי, וחיוך הופיע על פניה של לילי.

"את כנראה צודקת. אבל אני לא אצא איתו." אומרת לילי, ואני מושכת בכתפיי ומתכוננת לשינה.

ועכשיו אני הולכת לישון. זה דווקא די כיף, לתעד את היום שלי.

והנה אני הולכת לישון עם מחשבה על הפנים של ג'יימס שתלויים על הקיר...

למחרת התעוררתי, שטפתי פנים והתקלחתי במהירות.

המראה ניסתה לשכנע אותי לשיר, ואני התעלמתי ממנה.

היא עושה את זה בגלל שבשנה השלישית שהיה משחק קווידיץ' של גריפינדור נגד רייבנקלו ואנחנו הפסדנו, ותלמיד סלית'רני אחד קילל את אימא שלי, והייתי כל כך עצובה שהפסדנו והמומה שמישהו קילל את אימא שלי, עד שישבתי מול המראה ושרתי.

היא בטוחה שאני שרה יפה. אני חושבת שזה טיפשי.

ייבשתי את השיער ברשלנות והתלבשתי.

אחרי זה יצאתי מהמקלחת ופיניתי ללילי, וירדתי למטה עם התיק שלי, לעבר השולחן של גריפינדור.

"בוקר טוב, ירחוני" חייכתי אל רמוס.

"בוקר טוב." הוא גיחך, דחף כיסא לאחור וסימן לי לשבת עליו.

התיישבתי.

"יש משהו חדש?" שאלתי אותו והתחלתי לשים קצת אוכל על הצלחת.

"כן. שמעתי שני בנים מכנים אותך 'סיריוס ממין נקבה'" גיחך רמוס שנית.

"אני?!" שאלתי, "מתי בפעם האחרונה אני שכבתי וזרקתי כל יום עשרה גברים?! מי אמר את זה? אני אפרק לו את ה-"

"תירגעי, תירגעי. שמעתי איזה תלמיד שנה חמישית אומר את זה. והוא גם אמר שאת חתיכה."

"איככככככככססס!!!" צעקתי בגועל, "אני?!"

"כן" צחק רמוס.

"זה לא מצחיק!" אמרתי בכעס, "טוב, לפחות אני יכולה להיות בטוחה שאף אחד מהחברים שלי לא יגיד עליי דבר כזה."

"טוב..."

"מה?" שאלתי בתוקפנות.

"כלום" הוא אמר וחייך.

אחרי כמה דקות פיטר,סיריוס וג'יימס הגיעו והתיישבו, ישנוניים.

"בוקר טוב." בירכתי אותם.

"איזה בוקר ואיזה טוב?" מלמל ג'יימס בייאוש, "ניסיתי לבקש מלילי לצאת איתי, עוד פעם, והיא שוב פעם סירבה."

"חידוש." אמרתי בגלגול עיניים, "ומה אתכם, פיטר? סיריוס? למה אתם כל כך עייפים?"

"טוב, היה לי לילה די פרוע..."

"בסדר, הבנו. מה אתך, פיטר?" קטעתי אותו בעוד ג'יימס מצחקק.

"למה קטעת אותי?" שאל סיריוס, נעלב.

"אתה יודע מה קרה בפעם האחרונה שסיפרת לי על הלילות הפרועים שלך, סיריוס."

"הו, נכון...זה."

"האמת, זה רק היה עוד תירוץ להוכיח שאני יותר חזקה ממך."

"את לא יותר חזקה ממני!"

"כן, באמת?" שאלתי בהתגרות, "בואו נראה!"

התחלתי לרוץ מהר והוא אחרי, עד שרצנו אחד ליד השני, מרגישים את הרוח בחטף על פנינו.

יצאנו מהוגוורטס למדשאות ורצנו בחוץ, מתעלמים מהתלמידים שיצאו לטיול בוקר המביטים בנו.

לבסוף נפלנו עייפים על הדשא, מתנשמים.

