ליילה- חצויה?

*כל זכויות היוצרים שמורות לריק ריירדן (חוץ מעל הOC שלי) ואני לא מתכוונת להרוויח כסף מפאנפיק זה*

*רק לשם ההבהרה, הפאנפיק מתרחש קצת לפני מלחמת הטיטאנים השנייה במנהטן*

היי,

קוראים לי ליילה כהן, ואני חצויה.

תמיד היינו רק אני ואמא שלי, איזבל.

כבר מגיל קטן, אמא שלי סיפרה לי את כל סיפורי מיתולוגיה היוונית, כמו שהם קרו באמת, בלי צינזורים.

שנה לאחר מכן, היא סיפרה לי שסבתא שלי (ואמא שלה) היא אתנה, אלת החוכמה והאסטרטגיה.

היום, אני בת שש, כבר כמעט שבע, לומדת בבית הספר היסודי (והציבורי) וושינגטון, באפר ווסט סייד.

*הערת המחברת- אפר איסט סייד- Upper West Side- הוא חלק במנהטן, ניו יורק.*

אני ואמא שלי גרות בבניין קומות ברחוב ברודווי פינת 74, בקומה החמישית והאחרונה, בדירה גדולה.

ולפני שתשאלו (כן, אני יודעת שתשאלו), אמא שלי היא פרופסור למתמטיקה, מרצה באוניברסיטת NYU.

*הערת המחברת:

NYU (New York University)

אחת האוניברסיטאות הטובות ביות בארהב ואוניברסיטה מפורסמת מאוד בניו יורק*

עכשיו זאת חופשת הקיץ, וזה אומר שאין דיוק לעוד חודש שלם!

אני אסביר, דיוק הוא הילד הכי מקובל בבית הספר (ודי מטומטם) ומשום שאני הנכדה של אתנה וכל זה,

אני הילדה הכי חכמה בשכבה שלנו  ובגלל זה, נדבק לי המוניטין של ה"חננה" השכבתית...

דיוק (שכמו שהזכרתי מקודם, די מטומטם) מכריח אותי לעשות את כל השיעורים והעבודות שלו במשך כל השנה, באיומים.

אז כמו שאמרתי: יאיי!

אז היום, קמתי מוקדם כדי שאני אוכל לקרוא קצת בבוקר..

קראתי (שוב) את הספר הראשון של הסדרה האהובה עליי, ארץ האגדות, והייתי באמצע ספר מעניין על אנטומיה, כשאמא נכנסה לחדר.

היא פתחה את הדלת ואמרה בפנים אטומים: "ליל, תארזי במזוודה בגדים לשבוע" ואז צעקה "כי אנחנו נוסעותתתת!!"

חייכתי ושאלתי "לים?", אמא הנהנה "יוצאים עוד שעה לאטלנטיק סיטי, נחזור ב31 בספטמבר, ממש לפני תחילת שנת הלימודים".

*הערת המחברת : אטלנטיק סיטי- עיר בניו ג'רזי. בערך שעתיים וחצי נסיעה מניו יורק*

צרחתי זינקתי מהממטה וקפצתי במקום, תוך כדי שאני זורקת בגדים, ספרים וכלי רחצה אל המזוודה שהוצאתי מהארון.

כפי שכנראה כבר הבנתם, היום ה1 לאוגוסט, אמצע חופשת הקיץ.

בזמן אריזת המזוודות שלי הבנתי למה אמא לא הסכימה לספר לי למה אנחנו נוסעות,

אני מתכוונת שבדרך כלל,אמא לא יכולה לעזוב לכל כך הרבה זמן גם לא בזמן חופשת הסמסטר מהאוניברסיטה,

כלומר, אם אנחנו נוסעות, יש לה סיבה מוצדקת ואם היא לא מספרת לי, זה בטח קשור לסבתא.

אבל למען האמת, לא היה לי אכפת.

אנחנו נוסעות לחופשה, מתרחקות ממנהטן ו... אנחנו נוסעות לים! לבקתה ליד החוף באטלנטיק סיטי!

הים הוא אחד המקומות האהובים עליי..

זה המקום היחיד שבו אני יכולה לחשוב בשקט, בלי הסחות הדעת שנובעות מהפרעת הקשב שלי. זה כאילו שכשאני בים, אני נורמאלית..

כעבור שעה, היינו כבר בג'יפ האפור של אמא, כעבור עוד חצי שעה, נרדמתי.

חלמתי על יצור, יצור שיוצא מתוך הר געש פעיל מוקף בהוריקן, ואז החלום התחלף.

וחלמתי על נער בעל עיניים זהובות, שיער בלונדיני וצלקת לאורך לחיו הימנית.

הנער עמד מולי ואמר: "אני עוד אמצא אותך ליילה, וכשאמצא אותך, את תמותי."

		הפרק הבא