פרסי ג'קסון המושלם

כולם הביטו המומים בפרסי ובקלשון הזוהר, סמל פוסידון שריחף מעל ראשו, המומים ומלאי יראת כבוד.

"הריעו לפרסאוס ג'קסון, בנו של אל הים," אמר כירון ברשמיות.

"קאט!" קרא הבמאי, "ווינטר, אתה אמור להתנהג כאילו יש לך קלשון זורח מעל הראש, לא כאילו אתה מסתכל על זבוב שעף מעליך!

בל, מחקי את החיוך הזה מהפרצוף שלך, את אמורה להיות בהלם!"

"סליחה," התנצלו השחקנים של פרסי ואנבת'.

הבמאי נאנח.

קשה להגיד שאלה השחקנים הכי מקצועיים שיש, אבל מה לעשות?

הם אפילו לא בני שתים עשרה...

***

כן, אני יודעת, אני יודעת.

השחקנים בסרט של פרסי ג'קסון הם הרבה יותר מבוגרים, לא קוראים להם ווינטר ובל ואם חושבים על זה, לא ריחף מעל ראשו של פרסי שום קלשון בסרט.

אבל מה שאני מתארת לכם כאן קרה בעולם מקביל.

בעולם מקביל שבו אולפן מהאולפנים הגדולים של הסרטים (דיסני, האחים וורנר וכדומה) בחר להסריט את סדרת פרסי ג'קסון,

ותסריטאי מקצועי עבד במרץ לצד ריק ריירדן כדי לכתוב את התסריט שיעביר באופן המוצלח ביותר האפשרי את הסדרה למסך הגדול.

בעולם מקביל שבו המפיקים, הבמאי וכל אנשי הצוות שיצרו את הסרט הם מהטובים בעולם.

בעולם מקביל שבו ילדים בעלי יכולת משחק בסביבות גיל 12 מכל רחבי אמריקה הגיעו להיבחן לתפקידים.

***

"כנראה לעולם לא נמצא את הפרסי ג'קסון המושלם," נאנח הבמאי לאחר רצף של מבחני בד כושלים במיוחד,

באחרון שבהם ילד בעל עיניים חומות כהות ושיער חום בהיר שגם אין לו יכולת משחק ראויה חשב שהוא יכול לגלם את פרסי ג'קסון.

"מי הבא בתור?" שאל ריק ריירדן, שהתבונן במבחני הבד.

"אחד בשם דיוויד ווינטר," ענה מישהו.

כעבור זמן מה הוא אכן נכנס.

ילד בן אחת עשרה, מעט שזוף, עם עיניים בצבע ירוק ים ושיער שחור.

זה פרסי! חשב ריק ריירדן.

כישורי המשחק של הילד היו טובים מאוד, למרבה המזל, והוא נבחר לגלם את פרסי.

מי שנבחרה לתפקיד אנבת' היא אנג'לינה בל, ילדה מעט צעירה יותר מדייויד, בת קליפורניה יפה ושזופה.

אמנם עיניה הן בצבע אפור-כחול ולא אפור לחלוטין, ושיערה הבלונדיני יותר מתולתל ממה שריק תיאר לעצמו את השיער של אנבת',

אבל היא שחקנית מבריקה שבהחלט יודעת לאמץ את המבט הנחוש והנכון לקרב שמאפיין את אנבת'.

השחקן של גרובר הוא קרל לזלי, ילד מתולתל שבאמת אוהב אנצ'ילדות, והוא באמת דומה באופיו לגרובר-

לעומת השחקנים של פרסי ואנבת', שכולם צוחקים על כך שהאופי האמיתי שלהם הפוך משל הדמויות שהם משחקים- דייויד ווינטר, או בקיצור דייב, השחקן של פרסי,

הוא חכם ודי רציני, ואילו אנג'לינה שובבה, בדחנית ולעיתים חצופה, שלא כמו אנבת'.

גם השחקנית של קלאריס לה רו, אנה ריצ'רד, שונה מהדמות שהיא משחקת- היא הרבה יותר נחמדה ממנה.

ולמען האמת השחקנים של האחים שוד, ג'וש גרין ואדם אוזאי, הם לא באמת אחים, והם לא הכירו לפני מבחני הבד, אבל יש ביניהם מספיק דמיון כך שאפשר להאמין שהם קרובי משפחה.

והשחקן של לוק, מני ג'ונסון? הו, מליוני מעריצות מאוהבות בבחור הנאה והשנון הזה, וגם אם הם לא יודו בכך, יש מספר דומה של מעריצים שהיו שמחים לצאת לדייט עם אפריל מארס, הג'ינג'ית המתולתלת היפהפיה שמשחקת את רייצ'ל אליזבת' דר.

***

באותו עולם מקביל הושקע בסרטים תקציב גדול והיה שימוש בטכנולוגיה חדשנית ביותר של אנימציה כדי ליצור את כל היצורים מהמיתולוגיה ואת היכולות הקסומות.

הסדרה זכתה לפרסים, ציונים גבוהים, שבחים מקיר לקיר ולביקורות חיוביות גם ממבקרי הקולנוע הקשוחים ביותר,

וההכנסות עלו אפילו על אלה של סדרת הסרטים "הארי פוטר" (!)

אחרי צילום הסדרה המקורית, זה היה רק מתבקש לעשות סרטים גם על סדרת ההמשך "גיבורי האולימפוס" והתחילו לדבר גם על גרסה קולנועית ל"משפחת קיין והאלים המצריים".

המעריצים של פרסי ג'קסון היו מאושרים, ולא תיארו לעצמם שיש גם את העולם שלנו, שבו עשו על "פרסי ג'קסון" סדרת סרטים מחרידה,

סדרה שאם הביקורות השליליות ואלפי הממים הלועגים שיצרו המעריצים לא יעידו על העליבות שלה, אז עצם זה שהפסיקו לצלם את הסדרה הזאת יעיד על כך.

ולנו רק נותר להסתפק בספרים, ובחלומות שיום יבוא ויצלמו על הספרים האלה סרטים אחרים, טובים יותר, יום יבוא.........