ואז, כשהוא היה בטוח שאני עייפה, קפצתי עליו והתיישבתי עליו.

"תיכנע!!!" צעקתי, ולקחתי אדמה לידי, "או שאני אאכיל אותך בדשא!"

"לא!" צעק סיריוס בבהלה, וניסה להוריד אותי ממנו-ללא הצלחה. לאחר הרבה ניסיונות הצלחתי להאכיל אותו בדשא, והוא קם, נחנק מעט ורדף אחרי בכל כוחו.

צחקתי בעוד הוא צורח אחרי שהוא יהרוג אותי כשהוא יתפוס אותי בסוף, בזמן שילדים בכל הגילאים החלו להיכנס להוגוורטס לשיעורים שלהם.

לפתע סיריוס עצר בבת אחת, והביט בנקודה מסוימת של תלמידות.

"מה קרה?" שאלתי אותו, אך הוא רק המשיך לבהות באותה נקודה.

"תסתכלי..." הוא בלע את רוקו, "תסתכלי על ההיא שם!"

"קייטי וונטסר, מה הבעיה?"

"זהו, הבעיה היא שאין בעיה...היא מושלמת!"

הבטתי בקייטי-שיער בלונדיני חלק חיוור, עיניים תכולות, דקיקה. לא ראיתי בה הבדל משאר השפוטות של סיריוס.

"היא כמו כל השפוטות שלך, לא?" שאלתי בגיחוך.

"לא, השיער שלה...כאילו...זוהר! תסתכלי! והגוף שלה..."

"אוקי, מספיק!" עצרתי אותו, לפני שזה יגיע למקומות לא נעימים.

"באמת!" אמר סיריוס, "אני חושב...שאני...ממש...אוי, מה לעשות? ללכת אליה?"

"כן, תתחיל איתה, כמו עם כולן?"

"את צודקת, אני הולך אליה!" הוא אמר בחיוך דבילי, והלך לעברה.

אני התחלתי לרוץ לעבר היער, כי היה לי טיפול בחיות הפלא.

כנראה סיריוס יבריז... לא נורא, אני אהיה עם השאר. הגעתי למקום, והתברר שאיחרתי בכמה דקות, ופרופסור ווין הוריד לגריפינדור 5 נקודות בגללי.

"איפה היית? ואיפה סיריוס?" שאל אותי רמוס בחומרה.

"הוא הבריז, ראה איזה בלונדינית מהפלאפף והתחיל איתה, אתה יודע-סיריוס."

"למה את נשמעת לא מרוצה?" שאל ג'יימס.

"מי לא נשמע מרוצה?" שאלתי בהתגוננות.

"את מקנא!" צחק ג'יימס, והתחלנו ללכת אחרי הפרופסור, שדיבר על דם חדי קרן או משהו.

"מי מקנא? אני לא מקנאת! אני נראית לך מקנאת?"

"כן, בסיריוס ובבלונדינית!" צחקק ג'יימס.

"כן, וכאילו אף אחד לא רואה את המבטים הרצחניים שאתה שולח לצ'רלי דייוידסון שיוצא עם לילי!"

"זה לא אותו דבר! אני מתחיל איתה רוב הזמן שאני חי, והפוץ הזה מופיע משום מקום ומתחיל איתה...יש לי סיבה!"

"אז אתה מודה שאתה מקנא בו."

"לא, אני אומר שאני רוצה להגן עליה!"

"אז גם אני רוצה להגן על סיריוס, שלא יקרה לו מה שקרה עם מינדי ההיא, שבגדה בו עם אח שלו!" אמרתי בכעס, והבטתי בג'יימס.

זה היה די עלוב, כי הוא נמוך ממני בכמה סנטימטרים.סיריוס ורמוס- לעומת זאת- משיגים אותי בהרבה.

"תלמידים, אתם צריכים להאכיל את חדי הקרן האלה בעשבים שיש פה, אתם יכולים ללטף אותם. חדי הקרן בדרך כלל יוצרים קשר עין עם הקוסם שמוצא חן בעיניהם, אז תסתכלו על כל אחד מהם, ותבדקו מי מביט לכם ישר בעיניים."

