קלטת מספר שלוש

אחרי שנים של חיפושים ברחבי העולם, מצאתי את הקלטת השלישית. יודעים מה? אני אסביר לכם את זה מההתחלה.

פעם, כאשר הייתי קטנה, בת תשע, ליתר דיוק, שמעתי לראשונה על המוות.

"אבא, אני לא רוצה שתמות מתישהו," אמרתי לו. "אני רוצה שתישאר כאן, איתי, תמיד." הוא חשב לרגע קל, ואז אמר:

"ליה, חמודה שלי. יש לי רעיון. מה דעתך שאני אחביא בעולם עשר קלטות וידאו, וכשאמות, תוכלי לחפש אותן? וכך אני אשאר תמיד איתך."

"כן אבא, אני רוצה."

ועכשיו, סוף-סוף, מצאתי את הקלטת השלישית. אני מחפשת אותה כבר שנים. אבי השאיר לי רמז לגבי הקלטת הראשונה. בקלטת הראשונה, הוא השאיר י רמז לגבי הקלטת השנייה, וכך גם לגבי השלישית. אני לא עומדת לספר לכם עכשיו את כל הסיפור. את זה אשאיר כבר לפרקים הבאים. עכשיו אספר לכם על הקלטת.

הכנסתי את הקלטת למערכת הוידאו. הפעלתי אותה.

"ליה, מתוקה שלי. כשאני מצלם את הקלטת הזאת את בת עשר. מעניין בת כמה את עכשיו: עשרים וחמש? שלושים שנה?

כמו בשתי הקלטות הקודמות שלי, יש סוד משמעותי, שאני צריך לספר לך. את הסוד הזה רציתי לשמור לקלטת האחרונה, אך אני לא יכול להתאפק.

ליה, אל תכעסי. לא סיפרתי לך את זה, כדי שתרגישי רגילה. כמו כל אחת. בכל אופן, אולי אני נשמע כאילו אני רוצה להפחיד אותך, אבל אני לא. לי, את מאומצת.

אני לא יכול לספר לך את כל הפרטים. אם תרצי, תגלי בעצמך. כמו שמצאת את הקלטת הזו, תמצאי את ההורים האמיתיים שלך. אמא שלך לא נהרגה בתאונת דרכים.

היא פשוט לא חיה מעולם.

זה הוא הרמז לקלטת הבאה. מצאי את ההורים הביולוגים שלך.

שלך,

אבא."

הוצאתי את הקלטת. רציתי לזרוק אותה. לשבור אותה. לשרוף אותה. להרוס אותה.

אבל כל מה שיכולתי לעשות היה לשמור אותה במגירה, עם שתי הקלטות האחרות.

כך מצאתי את הקלטת השלישית. ואני עומדת למצא את כל הקלטות האחרות. ביום מן הימים.

כרגיל, אשמח להרשמות, דירוגים, המלצות - וכמובן, תגובות. לא לשכוח שגם אשמח לאישורים.