החיים בהוגוורטס-והם לא קלים

כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי

זה הפאנפיק הראשון שלי, אשמח לתגובות בונות.

הפרק השני יעלה בקרוב. קריאה מהנה!

״זה סוף סוף קורה!״ ליז צרחה בכל הבית, היא נכנסה לחדרה של אחיה הגדול וקפצה על מיטתו. ״זה סוף סוף קורה!״ היא צרחה שוב.

״אוך...״ נאנח ג'ון, אחיה הגדול של ליז. ״סוף סוף מה קורה?״

״נו, אתה לא זוכר? סוף סוף מתחילים את הלימודים! זו השנה הראשונה שלי בהוגוורטס!״

ג'ון הציץ בשעונו, ״ליז...״ אמר ג'ון בעייפות, ״רק חמש בבוקר...״

ליז, ילדה בעלת שיער חום ועיניים כהות, הייתה נרגשת ומתלהבת מכל דבר אשר קיים. בניגוד להרבה ילדים, היא הייתה עירנית בבוקר, מלאת אנרגיות. אחיה הגדול לעומתה, היה עייף רוב הזמן, במיוחד בגלל שהיא הייתה מעירה אותו הרבה פעמים באמצע הלילה כי היא חשבה שכבר הגיע הזמן לנסוע להוגוורטס.

״חמש בבוקר זו שעה מצוינת לקום!״ אמרה ליז בהתלהבות, ״קדימה, בוא נעיר את ההורים ונתארגן!״

״אני חושב שהם כבר התעוררו מהצרחות שלך...״

״תנסה להבין אותי, בטח גם אתה התלהבת לקראת השנה הראשונה שלך בהוגוורטס״, אמרה ליז בנימה כזאת שגורמת לאחיה לחייך אלייה כל פעם מחדש.

ליז ומשפחתה בדקו אם יש לליז ולג'ון את כל הדברים שהם זקוקים להם בשביל ללמוד בהוגוורטס. הם כבר עשו דרכם לרציץ תשע ושלושה רבעים שנמצא ברכבת האקספרס של לונדון, בעוד שהם מוודאים שאף מוגל לא רואה מה הם עושים.

״אוקי״, אמר ג'ון לליז, ״עכשיו תעשי כמוני והכל יהיה בסדר״.

ליז צפתה באחייה הגדול בסקרנות, הוא התחיל לרוץ עם המזוודות שלו לכיוון תיבת הכרטיסים אשר מחלקת את רציץ תשע ועשר.

״הוא... נעלם״, אמרה ליז, בהלם ממה שהיא ראתה.

״זה עוד כלום למה שתראי בהוגוורטס״, אמרה אמה של ליז.

״עכשיו תנשמי עמוק״, אמר אביה, ״תרוצי לכיוון תיבת הכרטיסים, ג'ון יחכה לך ברציף והוא ידריך אותך מה לעשות״.

״אוקי...״ אמרה ליז, מנסה להתאפס ממה שראתה, ״אוהבת אתכם״, אמרה וחיבקה את הוריה. ליז רצה ישירות לתיבת הכרטיסים ומצאה את אחיה במהירות. הם עלו לרכבת ומצאו לעצמם קרון ריק.

״באיזה בית אתה חושב שאני הולכת להיות?״ שאלה ליז את אחיה בזמן הנסיעה להוגוורטס.

״טוב... את חכמה, אמיצה... יש הרבה אפשריות. סביר להניח שאם קיבלת את הגנים שלי את תצאי כמוני, בהפלפאף.״

״אני אוהבת את הפלפאף״, אמרה ליז בהתרגשות.

״יש עלינו מלא סטיגמות״, אמר ג'ון, ״חושבים שאנחנו נחותים יותר״.

״לא איכפת לי מה חושבים. העיקר שאני אהיה איפה שטוב לי״, אמרה ליז וחייכה חיוך מעודד אל ג'ון.

ברגע שהנסיעה הסתיימה והם נכנסו לטירה, אישה מבוגרת בשם מינרווה מקגונגול (מנהלת הוגוורטס) הסבירה לתלמידי השנה הראשונה על ארבעת הבתים בהוגוורטס והובילה אותם אל האולם הגדול. שם חיכתה מצנפת ענקית המונחת על שרפרף, בדיוק כמו שג'ון סיפר לה כשהיו קטנים יותר.

מקגונגול התחילה להקריא שמות של תלמידים והתלמידים אשר נקראו בשמם ניגשו אל המצנפת:

״סבסטיאן דרור״, הקריאה הפרופסור.

״רייבנקלו!״ צעקה המצנפת לאחר כמה שניות. נשמעו מחיאות כאפיים משולחן רייבנקלו.

״קאלן רוברט״.

״גריפינדור!״ שולחן גריפינדור מחא כאפיים גם כן.

וככה זה נמשך-הרבה תלמידים אשר קראו בשמם והמצנפת שיבצה אותם בבתים שונים.

״קלובלסקי ליז״. ליז ניגשה בזהירות אל המצנפת, פרופסור מקגונגל הניחה את המצנפת הענקית על הראשה. לפתע נשמע קול מהדהד בראשה של ליז.

״אני רואה שיש בך נאמנות, הו, הרבה נאמנות. מלא אהבה לתת, יש לך לב טוב ומיוחד. נועדות לעשות דברים רבים... דברים גדולים... זו הולכת להיות בחירה קלה ביותר-הפלפאף!״ צעקה המצנפת לבסוף.

ליז חייכה בהקלה ושמעה מחיאות כאפיים רבות משולחן הפלפאף. היא התיישבה ליד אחיה הגדול וליד עוד ילדה בגילה, בלונדינית.

״שמי אגתה״, אמרה הילדה בלבביות.

״ליז״, אמרה ליז ולחצה את ידה של אגתה.

ליז ואגתה דיברו כמעט כל הסעודה, הן ממש הרגישו את החיבור אחת עם השנייה. ליז הבינה שסוף סוף היא מצאה את המקום שיהיה לה בו טוב, המקום בו היא יכולה להיות היא עצמה ולעשות קסמים כמה שרק תרצה. ליז ידעה שסוף סוף היא מצאה חברה שתישאר איתה עד סוף שנות הלימוד שלה, חברה שתישאר איתה לכל החיים.

		הפרק הבא