כל אחד החל להסתכל על כל אחד מחדי הקרן, ואני, עדיין בכעסי על ג'יימס, השגתי לעצמי חד קרן לבן עם שיער אדום, שהביט בי עם העיניים השחורות שלו בגאווה.

ליטפתי את הלחי שלו והוא שיתף פעולה, ואז נתתי לו מהעשבים.

ג'יימס השיג אחד בצבע תכלת שליקק לו את הפנים בצורה מוזרה, רמוס מצא אחד בצבע כרמל, רגוע, ופיטר מצא אחד בצבע צהוב מסנוור.

ליטפתי את הקרן של חד הקרן שלי, ואז הסתכלתי על כלי העשבים שלו- עליו היה כתוב בגדול ווטינג.

ליטפתי את ווטינג באיטיות, והוא הביט בי בעיניים הגדולות האלה.

"טוב, תלכו לשיעור הבא, תלמידים, והשיעורים הם לכתוב עבודה באורך קלף לפחות על חדי קרן, על מה שעושה הדם שלהם ומה קורה למי שהורג אותם."

נפרדתי מווטינג והלכתי לטירה לצד רמוס, בעוד ג'יימס ממשיך לנסות להציק לי בנוגע לסיריוס.

"יש לנו שעות חופשיות עכשיו?" שאל פיטר.

"אני חושב שכן." אמר רמוס.

"יופי, יש לנו זמן לעשות את העבודה. כמה שעות חופשיות יש?"

רמוס הספיק להוציא את המערכת שעות מתיקו.

"יש שעה חופשית, ואז שינויי צורה."

הלכנו יחד לחדר המועדון של גריפינדור, וכשהגענו עליתי למעונות הבנים יחד אתם.

"טוב, בואו נתחיל ל...היי,סיריוס." אמר רמוס.

סיריוס ישב על המיטה שלו והסתכל באוויר במבט ריקני.

"סיריוס?" שאל פיטר בזהירות.

בבת אחת סיריוס כאילו התנער מהמחשבות והחל לדבר במהירות, "היא ממש יפה! אני לא מאמין שלא שמתי לב אליה עד עכשיו, וביציאה הקרובה להוגסמיד אנחנו נצא יחד!"

"אבל...אמרנו שביציאה הקרובה תלך איתי לחנות המוזיקה ההיא, לא?" שאלתי בחשש.

"הו,כן, סליחה, אני לא יכול." אמר סיריוס והמשיך לדבר על קייטי.

הכנתי את העבודה על חדי הקרן במהירות והלכתי ממעונות הבנים.

אני חושבת שנראיתי די מוזר עם המבט ההמום-מאוכזב-נעלב שהיה לי על הפנים בזמן שסיריוס סיפר על קייטי ההיא, אבל אז עזבתי את זה. לא נורא.

הלכתי למעונות של הבנות ולקחתי את הספר של שינויי צורה, ולאחר מכן הלכתי לעבר הכיתה של שיעור שינויי צורה.

"היי" אמר רמוס בזהירות והדביק את הקצב שלי.

"כן." אמרתי והמשכתי ללכת.

"את לא צריכה לשים לב לסיריוס. אני אלך אתך לחנות מוזיקה הזאת. הוא פשוט...את יודעת, הוא בן בלק, יש לו רגישות לדברים יפים."

גיחכתי. "תודה, רמוס."

נכנסנו לכיתה של שינויי-צורה, ואני התיישבתי ליד פיטר- המקום הקבוע שלי מתחילת השנה.

"היי פיט." אמרתי והתיישבתי לידו.

"היי" הוא אמר בשעמום.

הוצאתי את הספר, גליל קלף, עט נוצה וקסטת דיו ונשענתי אחורה, מוכנה לעוד שיעור.

"היום נלמד על..." ומכאן והלאה שמעתי רק בלה, בלה, בלה...

הפרק הקודם